אם זכו יורד כאריה של אש לאכל הקרבנות ואם לא ככלב - וכן כשמת אדם יורד לקבל הנפש
פנחס · אין קרבנות אלא לקרב דרגות קדושות - סוד יחוד האותיות בקרבן ופרודן בחטא · מאמר 40 · פיסקה 3 · דף רכד ע"ב
לשון הזוהר
כְּמָה דְּאוֹקְמוּהָ רַבָּנָן, אִי זָכוּ, הֲוָה נָחִית כְּמוֹ אַרְיֵה דְּאֶשָּׁא לְמֵיכַל קָרְבְּנִין. וְאִי לָא, הֲוָה נָחִית תַּמָּן כְּמִין כַּלְבָּא דְּאֶשָּׁא. וְאוֹף הָכִי כַּד מִית בַּר נָשׁ, אִי זָכֵי, נָחִית בִּדְמוּת אַרְיֵה, לְקַבְּלָא נַפְשֵׁיהּ. וְאִי לָאו בִּדְמוּת כֶּלֶב, דְּאָמַר דָּוִד עָלֵיהּ, ׳הַצִּילָה מֵחֶרֶב נַפְשִׁי מִיַּד כֶּלֶב יְחִידָתִי׳ (תהילים כב, כא).
תרגום
כְּמוֹ שֶׁפֵּרְשׁוּהָ רַבּוֹתֵינוּ, אִם זָכוּ - הָיָה יוֹרֵד כְּאַרְיֵה שֶׁל אֵשׁ לֶאֱכֹל הַקָּרְבָּנוֹת, וְאִם לֹא - הָיָה יוֹרֵד שָׁם כְּמִין כֶּלֶב שֶׁל אֵשׁ. וְגַם כָּךְ כְּשֶׁמֵּת אָדָם, אִם זוֹכֶה - יוֹרֵד בִּדְמוּת אַרְיֵה לְקַבֵּל אֶת הַנֶּפֶשׁ, וְאִם לֹא - כִּדְמוּת כֶּלֶב, שֶׁאָמַר עָלָיו דָּוִד, ׳הַצִּילָה מֵחֶרֶב נַפְשִׁי מִיַּד כֶּלֶב יְחִידָתִי׳ (תהלים כב, כא).
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: כמה דאוקמוה רבנן, אי זכו, הוה נחית כמו אריה דאשא למיכל קרבנין. ואי לא, הוה נחית תמן כמין כלבא דאשא. ואוף הכי כד מית בר נש, אי זכי, נחית בדמות אריה, לקבלא נפשיה. ואי לאו בדמות כלב, דאמר דוד עליה, ׳הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי׳ (תהילים כב, כא).
התרגום: כמו שפרשוה רבותינו, אם זכו - היה יורד כאריה של אש לאכל הקרבנות, ואם לא - היה יורד שם כמין כלב של אש. וגם כך כשמת אדם, אם זוכה - יורד בדמות אריה לקבל את הנפש, ואם לא - כדמות כלב, שאמר עליו דוד, ׳הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי׳ (תהלים כב, כא).
מן המפרשים
אור החמה: רכד: ואוף הכי כד מית בר נש וכו' הענין בענין הקרבן היו בחינות נשמה דהיינו תבירו וכו' וזה עולה לפני המלך סולת זבחי אלהים וכן כוונת הכהנים ושירי הלויים ותשובת ישראל שהם סוד מוח לב איברים הכל בסוד הקדושה והגשמי הנשרף ששם הבהמה חלק…
הסולם: כמה דאוקמוה רבנן וכו': כמו שהעמידו החכמים, אם זכו ישראל, היה יורד כמו אריה של אש לאכול הקרבנות. ואם לא זכו, היה יורד שם כמו כלב של אש. ואף כך, כשהאדם מת, אם זכה, יורדת דמות אריה לקבל נפשו. ואם לא זכה, יורדת דמות כלב, שעליו אמר…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: