כשיורד יהוה אל אדני בכל אבר - סוד החשמל, עתים חשות ועתים ממללות
פנחס · כשעולה הדבור על כנפי ראה נעשה קול - סוד קול ודבור בתפלה וחמשת תקוני הפה · מאמר 48 · פיסקה 6 · דף רכח ע"א
לשון הזוהר
וּבְהַהוּא זִמְנָא, דְּנָחִית יְדוָֹ"ד לְגַבֵּי אֲדֹנָ"י בְּכָל אֵבֶר, אִתְּמַר בְּהוּ, ׳בְּעָמְדָם תְּרַפֶּינָה כַּנְפֵיהֶם׳ (יחזקאל א, כד). וְהַאי רָזָא דְּחַשְׁמַל. חַיוֹת אֵשׁ, עִתִּים חָשׁוֹת, וְעִתִּים מְמַלְּלוֹת. וְאָמְרוּ מָארֵי מַתְנִיתִין, בְּמַתְנִיתָא תָּנָא, כְּשֶׁהַדִּבּוּר יוֹצֵּא מִפִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, חָשׁוֹת, וּכְשֶׁאֵין הַדִּבּוּר יוֹצֵּא מִפִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מְמַלְּלוֹת. בְּהַהוּא זִמְנָא דְּמִתְיַיחֲדִין קוֹל וְדִבּוּר כַּחֲדָא, דְּאִינּוּן יְאֲהדוָֹנָהי, חָשׁוֹת. אֲבָל בְּזִמְנָא דִּפְנֵיהֶם וְכַנְפֵיהֶם פְּרוּדוֹת, יְדוָֹ"ד מִן אֲדֹנָ"י בְּפֵרוּדָא, אִיהוּ אִשְׁתְּכַח בְּאַרְבַּע אַנְפֵּי חֵיוָן, כֻּלְּהוּ פְּתִיחָן, לָקֳבְלֵיהּ מְמַלְּלוֹת, לְמִשְׁאַל מְזוֹנָא, בְּגִין ׳דְּמָזוֹן לְכֹלָּא בֵּיהּ׳ (דניאל ד). אֲדֹנָ"י אִשְׁתְּכַח בְּכַנְפֵי הַחַיּוֹת, כֻּלְּהוּ פְּתִיחָן לְגַבֵּי חֵיוָן.
תרגום
וּבְאוֹתוֹ הַזְּמַן שֶׁיּוֹרֵד יְהֹוָ"ה אֶל אֲדֹנָ"י בְּכָל אֵיבָר, נֶאֱמַר בָּהֶם, בְּעָמְדָם תְּרַפֶּינָה כַּנְפֵיהֶם. וְזֶה סוֹד הַחַשְׁמַ"ל, חַיּוֹת אֵשׁ, עִתִּים חָשׁוֹת, וְעִתִּים מְמַלְּלוֹת. וְאָמְרוּ בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה, בְּמַתְנִיתָא לָמַדְנוּ, כְּשֶׁהַדִּבּוּר יוֹצֵא מִפִּי הקב"ה - הֵן חָשׁוֹת. וּכְשֶׁאֵין הַדִּבּוּר יוֹצֵא מִפִּי הקב"ה - הֵן מְמַלְּלוֹת. בְּאוֹתוֹ זְמַן שֶׁמִּתְיַחֲדִים קוֹל וְדִבּוּר כְּאֶחָד, שֶׁהֵם יְאֲהדוָנָהי - חָשׁוֹת. אֲבָל בִּזְמַן שֶׁפְּנֵיהֶם וְכַנְפֵיהֶם פְּרוּדוֹת, יְהֹוָ"ה מֵאֲדנָ"י בְּפֵרוּד - הוּא נִמְצָא בְּאַרְבַּע פְּנֵי הַחַיּוֹת, כֻּלָּם פְּתוּחִים, לְעֻמָּתָן מְמַלְּלוֹת לִשְׁאֹל מָזוֹן מִשּׁוּם שֶׁמָּזוֹן לַכֹּל בּוֹ. אֲדֹנָ"י נִמְצָא בְּכַנְפֵי הַחַיּוֹת, כֻּלָּם פְּתוּחִים לַחַיּוֹת.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ובההוא זמנא, דנחית ידו"ד לגבי אדנ"י בכל אבר, אתמר בהו, ׳בעמדם תרפינה כנפיהם׳ (יחזקאל א, כד). והאי רזא דחשמל. חיות אש, עתים חשות, ועתים ממללות. ואמרו מארי מתניתין, במתניתא תנא, כשהדבור יוצא מפי הקדוש ברוך הוא, חשות, וכשאין הדבור יוצא מפי הקדוש ברוך הוא, ממללות. בההוא זמנא דמתייחדין קול ודבור כחדא, דאינון יאהדונהי, חשות. אבל בזמנא דפניהם וכנפיהם פרודות, ידו"ד מן אדנ"י בפרודא, איהו אשתכח בארבע אנפי חיון, כלהו פתיחן, לקבליה ממללות, למשאל מזונא, בגין ׳דמזון לכלא ביה׳ (דניאל ד). אדנ"י אשתכח בכנפי החיות, כלהו פתיחן לגבי חיון.
התרגום: ובאותו הזמן שיורד יהו"ה אל אדנ"י בכל איבר, נאמר בהם, בעמדם תרפינה כנפיהם. וזה סוד החשמ"ל, חיות אש, עתים חשות, ועתים ממללות. ואמרו בעלי המשנה, במתניתא למדנו, כשהדבור יוצא מפי הקב"ה - הן חשות. וכשאין הדבור יוצא מפי הקב"ה - הן ממללות. באותו זמן שמתיחדים קול ודבור כאחד, שהם יאהדונהי - חשות. אבל בזמן שפניהם וכנפיהם פרודות, יהו"ה מאדנ"י בפרוד - הוא נמצא בארבע פני החיות, כלם פתוחים, לעמתן ממללות לשאל מזון משום שמזון לכל בו. אדנ"י נמצא בכנפי החיות, כלם פתוחים לחיות.
מן המפרשים
אור יקר: ממללות למשאל מזונא המיוחד לכל אחד מצבא המרום לפי בחינת העבודה אשר הוא פקיד עליהם, והם בחינת פנים מרכבה ליהו״ה כנפים מרכבה לאדנ״י, וזהו שאמר.
קרני אור: איהו אשתכח איהו אשתכח. ר"ל הוי"ה ת"ת ' בארבע אנפוי כו' אדנ"י אשתכח' כו':
הסולם: ובההוא זמנא דנחית וכו': ובעת ההיא שיורד הויה אל אדני, בכל אבר ואבר, שכל אבר מהויה שהוא ז"א, משפיע אל אבר שכנגדו בהמלכות שהיא אדני, נאמר בהם, בעמדם תרפינה כנפיהם. בעמדם, מרמז על היחוד דתפלת העמידה. שאז הכנפים שהן אברי המלכות,…