הקבה דרגה אחת מששים ממיתה נקרא תרדמה - מלאך עסטיריה דרגה ששית של מלאך המות
פנחס · הלב אש שורף וכנפי ראה מקררות - סוד איברי הגוף הפנימיים בקרבן ובתפלה כמרכבה שלמה · מאמר 69 · פיסקה 16 · דף רלד ע"ב
לשון הזוהר
וּבְגִין דָּא אוּקְמוּהָ מָארֵי מַתְנִיתִין, הַמְּבַקֵּר אֶת הַחוֹלֶה, לָא לֵיתִיב לְמֵרַאֲשׁוֹתָיו, מִשּׁוּם דִּשְׁכִינְתָּא עַל רֵישֵׁיהּ. וְלָא לְרַגְלוֹי דְּמַלְאָךְ הַמָּוְת לְרַגְלוֹי. הַאי לָאו לְכָל בַּר נָשׁ, אֶלָּא לַבֵּינוֹנִי. אֲבָל לַצַּדִיק גָּמוּר, יהו"׳ה יִסְעָדֶנּוּ עַל עֶרֶשׂ דְּוָי׳, עַל רֵישֵׁיהּ. וּשְׁכִינְתָּא אַסְחַר גּוּפֵיהּ, עַד רַגְלוֹי. וּבְגִין דָּא אִתְּמַר בְּיַעֲקֹב, (בראשית מט לג) ׳וַיֶּאֱסֹף רַגְלָיו אֶל הַמִּטָּה, וְדָא שְׁכִינְתָּא דְּאִתְּמַר בָּהּ,׳ (ישעיהו סו א) ׳וְהָאָרֶץ הֲדוֹם רַגְלָי׳. לְרָשָׁע גָּמוּר, מַלְאָךְ הַמָּוְת אַסְחַר לֵיהּ בְּכָל סִטְרָא. וְדָא יֵצֶר הָרָע, דְמַלְאָךְ הַמָּוְת אַסְחַר לֵיהּ בְּכָל סִטְרָא, חַרְבָא דִּילֵיהּ, דְּפָנָיו מוֹרִיקוֹת, בְּטִפָה חֲדָא מֵאִינּוּן ג' טִפּוֹת, דְּזָרִיק בֵּיהּ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (משלי ה ד) ׳וְאַחֲרִיתָהּ מָרָה כַלַּעֲנָה׳. כָּבֵד דָּא דְּכוּרָא. יוֹתֶרֶת הַכָּבֵד נוּקְבָא. (עד כאן).
תרגום
וּמִשּׁוּם זֶה בֵּאֲרוּהוּ בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה, הַמְבַקֵּר אֶת הַחוֹלֶה לֹא יֵשֵׁב לִמְרַאֲשׁוֹתָיו, מִשּׁוּם שֶׁשְּׁכִינָה עַל רֹאשׁוֹ. וְלֹא לְמַרְגְּלוֹתָיו, כֵּיוָן שֶׁמַּלְאַךְ הַמָּוֶת לְמַרְגְּלוֹתָיו. וְזֶה לֹא לְכָל בֶּן אָדָם, אֶלָּא לְבֵינוֹנִי. אֲבָל לְצַדִּיק גָּמוּר - ׳ה' יִסְעָדֶנּוּ עַל עֶרֶשׂ דְּוָי׳ (תהלים מא, ד) - עַל רֹאשׁוֹ. וְהַשְּׁכִינָה מַקִּיפָה אֶת גּוּפוֹ עַד רַגְלָיו. וּמִשּׁוּם זֶה נֶאֱמַר בְּיַעֲקֹב, ׳וַיֶּאֱסֹף רַגְלָיו אֶל הַמִּטָּה׳ (בראשית מט, לג) - וְזוֹ הַשְּׁכִינָה שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ, ׳וְהָאָרֶץ הֲדם רַגְלָי׳ (ישעיה סו, א). וּלְרָשָׁע גָּמוּר, מַלְאַךְ הַמָּוֶת מַקִּיף אוֹתוֹ בְּכָל צְדָדָיו. וְזֶה יֵצֶר הָרָע, שֶׁמַּלְאַךְ הַמָּוֶת מַקִּיף אוֹתוֹ בְּכָל צְדָדָיו, חֶרֶב שֶׁלּוֹ, שֶׁפָּנָיו מוֹרִיקוֹת בְּטִפָּה אַחַת מֵאוֹתָן שָׁלֹשׁ טִפּוֹת שֶׁזּוֹרֵק בּוֹ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וְאַחֲרִיתָה מָרָה כַלַּעֲנָה׳ (משלי ה, ד). הַכָּבֵד זֶה הַזָּכָר. יוֹתֶרֶת הַכָּבֵד - נוּקְבָּא. (עַד כָּאן).
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ובגין דא אוקמוה מארי מתניתין, המבקר את החולה, לא ליתיב למראשותיו, משום דשכינתא על רישיה. ולא לרגלוי דמלאך המות לרגלוי. האי לאו לכל בר נש, אלא לבינוני. אבל לצדיק גמור, יהו"׳ה יסעדנו על ערש דוי׳, על רישיה. ושכינתא אסחר גופיה, עד רגלוי. ובגין דא אתמר ביעקב, (בראשית מט לג) ׳ויאסף רגליו אל המטה, ודא שכינתא דאתמר בה,׳ (ישעיהו סו א) ׳והארץ הדום רגלי׳. לרשע גמור, מלאך המות אסחר ליה בכל סטרא. ודא יצר הרע, דמלאך המות אסחר ליה בכל סטרא, חרבא דיליה, דפניו מוריקות, בטפה חדא מאינון ג' טפות, דזריק ביה. הדא הוא דכתיב, (משלי ה ד) ׳ואחריתה מרה כלענה׳. כבד דא דכורא. יותרת הכבד נוקבא. (עד כאן).
התרגום: ומשום זה בארוהו בעלי המשנה, המבקר את החולה לא ישב למראשותיו, משום ששכינה על ראשו. ולא למרגלותיו, כיון שמלאך המות למרגלותיו. וזה לא לכל בן אדם, אלא לבינוני. אבל לצדיק גמור - ׳ה' יסעדנו על ערש דוי׳ (תהלים מא, ד) - על ראשו. והשכינה מקיפה את גופו עד רגליו. ומשום זה נאמר ביעקב, ׳ויאסף רגליו אל המטה׳ (בראשית מט, לג) - וזו השכינה שנאמר בה, ׳והארץ הדם רגלי׳ (ישעיה סו, א). ולרשע גמור, מלאך המות מקיף אותו בכל צדדיו. וזה יצר הרע, שמלאך המות מקיף אותו בכל צדדיו, חרב שלו, שפניו מוריקות בטפה אחת מאותן שלש טפות שזורק בו. זהו שכתוב ׳ואחריתה מרה כלענה׳ (משלי ה, ד). הכבד זה הזכר. יותרת הכבד - נוקבא. (עד כאן).
מן המפרשים
קרני אור: חרבא דיליה חרבא דיליה כו'. ר"ל מאן הוא חרבא דיליה מרה, כדכתיב ' ואחריתה מרה כלענה ' וכו' חדה כחרב פיות:
הסולם: ובג"ד אוקמוה מארי וכו': ומשום זה העמידו בעלי המשנה, המבקר את החולה לא ישב למראשותיו, משום שמשכינה על ראשו. ולא לרגליו משום שמלאך המות הוא לרגליו. וזה אינו לכל אדם אלא לבינוני, אבל לצדיק גמור, ה' יסעדנו על ערש דוי, על ראשו,…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: