ממלכת הזוהר › זוהר › פנחס › מאמר 84: אתה תומיך גורלי - סוד סתרי הקרבנות וארבע הדמיות שבכסא, ומדוע תפלת שחרית חובה וערבית רשות › פיסקה 11 (רמ ע"א)

אם לא נשברת הרוח קרבנו נמסר לכלבים - מי שישבר אותה כראוי עליו נאמר רוח הולך ולא ישוב

פנחס · אתה תומיך גורלי - סוד סתרי הקרבנות וארבע הדמיות שבכסא, ומדוע תפלת שחרית חובה וערבית רשות · מאמר 84 · פיסקה 11 · דף רמ ע"א

לשון הזוהר

וְאִי לָא אִתְבַּר הַהוּא רוּחַ, לָאו קָרְבָּנֵיהּ כְּלוּם, וּלְכַלְבֵּי אִתְמְסַר, דְּהָא קָרְבְּנָא דָּא לָאו דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אֶלָּא מִכַלְבֵּי. וּבְגִין כָּךְ זִבְחֵי אֱלֹהִים כַּדְּקָא יָאוּת, הוּא רוּחַ נִשְׁבָּרָה, דְּיִתְבַּר הַהוּא רוּחָא מִסְאֲבָא, וְלָא יִשְׁלוֹט. וְעַל דָּא מַאן דְּיִתְבַּר לֵיהּ כַּדְּקָא יָאוּת, עָלֵיהּ כְּתִיב, ׳רוּחַ הוֹלֵךְ וְלֹא יָשׁוּב׳ (תהילים עח, לט). לִיהֱוִי הַהוּא גַּבְרָא בְּאַבְטָחוּתָא, דְּלָא יְתוּב לְגַבֵּיהּ לְעָלְמִין. הֲדָא הוּא דִּכְתִיב, ׳וְלֹא יָשׁוּב׳. לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה, הַהוּא גַּבְרָא דְּלָא אִתְגָּאֵי, וְלָא אִתְעַנֵּג בְּעִנּוּגִין דְּעָלְמָא, אֱלֹהִים לֹא תִבְזֶה, בִּיקָרָא אִיהוּ לְגַבֵּיהּ. ׳צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳ (במדבר כ", ח). מַאי צַו. דָּא עֲבוֹדָה זָרָה. בְּגִין דְּלָא יֵיעוּל גַּרְמֵיהּ לְאִסְתַּאֲבָא בְּרוּחַ מִסְאֲבָא, דְּאִיהוּ עֲבוֹדָה זָרָה מַמָּשׁ.

תרגום

וְאִם לֹא נִשְׁבֶּרֶת אוֹתָהּ רוּחַ, אֵין קָרְבָּנוֹ כְּלוּם, וְנִמְסָר לַכְּלָבִים, שֶׁהֲרֵי קָרְבָּן זֶה אֵינוֹ שֶׁל הקב"ה, אֶלָּא מֵהַכְּלָבִים. וּמִשּׁוּם זֶה זִבְחֵי אֱלֹהִים כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ הוּא רוּחַ נִשְׁבָּרָה, שֶׁיְּשַׁבֵּר אוֹתָהּ רוּחַ טֻמְאָה וְלֹא תִשְׁלֹט. וְעַל זֶה מִי שֶׁיִּשְׁבֹּר אוֹתָהּ כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ, עָלָיו כָּתוּב, ׳רוּחַ הוֹלֵךְ וְלֹא יָשׁוּב׳ (תהלים עח, לט) - שֶׁיִּהְיֶה אוֹתוֹ אָדָם בְּהַבְטָחָה שֶׁלֹּא יָשׁוּב אֶצְלוֹ לְעוֹלָמִים. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וְלֹא יָשׁוּב. לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה - אוֹתוֹ אָדָם שֶׁלֹּא הִתְגָּאָה וְלֹא הִתְעַנֵּג בְּתַעֲנוּגֵי הָעוֹלָם - אֱלֹהִים לֹא תִבְזֶה, בְּכָבוֹד הוּא אֶצְלוֹ. ׳צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳ (במדבר כח, ב). מַהוּ צַו? זֶה עֲבוֹדָה זָרָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יַכְנִיס עַצְמוֹ לְהִטַּמֵּא בְּרוּחַ טֻמְאָה, שֶׁהִיא עֲבוֹדָה זָרָה מַמָּשׁ.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ואי לא אתבר ההוא רוח, לאו קרבניה כלום, ולכלבי אתמסר, דהא קרבנא דא לאו דקודשא בריך הוא, אלא מכלבי. ובגין כך זבחי אלהים כדקא יאות, הוא רוח נשברה, דיתבר ההוא רוחא מסאבא, ולא ישלוט. ועל דא מאן דיתבר ליה כדקא יאות, עליה כתיב, ׳רוח הולך ולא ישוב׳ (תהילים עח, לט). ליהוי ההוא גברא באבטחותא, דלא יתוב לגביה לעלמין. הדא הוא דכתיב, ׳ולא ישוב׳. לב נשבר ונדכה, ההוא גברא דלא אתגאי, ולא אתענג בענוגין דעלמא, אלהים לא תבזה, ביקרא איהו לגביה. ׳צו את בני ישראל׳ (במדבר כ", ח). מאי צו. דא עבודה זרה. בגין דלא ייעול גרמיה לאסתאבא ברוח מסאבא, דאיהו עבודה זרה ממש.

התרגום: ואם לא נשברת אותה רוח, אין קרבנו כלום, ונמסר לכלבים, שהרי קרבן זה אינו של הקב"ה, אלא מהכלבים. ומשום זה זבחי אלהים כמו שצריך הוא רוח נשברה, שישבר אותה רוח טמאה ולא תשלט. ועל זה מי שישבר אותה כמו שצריך, עליו כתוב, ׳רוח הולך ולא ישוב׳ (תהלים עח, לט) - שיהיה אותו אדם בהבטחה שלא ישוב אצלו לעולמים. זהו שכתוב ולא ישוב. לב נשבר ונדכה - אותו אדם שלא התגאה ולא התענג בתענוגי העולם - אלהים לא תבזה, בכבוד הוא אצלו. ׳צו את בני ישראל׳ (במדבר כח, ב). מהו צו? זה עבודה זרה, כדי שלא יכניס עצמו להטמא ברוח טמאה, שהיא עבודה זרה ממש.

מן המפרשים

אור החמה: צו את בני ישראל ואמרת אליהם דכד אתי בר נש לאסתאבא. היינו קודם שיחטא בעת התגבר יצרו הרע עליו והוא מסכים ביצרו הנה אז היצה"ר שהוא מצד השמאל עולה אל מקום חציבתו ונוטל משם כח טמא ואותו הכח הטמא אתגאי על בר נש על יצרו הטוב ושליט…

קרני אור: צו את בני ישראל צו את בני ישראל כו'. כל זה הוא דברי ר' אבא, ור"ל דלהכי כתיב לשון 'צו' בקרבנות, לרמז על ההוא רוח מסאבא, ועל זה יביא קרבן, וק"ל:

הסולם: ואי לא אתבר וכו': ואם אותו רוח הטומאה, אינו נשבר, אין קרבנו כלום, והוא נמסר לכלבים. כי קרבן זה אינו של הקב"ה אלא של הכלבים. ומשום זה זבחי אלקים כראוי, הוא רוח נשברה, שישבר אותו רוח הטומאה, ולא ישלוט. וע"כ, מי שמשברו כראוי,…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: