שחין וצרעת וספחת מוצאם מהכבד - מהלב באה כל הבריאות, והטחול נוטל מפסלת פסלת הכבד
פנחס · בתרועה ותקיעה ושברים נמתק הכל - סוד הכבד הנוטל את הטנוף והלב הנוטל רק הזך והצח · מאמר 62 · פיסקה 2 · דף רלב ע"ב
לשון הזוהר
וּבְגִין דָּא, שְׁחִין וְצָרַעַת וְסַפַּחַת, לְכָל אִינּוּן אֵבָרִין, מִכָּבֵד אִשְׁתְּכָחוּ, מֵאִילֵּין לִכְלוּכִין דְּאִשְׁתָּאָרוּ בֵּיהּ. מִלִּבָּא אָתֵי כָּל בְּרִיאוּתָא, לְכָל אֵבָרִין. דְּהָכִי הוּא, כֵּיוָן דְּלִבָּא נָטִיל כָּל זְכִיכוּ וּבְרִירָא וְצָחוּתָא. כָּבֵד נָטִיל כָּל מַה דְּאִשְׁתְּכַח וְאִשְׁתְּאַר מִן לִכְלוּכָא וְטִנּוּפָא. וְזָרִיק לְכָל שְׁאַר שַׁיְיפִין, דְּאִינּוּן שְׁאַר עַמִּין עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת אַחֲרָנִין, בַּעַל כָּרְחַיְיהוּ. וּמִפְּסוֹלוֹת דִּפְסּוֹלֶת דְּכָבֵד, נָטַל טְחוֹל, דְּאִתְּמַר בֵּיהּ ׳יְהִי מְאֹרֹת׳ (בראשית א, יד). ׳מְאֵרַת יהו"ה בְּבֵית רָשָׁע׳ (משלי ג, לג).
תרגום
וּמִשּׁוּם זֶה, שְׁחִין וְצָרַעַת וְסַפַּחַת שֶׁבְּכָל אוֹתָם אֵיבָרִים, מוֹצָאָם מֵהַכָּבֵד, מֵאוֹתָם לִכְלוּכִים שֶׁנִּשְׁאֲרוּ בוֹ. וּמֵהַלֵּב בָּאָה כָּל הַבְּרִיאוּת לְכָל הָאֵיבָרִים. שֶׁכָּךְ הוּא, כֵּיוָן שֶׁהַלֵּב נוֹטֵל כָּל הַזַּךְ וְהַמְבֹרָר וְהַצַּח. הַכָּבֵד נוֹטֵל כָּל מַה שֶּׁנִּמְצָא וְנִשְׁאָר מֵהַלִּכְלוּךְ וְהַטִּנֹּפֶת, וְזוֹרֵק לְכָל שְׁאָר הָאֵיבָרִים, שֶׁהֵם שְׁאָר אֻמּוֹת עוֹבְדֵי כוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת אֲחֵרִים, בְּעַל כָּרְחָם. וּמִפְּסֹלֶת שֶׁל פְּסֹלֶת הַכָּבֵד נוֹטֵל הַטְּחוֹל, שֶׁנֶּאֱמַר ׳בּוֹ (בראשיתא) יְהִי מְאֹרֹת׳. (משלי ג) ׳מְאֵרַת ה' בְּבֵית רָשָׁע׳ (משלי ג, לג).
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ובגין דא, שחין וצרעת וספחת, לכל אינון אברין, מכבד אשתכחו, מאילין לכלוכין דאשתארו ביה. מלבא אתי כל בריאותא, לכל אברין. דהכי הוא, כיון דלבא נטיל כל זכיכו וברירא וצחותא. כבד נטיל כל מה דאשתכח ואשתאר מן לכלוכא וטנופא. וזריק לכל שאר שייפין, דאינון שאר עמין עובדי כוכבים ומזלות אחרנין, בעל כרחייהו. ומפסולות דפסולת דכבד, נטל טחול, דאתמר ביה ׳יהי מארת׳ (בראשית א, יד). ׳מארת יהו"ה בבית רשע׳ (משלי ג, לג).
התרגום: ומשום זה, שחין וצרעת וספחת שבכל אותם איברים, מוצאם מהכבד, מאותם לכלוכים שנשארו בו. ומהלב באה כל הבריאות לכל האיברים. שכך הוא, כיון שהלב נוטל כל הזך והמברר והצח. הכבד נוטל כל מה שנמצא ונשאר מהלכלוך והטנפת, וזורק לכל שאר האיברים, שהם שאר אמות עובדי כוכבים ומזלות אחרים, בעל כרחם. ומפסלת של פסלת הכבד נוטל הטחול, שנאמר ׳בו (בראשיתא) יהי מארת׳. (משלי ג) ׳מארת ה' בבית רשע׳ (משלי ג, לג).
מן המפרשים
מקדש מלך: ומפסולת דפסולת דכבד נטל טחול נ"ב משמע שהזכר קרוב לקדושה יותר מהנקבה וזה פלא עכ"ל: ונלע"ד שאין זה פלא שהזוהר בפ' זו
הסולם: ובג"ד שחין וצרעות וכו': ומשום זה שחין וצרעת וספחת שבכל האברים נמצאים בכבד, מן הלכלוכים שנשארו בו. מן הלב באה הבריאות לכל האברים, כי כך הוא, כיון שהלב לקח כל הזך והברור והצח, לוקח הכבד מה שנמצא ונשאר מן הלכלוך ומן הטיפוף, וזורק…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: