מצד הושט שטו העם ולקטו אלו המלקטים פסקי משנה - וטחנו ברחים מי שמוציא דברי תורה צריך לטחנם בשנים
פנחס · עצמות יוסף במוט - סוד נצח והוד הטוחנים מן לצדיקים מצד צדיק יסוד עולם · מאמר 71 · פיסקה 7 · דף רלו ע"א
לשון הזוהר
וּמִסִּטְרָא דְּוְשֶׁט, ׳שָׁטוּ הָעָם וְלָקְטוּ׳ (במדבר יא, ח), אִינּוּן לְקוּטוֹת דְּפִסְקוֹת דְּמַתְנִיתָא. ׳וְטָחֲנוּ בַרֵיחַיִם׳, מֵהָכָא, מַאן דְּאַפִיק מִלִּין דְּאוֹרַיְיתָא, צָרִיךְ לְמִטְחַן לוֹן בְּשִׁנַיִים, וּלְאַפָּקָא מִלִּין שְׁלֵימִין, וְאִינּוּן מִלִּין אִתְקְרִיאוּ שְׁלָמִים. וְאוֹחֲרָנִין, דְּאִינּוּן שַׁטְיָין, דְּאַכְלִין מִלִּין בְּהַלְעָטָה, וְלָא טוֹחֲנִין לוֹן בַּטּוֹחֲנוֹת דִּלְהוֹן וּבְשִׁינֵּהוֹן, מַה כְּתִיב בְּהוּ, ׳הַבָּשָׂר עוֹדֶנּוּ בֵּין שִׁנֵּיהֶם׳ (במדבר יא, לג) ׳וְאַף יהו"ה חָרָה בָעָם׳, דְּאִינּוּן, מִגִּזְעָא דְּמַאן דְּאָמַר ׳הַלְעִיטֵנִי נָא׳ (בראשית כה, ל). וְנֶצַח וְהוֹד אִתְקְרִיאוּ כְּרוּבִים.
תרגום
וּמִצַד שֶׁל הַוֵּשֶׁט נֶאֱמַר, (במדבר יא) ׳שָׁטוּ הָעָם וְלָקְטוּ׳, אוֹתָם הַמְלַקְּטִים פְּסָקִים שֶׁל הַמִּשְׁנָה. וְטָחֲנוּ בָרֵחַיִם - מִכָּאן, מִי שֶׁמּוֹצִיא דִבּוּרִים שֶׁל תּוֹרָה, צָרִיךְ לְטָחֳנָם בַּשִּׁנַּיִם וּלְהוֹצִיא דִבּוּרִים שְׁלֵמִים, וְאֵלּוּ הַדִּבּוּרִים נִקְרָאִים שְׁלָמִים. וַאֲחֵרִים, אוֹתָם שֶׁהֵם שׁוֹטִים, שֶׁאוֹכְלִים דִּבּוּרִים בְּהַלְעָטָה וְלֹא טוֹחֲנִים אוֹתָם בַּטּוֹחֲנוֹת שֶׁלָּהֶם וּבַשִּׁנַּיִם, מַה כָּתוּב בָּהֶם? (שם) ׳הַבָּשָׂר עוֹדֶנּוּ בֵּין שִׁנֵּיהֶם (וגו') וְאַף ה' חָרָה בָעָם׳ - שֶׁהֵם מִשֹּׁרֶשׁ שֶׁל מִי שֶׁנֶּאֱמַר עָלָיו (בראשית כה) ׳הַלְעִיטֵנִי נָא (בראשית כה, ל)׳. וְנֵצַח וְהוֹד נִקְרָאִים כְּרוּבִים.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ומסטרא דושט, ׳שטו העם ולקטו׳ (במדבר יא, ח), אינון לקוטות דפסקות דמתניתא. ׳וטחנו בריחים׳, מהכא, מאן דאפיק מלין דאורייתא, צריך למטחן לון בשניים, ולאפקא מלין שלימין, ואינון מלין אתקריאו שלמים. ואוחרנין, דאינון שטיין, דאכלין מלין בהלעטה, ולא טוחנין לון בטוחנות דלהון ובשינהון, מה כתיב בהו, ׳הבשר עודנו בין שניהם׳ (במדבר יא, לג) ׳ואף יהו"ה חרה בעם׳, דאינון, מגזעא דמאן דאמר ׳הלעיטני נא׳ (בראשית כה, ל). ונצח והוד אתקריאו כרובים.
התרגום: ומצד של הושט נאמר, (במדבר יא) ׳שטו העם ולקטו׳, אותם המלקטים פסקים של המשנה. וטחנו ברחים - מכאן, מי שמוציא דבורים של תורה, צריך לטחנם בשנים ולהוציא דבורים שלמים, ואלו הדבורים נקראים שלמים. ואחרים, אותם שהם שוטים, שאוכלים דבורים בהלעטה ולא טוחנים אותם בטוחנות שלהם ובשנים, מה כתוב בהם? (שם) ׳הבשר עודנו בין שניהם (וגו') ואף ה' חרה בעם׳ - שהם משרש של מי שנאמר עליו (בראשית כה) ׳הלעיטני נא (בראשית כה, ל)׳. ונצח והוד נקראים כרובים.
מן המפרשים
אור יקר: שטו העם ולקטו וטחנו כריחים דהיינו הטוחנות של בשר כדמסיק, מהכא מאן דאפיק וכו׳ כדי שיהיה בסוד הקנה ובסוד הטחנות מסטרא דקדושה מסטרא דייחודא ולא מסטרא דושט מסטרא דפירודא דאזדמן תמן סמאל כדמסיק,
קרני אור: דאינון שטיין דאינון שטיין. ר"ל בני אדם שוטים 'דאכלין' כו'. אבל 'צדיק' יש 'עטרה על רישיהון כו':
הסולם: ומסטרא דושט שטו וגו': ומצד הושט, שיש לו מקודם טחינה בשינים, נאמר שטו העם ולקטו, שהוא הלקט של פסקי דין שבמשנה, דהיינו המ"ן שמעלים ישראל ע"י העסק בתורה ובמשנה, ועולה לסוד ושט העליון (כנ"ל במראות הסולם אות ז' ע"ש) כי שטו הוא…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: