אחרי ששט אות וו משט ברבוי אכילת גזל נתארך ונעשה שטן - שטו העם ולקטו בערב רב השוטים
פנחס · יתרת מן הכבד - סוד שופר ראש השנה כנגד קנה ווֵשט ומתיקת השטן בתקיעה שברים תרועה · מאמר 61 · פיסקה 5 · דף רלב ע"א
לשון הזוהר
וּלְבָתַר דְּשָׁט ו' מִן וְשֶׁט, בְּרִבּוּי אֲכִילָה דְּגֶזֶל אִתְאֲרָךְ וְאִתְעָבִיד שָׂטָן. וּמַאן גָּרִים דָּא. (במדבר יא ח) ׳שָׁטוּ הָעָם וְלָקְטוּ, שָׁטוּתָא דִּלְהוֹן דְּאִתְעָרְבוּ בְּעֵרֶב רַב שַׁטְיָין, דְּתַאֲוָה דִּלְהוֹן אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה דְּגֶזֶל וְחָמָס,׳ (תהילים יב ו) ׳דְּשׁוֹד עֲנִיִּים וְאֶנְקַת אֶבְיוֹנִים׳. בְּנוּן כְּפוּפָה שַׁטְיָין, דְּאַכְלִין בְּלָא טְחִינָה. מַה כְּתִיב בְּהוּ, (במדבר יא לג) ׳הַבָּשָׂר עוֹדֶנּוּ בֵּין שִׁינֵּיהֶם טֶרֶם יִכָּרֵת וְאַף יהו"ה חָרָה בָעָם׳. אִתְפְּשַׁט ו' דְּשָׁטוּ, אִיהוּ דְּרוּחֵיהּ כָּפוּף, וְאִיהוּ נ'. וְדָא גָּרַם דְּאִתְפְּשַׁט שָׂטָן בַּאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, וְאִתְגְּבָּר עַל כָּל אֵבָרִין וְעַרְקִין בְּשס"ה לֹא תַּעֲשֶׂה. כְּחוּשְׁבָּן הַשָּׂטָ"ן חָסֵר חַד, דָּא יוֹם הַכִּפּוּרִים, דְּלֵית בֵּיהּ אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה.
תרגום
וְאַחַר שֶׁשָּׁט אוֹת ו' מִן וֵשֶׁט, בְּרִבּוּי אֲכִילָה שֶׁל גָּזֵל, נִתְאָרֵךְ וְנַעֲשֶׂה שָׂטָן. וּמִי גָרַם אֶת זֶה? שֶׁנֶּאֱמַר ׳שָׁטוּ הָעָם וְלָקְטוּ׳ (במדבר יא). הַשְּׁטוּת שֶׁלָּהֶם שֶׁנִּתְעָרְבוּ בְּעֵרֶב רַב הַשּׁוֹטִים, שֶׁהַתַּאֲוָה שֶׁלָּהֶם הִיא אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה שֶׁל גָּזֵל וְחָמָס שֶׁל ׳שֹׁד עֲנִיִּים וְאֶנְקַת אֶבְיוֹנִים׳ (תהלים יב). בְּאוֹת נוּ"ן כְּפוּפָה, הַשּׁוֹטִים, שֶׁאוֹכְלִים וּבְלִי לִטְחֹן. מַה כָּתוּב בָּהֶם? ׳הַבָּשָׂר עוֹדֶנּוּ בֵּין שִׁנֵּיהֶם טֶרֶם יִכָּרֵת וְאַף ה' חָרָה בָעָם׳ (במדבר יא, לג) - נִתְפַּשְּׁטָה אוֹת ו' שֶׁל שָׁטוּ, אוֹתוֹ שֶׁרוּחוֹ כָּפוּף, וְהוּא אוֹת נ'. וְזֶה גָּרַם שֶׁהִתְפַּשֵּׁט הַשָּׂטָן בַּאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, וּמִתְגַּבֵּר עַל כָּל אֵיבָרִים וְעוֹרְקִים בִּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת שִׁשִּׁים וְחָמֵשׁ מִצְווֹת לֹא תַעֲשֶׂה. כְּחֶשְׁבּוֹן הַשָּׂטָ"ן חָסֵר אֶחָד, זֶה יוֹם הַכִּפּוּרִים, שֶׁאֵין בּוֹ אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ולבתר דשט ו' מן ושט, ברבוי אכילה דגזל אתארך ואתעביד שטן. ומאן גרים דא. (במדבר יא ח) ׳שטו העם ולקטו, שטותא דלהון דאתערבו בערב רב שטיין, דתאוה דלהון אכילה ושתיה דגזל וחמס,׳ (תהילים יב ו) ׳דשוד עניים ואנקת אביונים׳. בנון כפופה שטיין, דאכלין בלא טחינה. מה כתיב בהו, (במדבר יא לג) ׳הבשר עודנו בין שיניהם טרם יכרת ואף יהו"ה חרה בעם׳. אתפשט ו' דשטו, איהו דרוחיה כפוף, ואיהו נ'. ודא גרם דאתפשט שטן באכילה ושתיה, ואתגבר על כל אברין וערקין בשס"ה לא תעשה. כחושבן השט"ן חסר חד, דא יום הכפורים, דלית ביה אכילה ושתיה.
התרגום: ואחר ששט אות ו' מן ושט, ברבוי אכילה של גזל, נתארך ונעשה שטן. ומי גרם את זה? שנאמר ׳שטו העם ולקטו׳ (במדבר יא). השטות שלהם שנתערבו בערב רב השוטים, שהתאוה שלהם היא אכילה ושתיה של גזל וחמס של ׳שד עניים ואנקת אביונים׳ (תהלים יב). באות נו"ן כפופה, השוטים, שאוכלים ובלי לטחן. מה כתוב בהם? ׳הבשר עודנו בין שניהם טרם יכרת ואף ה' חרה בעם׳ (במדבר יא, לג) - נתפשטה אות ו' של שטו, אותו שרוחו כפוף, והוא אות נ'. וזה גרם שהתפשט השטן באכילה ושתיה, ומתגבר על כל איברים ועורקים בשלש מאות ששים וחמש מצוות לא תעשה. כחשבון השט"ן חסר אחד, זה יום הכפורים, שאין בו אכילה ושתיה.
מן המפרשים
קרני אור: דא יום הכיפורים דלית דא יום הכיפורים דלית כו':
הסולם: ולבתר דשט ו' וכו' : ואחר ששט ה ו' מן ושט, ברבוי אכילה שגזל, נתארך ונעשה מן ה ו, ן', ומן ושט נעשה שטן. ומי גרם זה, היינו שטו העם ולקטו, שטו, הוא לשון שטות, כי זה גרם השטות שלהם שנתערבו בערב רב השוטים, שתאותם אכילה ושתיה וגזל…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: