ממלכת הזוהר › זוהר › פנחס › מאמר 62: בתרועה ותקיעה ושברים נמתק הכל - סוד הכבד הנוטל את הטנוף והלב הנוטל רק הזך והצח › פיסקה 1 (רלב ע"ב)

בתרועה ותקיעה ושברים נמתק הכל - הכבד מקריב ללב שלוקח רק המברר, והלב אינו חושק בעכירות עמו

פנחס · בתרועה ותקיעה ושברים נמתק הכל - סוד הכבד הנוטל את הטנוף והלב הנוטל רק הזך והצח · מאמר 62 · פיסקה 1 · דף רלב ע"ב

לשון הזוהר

בִּתְרוּעָה וּתְקִיעָה וּשְׁבָרִים, אִתְבְּסַם כֹּלָּא דָּא בְּדָא. וְכָל מַה דְּהַהוּא כָּבֵד נָקִיט, אַקְרִיב לְגַבֵּי לֵב, דְּאִיהוּ מַלְכָּא, לְזַיְינָא (לדינא). וְהַהוּא לֵב, לָאו אוֹרְחֵיהּ, וְלָאו תִּיאוּבְתֵּיהּ, בַּעֲכִירוּ דְּעוֹבָדִין דְּעַמֵּיהּ. אֶלָּא נָקִיט כָּל בְּרִירוּ, וְכָל צָחוּתָא, וְכָל זַכְיָין, וְכָל עוֹבָדִין טָבִין. וְכָל הַהוּא עָכִירוּ וְטִנוּפִין וְלִכְלוּכָא דְּאִינּוּן עוֹבָדִין בִּישִׁין, (ס"א ליתא) (זריק לון לשאר עמין עובדי כוכבים ומזלות ההוא כבד) אֲנָח לְכָבֵד. דְּאִתְּמַר בֵּיהּ, ׳עֵשָׂו אִישׁ שָׂעִיר׳ (בראשית כז, יא). וְכָל עַרְקִין דִּילֵיהּ, דְּאִינּוּן שְׁאַר עַמִּין עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳וְנָשָׂא הַשָּׂעִיר עָלָיו אֶת כָּל עֲוֹנוֹתָם׳ (ויקרא טז, כב). מַאי עֲוֹנוֹתָם. עֲוֹנוֹת תָּם. דְּאִתְּמַר בֵּיהּ, ׳וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם׳ (בראשית כה, כז). וְחוֹבִין דְעַמּוּדָא (ס"א דעמיה) דְּאִינּוּן עַרְקִין וְדַפְקִין דְּלִבָּא.

תרגום

בִּתְרוּעָה וּתְקִיעָה וּשְׁבָרִים נִמְתָּק הַכֹּל זֶה בָּזֶה. וְכָל מַה שֶּׁאוֹתוֹ כָּבֵד לוֹקֵחַ - מַקְרִיב אֶל הַלֵּב, שֶׁהוּא מֶלֶךְ, לָזוּן (לָדוּן). וְאוֹתוֹ הַלֵּב אֵין דַּרְכּוֹ וְאֵין חִשְׁקוֹ בַּמַּעֲשִׂים הָעֲכוּרִים שֶׁל עַמּוֹ, אֶלָּא לוֹקֵחַ כָּל הַמְבֹרָר וְכָל הַצַּח וְכָל הַזְּכֻיּוֹת וְכָל הַמַּעֲשִׂים טוֹבִים. וְכָל אוֹתָהּ הָעֲכִירוּת וְהַטִּנּוּף וְהַלִּכְלוּךְ, שֶׁהֵם מַעֲשִׂים רָעִים, (אֵין) (זוֹרֵק אוֹתָם לִשְׁאָר עַמִּים עוֹבְדֵי כוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת אוֹתוֹ כבד) מַשְׁאִיר לַכָּבֵד, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ׳עֵשָׂו (אָחִי) אִישׁ שָׂעִר׳ (בראשית כז, יא) - וְכָל הָעוֹרְקִים שֶׁלּוֹ, שֶׁהֵם שְׁאָר אֻמּוֹת עוֹבְדֵי כוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב, ׳וְנָשָׂא הַשָּׂעִיר עָלָיו אֶת כָּל עֲוֹנֹתָם׳ (ויקרא טז, כב). מַהוּ עֲוֹנֹתָם? עֲווֹנוֹת תָּם, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ׳וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם׳ (בראשית כה, כז) - וְהַחוֹבוֹת שֶׁל הָעַמּוּד (שלעמו) שֶׁהֵם עוֹרְקִים וּדְפָקִים שֶׁל הַלֵּב.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: בתרועה ותקיעה ושברים, אתבסם כלא דא בדא. וכל מה דההוא כבד נקיט, אקריב לגבי לב, דאיהו מלכא, לזיינא (לדינא). וההוא לב, לאו אורחיה, ולאו תיאובתיה, בעכירו דעובדין דעמיה. אלא נקיט כל ברירו, וכל צחותא, וכל זכיין, וכל עובדין טבין. וכל ההוא עכירו וטנופין ולכלוכא דאינון עובדין בישין, (ס"א ליתא) (זריק לון לשאר עמין עובדי כוכבים ומזלות ההוא כבד) אנח לכבד. דאתמר ביה, ׳עשו איש שעיר׳ (בראשית כז, יא). וכל ערקין דיליה, דאינון שאר עמין עובדי כוכבים ומזלות. הדא הוא דכתיב, ׳ונשא השעיר עליו את כל עונותם׳ (ויקרא טז, כב). מאי עונותם. עונות תם. דאתמר ביה, ׳ויעקב איש תם׳ (בראשית כה, כז). וחובין דעמודא (ס"א דעמיה) דאינון ערקין ודפקין דלבא.

התרגום: בתרועה ותקיעה ושברים נמתק הכל זה בזה. וכל מה שאותו כבד לוקח - מקריב אל הלב, שהוא מלך, לזון (לדון). ואותו הלב אין דרכו ואין חשקו במעשים העכורים של עמו, אלא לוקח כל המברר וכל הצח וכל הזכיות וכל המעשים טובים. וכל אותה העכירות והטנוף והלכלוך, שהם מעשים רעים, (אין) (זורק אותם לשאר עמים עובדי כוכבים ומזלות אותו כבד) משאיר לכבד, שנאמר בו ׳עשו (אחי) איש שער׳ (בראשית כז, יא) - וכל העורקים שלו, שהם שאר אמות עובדי כוכבים ומזלות. זהו שכתוב, ׳ונשא השעיר עליו את כל עונתם׳ (ויקרא טז, כב). מהו עונתם? עוונות תם, שנאמר בו ׳ויעקב איש תם׳ (בראשית כה, כז) - והחובות של העמוד (שלעמו) שהם עורקים ודפקים של הלב.

מן המפרשים

אור החמה: מתקנין כורסייא למלכא הוא הכנת כסא הכבוד ששם נשמות הצדיקים. ובה הספירות מאירות ובה מציירת מעשים רבים כל הנעשה בכל השנה והזכיות שהם אורות וייחודים ומצות ותורה שנעשה דברים רוחניים מימין לכסא והדברי' ההפכיים לשמאל הכסא והם הם…

אור יקר: וההוא לב לאו אורחוי מפני שדרך המלכות היא ליהנות במעשה המצות לקבל השפע העליון, מפני שהלב וכל חייליו דהיינו שכינה וכל מרכבותיה אינם נהנים בדין אלא בימין, ולפיכך כל תיאוכתי׳ הוא כעובדין מכין להתחבר למעלה,

הסולם: בתרועה ותקיעה ושברים וכו' : בתרועה ותקיעה ושברים , מתבסם הכל זה בזה, שמתמתקים כל הדינים. וכל מה שהכבד אוחז הוא מקריב אל הלב, שהוא המלך לזון אותו. ולב ההוא אין דרכו ואין תאותו בעכירות המעשים של עמו, אלא לוקח כל הברור, וכל הצח,…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: