ממלכת הזוהר › זוהר › פנחס › מאמר 56: תהלה לדוד שלש פעמים ביום - סוד שלשת המזונות ומדוע פרנסה נשאלת רק אחר התפלה › פיסקה 3 (רכו ע"א)

אינו חיוב אלא פעמים ביום ושבח הוא לומר יותר - שפרנסה לא ראוי לשאל רק אחר התפלה, המלך יאכל בתחלה

פנחס · תהלה לדוד שלש פעמים ביום - סוד שלשת המזונות ומדוע פרנסה נשאלת רק אחר התפלה · מאמר 56 · פיסקה 3 · דף רכו ע"א

לשון הזוהר

תּוּ הָכִי אוֹלִיפְנָא, דְּלָא אִיהוּ אֶלָּא תְּרֵי זִמְנֵי, בְּגִין מְזוֹנָא וּפַרְנָסָה בְּכָל יוֹמָא. דְּאִלֵּין חִיּוּבָא עַל בַּר נָשׁ. וְאִי אָמַר יַתִּיר, לָאו בְּגִין חוֹבָה אִיהוּ, אֶלָּא בְּגִין שְׁבָחָא גּוֹ תּוּשְׁבְּחָן דִּזְמִירוֹת דְּדָוִד מַלְכָּא. (ס"א דנפיק ידוי דקודשא בריך הוא ובריך לשבעה מרצון ועל דא לאו חיובא הוא אלא תרי זמני ביומא ושבחא איהו לקודשא בריך הוא לתת לו זמירות דדוד מלכא) מַאי טַעְמָא. בְּגִין דְּפַרְנָסָה לָא חֲזֵי לְמִשְׁאַל אֶלָּא בָּתַר צְלוֹתָא וּפַרְנָסָה דְּמָארֵיהּ. מַלְכָּא יֵיכוּל בְּקַדְמִיתָא וּלְבָתַר יֵיכְלוּן עַבְדוֹי.

תרגום

עוֹד כָּךְ לָמַדְנוּ, שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא פַּעֲמַיִם בִּשְׁבִיל מָזוֹן וּפַרְנָסָה בְּכָל יוֹם, שֶׁאֵלּוּ חִיּוּב עַל הָאָדָם. וְאִם אָמַר יוֹתֵר, לֹא בִּגְלַל חוֹבָה הוּא, אֶלָּא בִּשְׁבִיל שֶׁבַח תּוֹךְ תִּשְׁבָּחוֹת שֶׁל זְמִירוֹת דָּוִד הַמֶּלֶךְ. (שֶׁיּוֹצֵא יָדָיו שֶׁל הקב"ה וּמְבָרֵךְ וְשִׁבְעִים מרצון, וְעַל זֶה אֵין חִיּוּב הוּא אֶלָּא פעמים ביום, ושבח הוּא להקב"ה לָתֵת לוֹ זמירות שֶׁל דָּוִד הַמֶּלֶךְ) מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁפַּרְנָסָה לֹא רָאוּי לִשְׁאֹל, רַק לְאַחַר הַתְּפִלָּה וּפַרְנָסַת רִבּוֹנוֹ. הַמֶּלֶךְ יֹאכַל בַּתְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ יֹאכְלוּ עֲבָדָיו.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: תו הכי אוליפנא, דלא איהו אלא תרי זמני, בגין מזונא ופרנסה בכל יומא. דאלין חיובא על בר נש. ואי אמר יתיר, לאו בגין חובה איהו, אלא בגין שבחא גו תושבחן דזמירות דדוד מלכא. (ס"א דנפיק ידוי דקודשא בריך הוא ובריך לשבעה מרצון ועל דא לאו חיובא הוא אלא תרי זמני ביומא ושבחא איהו לקודשא בריך הוא לתת לו זמירות דדוד מלכא) מאי טעמא. בגין דפרנסה לא חזי למשאל אלא בתר צלותא ופרנסה דמאריה. מלכא ייכול בקדמיתא ולבתר ייכלון עבדוי.

התרגום: עוד כך למדנו, שאינו אלא פעמים בשביל מזון ופרנסה בכל יום, שאלו חיוב על האדם. ואם אמר יותר, לא בגלל חובה הוא, אלא בשביל שבח תוך תשבחות של זמירות דוד המלך. (שיוצא ידיו של הקב"ה ומברך ושבעים מרצון, ועל זה אין חיוב הוא אלא פעמים ביום, ושבח הוא להקב"ה לתת לו זמירות של דוד המלך) מה הטעם? משום שפרנסה לא ראוי לשאל, רק לאחר התפלה ופרנסת רבונו. המלך יאכל בתחלה, ואחר כך יאכלו עבדיו.

מן המפרשים

קרני אור: אלא בתר צלותא ופיוסא דמאריה: ס"א דנפק אלא בתר צלותא ופיוסא דמאריה: ס"א דנפק כו' . בודאי אינו מובן, אבל מלת וברי' נראה לרבי לגרוס 'ובריות', ור"ל בב' פעמים שאומרים תהלה לדוד הוא ודאי שיוצאים ידי המקום וידי הבריות, ור"ל שפעם אחד…

הסולם: תו הכי אוליפנא וכו': עוד. כך למדתי, שאינו צריך לומר אלא ב' פעמים תהלה לדוד, בשביל מזון ופרנסה שבכל יום. ואלו ב' פעמים הן חובה על האדם. ואם אמר יותר, אינו בשביל חוב, אלא בשביל שבח בתוך התשבחות של הזמירות דדוד המלך. מהו הטעם.…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר