ממלכת הזוהר › זוהר › פנחס › מאמר 84: אתה תומיך גורלי - סוד סתרי הקרבנות וארבע הדמיות שבכסא, ומדוע תפלת שחרית חובה וערבית רשות › פיסקה 16 (רמ ע"ב)

רוח הבהמות למטה מצטירת בבהמות ובחטא האדם מביא קרבן ורוח הבהמה עולה למקומה ונהנים ממנה סנגורים

פנחס · אתה תומיך גורלי - סוד סתרי הקרבנות וארבע הדמיות שבכסא, ומדוע תפלת שחרית חובה וערבית רשות · מאמר 84 · פיסקה 16 · דף רמ ע"ב

לשון הזוהר

סִתְרָא דְּמִלָּה, חֲמִירָא דְּכָל הָנֵי, עִקָּרָא וִיסוֹדָא לְהָנֵי בְּעִירֵי דִּלְתַּתָּא. בְּגִין דְּרוּחָא מִנַּיְיהוּ מִתְפַשְּׁטָא (ס"א דרוחי דבעירי מנייהו אתפשטו) לְתַתָּא, וְאִתְצָיָיר הַהוּא רוּחָא לְתַתָּא בִּבְעִירֵי. וְכַד חָב בַּר נָשׁ, אַיְיתֵי בְּעִירָא לְקָרְבְּנָא, וְהַהוּא רוּחָא דִּבְעִירָא דָּא, סַלְּקָא וְתָב לְאַתְרֵיהּ, וּמִתְפָּשַּׁט הַהוּא רוּחָא בְּכֻלְּהוּ. וְכָל אִינּוּן דְּזִינָא דָּא, מִתְקָרְבִין וְאַתְיָין וְאִתְהַנְיָין מֵהַהוּא חֶלְבָּא וְדָמָא, דְּהַהוּא לְבוּשָׁא דְּרוּחָא דָּא, דְּהָא מִסִּטְרָא דִּלְהוֹן הֲוָה (בגין) הַהוּא רוּחָא (דלהון). וְכֻלְהוֹן אִתְהַנוּ וְאִתְּזָנוּ, וְאִתְעַבְּדוּן סַנֵּיגוֹרִין עַל הַהוּא בַּר נָשׁ. וְעָאל דֶּרֶךְ וְשֶׁט, כְּמָה דְּאִתְּמַר. וּבְגִין כָּךְ קָרְבְּנָא מִן הַבְּהֵמָה.

תרגום

סוֹד הַדָּבָר, הַחֲמוּרָה שֶׁל כָּל אֵלּוּ, עִקָּר וִיסוֹד לְאֵלּוּ הַבְּהֵמוֹת שֶׁלְּמַטָּה, מִשּׁוּם שֶׁהָרוּחַ מִתְפַּשֶּׁטֶת מֵהֶן (שרוחות הַבְּהֵמוֹת מִתְפַּשְּׁטוֹת מֵהֶן) לְמַטָּה, וּמִצְטַיֶּרֶת אוֹתָהּ הָרוּחַ לְמַטָּה בַּבְּהֵמוֹת. וְכַאֲשֶׁר חָטָא הָאָדָם, מֵבִיא בְּהֵמָה לְקָרְבָּן, וְאוֹתָהּ הָרוּחַ שֶׁל בְּהֵמָה זוֹ עוֹלָה וְחוֹזֶרֶת לִמְקוֹמָהּ, וּמִתְפַּשֶּׁטֶת אוֹתָהּ הָרוּחַ בְּכֻלָּם. וְכָל אֵלּוּ מִסּוּג זֶה מִתְקָרְבִים וּבָאִים וְנֶהֱנִים מֵאוֹתוֹ חֵלֶב וְדָם שֶׁהָיָה לְבוּשׁ שֶׁל רוּחַ זוֹ, שֶׁהֲרֵי מִצַּד שֶׁלָּהֶם הָיְתָה (בִּגְלַל) אוֹתָהּ הָרוּחַ (שֶׁלָּהֶם). וְכֻלָּם נֶהֱנוּ וְנִזּוֹנוּ וְנַעֲשׂוּ סָנֵגוֹרִים עַל אוֹתוֹ הָאָדָם. וְנִכְנָס דֶּרֶךְ הַוֵּשֶׁט, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר. וּמִשּׁוּם זֶה הַקָּרְבָּן מִן הַבְּהֵמָה.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: סתרא דמלה, חמירא דכל הני, עקרא ויסודא להני בעירי דלתתא. בגין דרוחא מנייהו מתפשטא (ס"א דרוחי דבעירי מנייהו אתפשטו) לתתא, ואתצייר ההוא רוחא לתתא בבעירי. וכד חב בר נש, אייתי בעירא לקרבנא, וההוא רוחא דבעירא דא, סלקא ותב לאתריה, ומתפשט ההוא רוחא בכלהו. וכל אינון דזינא דא, מתקרבין ואתיין ואתהניין מההוא חלבא ודמא, דההוא לבושא דרוחא דא, דהא מסטרא דלהון הוה (בגין) ההוא רוחא (דלהון). וכלהון אתהנו ואתזנו, ואתעבדון סניגורין על ההוא בר נש. ועאל דרך ושט, כמה דאתמר. ובגין כך קרבנא מן הבהמה.

התרגום: סוד הדבר, החמורה של כל אלו, עקר ויסוד לאלו הבהמות שלמטה, משום שהרוח מתפשטת מהן (שרוחות הבהמות מתפשטות מהן) למטה, ומצטירת אותה הרוח למטה בבהמות. וכאשר חטא האדם, מביא בהמה לקרבן, ואותה הרוח של בהמה זו עולה וחוזרת למקומה, ומתפשטת אותה הרוח בכלם. וכל אלו מסוג זה מתקרבים ובאים ונהנים מאותו חלב ודם שהיה לבוש של רוח זו, שהרי מצד שלהם היתה (בגלל) אותה הרוח (שלהם). וכלם נהנו ונזונו ונעשו סנגורים על אותו האדם. ונכנס דרך הושט, כמו שנתבאר. ומשום זה הקרבן מן הבהמה.

מן המפרשים

מקדש מלך: לאינון דרגין עילאין דילהון הם חג"ת. ונלע"ד שהם חג"ת דבריאה כמ"ש לקמן היכל אהבה דבריאה וכו'. ואמת ויציב הוא היכל הרצון דבריאה: מתקרב לגבי כהנא עילאה פי' חסד ומ"ש לבית קדשי קדשים: פירוש שהחסד עולה ליסוד הבינה הנקרא ק"ק. ומ"ש…

אור החמה: וההוא רוחא דבעירא דא וכו' היינו כח הממונה על חיות הבהמה ולא שיאמר על נפש הבהמה שא"כ ימצא נפש הבהמ' סתם יהיה להם העליה גם אחר המות כשאר האדם וזה דוחק ועוד קרא כתיב כי מי יודע וכו' אמנם הכוונה על שר הממונה עליהם כמו שיש שר על כל…

קרני אור: וסתרא דמלה חמירא וסתרא דמלה חמירא. ר"ל הסוד של דבר זה החמורה והנעלמה, ובאמת מלת חמורה אינו מובן:

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר