קלפה שלישית דקיקה כנגד סבין החטה - נדבק בחטה עד שטוחנים ברחים כנגד טוחנות הפה בדברי תורה
פנחס · קלפות מטטרון כקלפות האגוז - תהו ובהו ורוח סערה, ותקנת תשובה בבחרות קדם שיזקין יצר הרע · מאמר 46 · פיסקה 3 · דף רכז ע"א
לשון הזוהר
קְלִיפָא תְּלִיתָאָה, דְּקִיקָא. לָקֳבֵל סוּבִּין דְּחִטָה, דְּהָכָא אִיהוּ מִתְדְּבַּק בָּחִטָה, וְלָא יָכִיל לְאִתְפָּרְשָׁא מִתַּמָּן, עַד דְּטָחֲנִין לֵיהּ בְּרֵיחַיָּיא, דְּאִינּוּן לָקֳבֵל טוֹחֲנוֹת דְּפוּמָא דְּבַּר נָשׁ, דְּצָּרִיךְ לְמִטְחַן בְּהוֹן מִלִּין דְּאוֹרַיְיתָא, עַד דִּיהוֹן כְּקֶמַח סֹלֶת נְקִיָּה, וּבְנָפָה דְּאִיהִי שָׂפָה, אִתְבְּרִיר פְּסוֹלֶת דְּאִיהִי סוּבִּין (דאורייתא) עַד דְּיִשְׁתְּכַח הֲלָכָה סֹלֶת נְקִיָּה. בְּהַהוּא זִמְנָא, נָטִיל לָהּ לִבָּא וּמוֹחָא, וְכָל אֵבָרִין דְּגוּפָא דְּאִתְפְּשַּׁט בְּהוֹן נִשְׁמְתָא, וְאִתְפַּרְנְּסַת בָּהּ נִשְׁמְתָא, כְּגַוְונָא דְּגוּפָא אִתְפַּרְנְּסַת בְּמִלִּין דְּעָלְמָא, ׳דְּזֶה לְעוּמַת זְה עָשָׂה אֱלֹהִים, נָהֲמָא דְּגוּפָא, וְנָהֲמָא דְּאוֹרַיְיתָא׳ (קהלת ז, יד). הֲדָא הוּא דִּכְתִּיב, ׳לְכוּ לַחֲמוּ בְּלַחְמִי׳ (משלי ט, ה).
תרגום
קְלִפָּה שְׁלִישִׁית, דַּקִּיקָה - כְּנֶגֶד סֻבִּין שֶׁל חִטָּה, שֶׁכָּאן הוּא נִדְבָּק בַּחִטָּה וְלֹא יָכוֹל לְהִפָּרֵד מִשָּׁם עַד שֶׁטּוֹחֲנִים אוֹתוֹ בָּרֵחַיִם, שֶׁהֵן כְּנֶגֶד טוֹחֲנוֹת הַפֶּה שֶׁל הָאִישׁ, שֶׁצָּרִיךְ לִטְחֹן בָּהֶן דִּבְרֵי תוֹרָה עַד שֶׁיִּהְיוּ כְּמוֹ קֶמַח סֹלֶת נְקִיָּה. וּבְנָפָה, שֶׁהִיא הַשָּׂפָה, מִתְבָּרֶרֶת הַפְּסֹלֶת, שֶׁהוּא סֻבִּין (שֶׁל הַתּוֹרָה), עַד שֶׁתִּמָּצֵא הֲלָכָה סֹלֶת נְקִיָּה. בְּאוֹתוֹ זְמַן נוֹטֵל אוֹתָהּ הַלֵּב וְהַמֹּחַ, וְכָל אֵיבְרֵי הַגּוּף שֶׁהַנְּשָׁמָה מִתְפַּשֶּׁטֶת בָּהֶם, וְהַנְּשָׁמָה מִתְפַּרְנֶסֶת מִמֶּנָּה כְּמוֹ שֶׁהַגּוּף מִתְפַּרְנֵס מִדִּבְרֵי הָעוֹלָם. שֶׁזֶּה ׳לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה׳ אֱלֹהִים - לֶחֶם הַגּוּף, וְלֶחֶם הַתּוֹרָה. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳לְכוּ לַחֲמוּ בְלַחְמִי׳ (משלי ט, ה).
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: קליפא תליתאה, דקיקא. לקבל סובין דחטה, דהכא איהו מתדבק בחטה, ולא יכיל לאתפרשא מתמן, עד דטחנין ליה בריחייא, דאינון לקבל טוחנות דפומא דבר נש, דצריך למטחן בהון מלין דאורייתא, עד דיהון כקמח סלת נקיה, ובנפה דאיהי שפה, אתבריר פסולת דאיהי סובין (דאורייתא) עד דישתכח הלכה סלת נקיה. בההוא זמנא, נטיל לה לבא ומוחא, וכל אברין דגופא דאתפשט בהון נשמתא, ואתפרנסת בה נשמתא, כגוונא דגופא אתפרנסת במלין דעלמא, ׳דזה לעומת זה עשה אלהים, נהמא דגופא, ונהמא דאורייתא׳ (קהלת ז, יד). הדא הוא דכתיב, ׳לכו לחמו בלחמי׳ (משלי ט, ה).
התרגום: קלפה שלישית, דקיקה - כנגד סבין של חטה, שכאן הוא נדבק בחטה ולא יכול להפרד משם עד שטוחנים אותו ברחים, שהן כנגד טוחנות הפה של האיש, שצריך לטחן בהן דברי תורה עד שיהיו כמו קמח סלת נקיה. ובנפה, שהיא השפה, מתבררת הפסלת, שהוא סבין (של התורה), עד שתמצא הלכה סלת נקיה. באותו זמן נוטל אותה הלב והמח, וכל איברי הגוף שהנשמה מתפשטת בהם, והנשמה מתפרנסת ממנה כמו שהגוף מתפרנס מדברי העולם. שזה ׳לעמת זה עשה׳ אלהים - לחם הגוף, ולחם התורה. זהו שכתוב ׳לכו לחמו בלחמי׳ (משלי ט, ה).