ממלכת הזוהר › זוהר › פנחס › מאמר 6: על נהרות בבל - צער השכינה בגלות, ומעלת יוסף ופנחס שזכו לכהנת עולמים › פיסקה 4 (ריד ע"א)

פנחס זכה בעולם הזה ובעולם הבא ולכהנה גדולה - בזכות מעשה הקנאה ולא לפניו

פנחס · על נהרות בבל - צער השכינה בגלות, ומעלת יוסף ופנחס שזכו לכהנת עולמים · מאמר 6 · פיסקה 4 · דף ריד ע"א

לשון הזוהר

פִּנְחָס זָכֵי בְּהַאי עָלְמָא, וְזָכָה בְּעָלְמָא דְּאָתֵי, וְזָכָה לְקַיְּימָא יַתִיר מִכָּל אִינּוּן דְּנַפְקוּ מִמִּצְרַיִם, וְזָכָה לְכַהֲנָא עִלָּאָה, הוּא וְכָל בְּנוֹי אֲבַּתְרֵיהּ. וְאִי תֵּימָא דְּלָא (נ"א דהא) זָכָה לְכַהֲנָא עַד לָא עָבֵד עוֹבָדָא דָּא. אִין (ס"א לא). דְּהָא אִינּוּן דְּאַמְרֵי (דלא) דְּזָכָה קוֹדֶם. לָאו הָכִי אֶלָּא בְּמַאי אוֹקִימְנָא ׳תַּחַת אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו׳, דְּמַשְׁמַע דִּבְגִין עוֹבָדָא דָּא רָוַוח כְּהוּנָתָא, מַה דְּלָא הֲוָה קוֹדֶם.

תרגום

פִּנְחָס זָכָה בְּזֶה הָעוֹלָם, וְזָכָה בָּעוֹלָם הַבָּא, וְזָכָה לְהִתְקַיֵּם יוֹתֵר מִכָּל אֵלּוּ שֶׁיָּצְאוּ מִמִּצְרַיִם, וְזָכָה לִכְהֻנָּה גְּדוֹלָה, הוּא וְכָל בָּנָיו אַחֲרָיו. וְאִם תֹּאמַר שֶׁלֹּא (שֶׁהֲרֵי) זָכָה לִכְהֻנָּה עַד שֶׁלֹּא עָשָׂה מַעֲשֶׂה זֶה - נָכוֹן (לֹא). שֶׁהֲרֵי אוֹתָם שֶׁאוֹמְרִים (שֶׁלֹּא) זָכָה קֹדֶם - לֹא כָּךְ. אֶלָּא כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ - ׳תַּחַת אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו׳ (במדבר כה, יג) - שֶׁמַּשְׁמָע שֶׁבִּגְלַל מַעֲשֶׂה זֶה הִרְוִיחַ הַכְּהֻנָּה, מַה שֶּׁלֹּא הָיָה מִקֹּדֶם.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: פנחס זכי בהאי עלמא, וזכה בעלמא דאתי, וזכה לקיימא יתיר מכל אינון דנפקו ממצרים, וזכה לכהנא עלאה, הוא וכל בנוי אבתריה. ואי תימא דלא (נ"א דהא) זכה לכהנא עד לא עבד עובדא דא. אין (ס"א לא). דהא אינון דאמרי (דלא) דזכה קודם. לאו הכי אלא במאי אוקימנא ׳תחת אשר קנא לאלהיו׳, דמשמע דבגין עובדא דא רווח כהונתא, מה דלא הוה קודם.

התרגום: פנחס זכה בזה העולם, וזכה בעולם הבא, וזכה להתקים יותר מכל אלו שיצאו ממצרים, וזכה לכהנה גדולה, הוא וכל בניו אחריו. ואם תאמר שלא (שהרי) זכה לכהנה עד שלא עשה מעשה זה - נכון (לא). שהרי אותם שאומרים (שלא) זכה קדם - לא כך. אלא כמו שבארנו - ׳תחת אשר קנא לאלהיו׳ (במדבר כה, יג) - שמשמע שבגלל מעשה זה הרויח הכהנה, מה שלא היה מקדם.

מן המפרשים

אור החמה: זכה לכהונתא עילא'. כהונ' גדולה כי פנחס כהן גדול היה ובניו אחריו עד ימי פילגש בגבע' כדפי' רש"י בפסוק כי מכבדי אכבד ע"ש שמואל. ואי תימא דלא זכה כלל לכהונה. כדפי' רז"ל ופירש רש"י ז"ל בפרשה כי לא נמשח פנחס כלל לכהן ולא היו ראוים…

אור יקר: דהא אפילו אינון דאמרי דליא זבה׳ קודם כהונה כלל לאו׳ הבי כלומר אינם אומרים אותו כדקא סלקא דעתיך כי היכי דתקשי להו,

קרני אור: ואי תימא ואי תימא כו' אין. ר"ל לא, אלא ודאי זכי אפי' קודם דעביד עובדא דא, ' דהא אינון ' כו':

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: