ממלכת הזוהר › זוהר › פנחס › מאמר 17: שירו להוי שיר חדש - סוד שתוף הקבה ושכינתו בחדות ישראל ובצערם › פיסקה 3 (ריט ע"ב)

ישמח ישראל בעשיו - אלו הקבה ושכינתו ואביו ואמו שעוקרם מגן עדן להביאם לאותה חדוה

פנחס · שירו להוי שיר חדש - סוד שתוף הקבה ושכינתו בחדות ישראל ובצערם · מאמר 17 · פיסקה 3 · דף ריט ע"ב

לשון הזוהר

וּמְנָלָן, דְּאִית לוֹן לְיִשְׂרָאֵל לְשַׁתְּפָא לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ בְּחֶדְוָה דִּלְהוֹן. (בגין דלאו איהו חדוה, אלא בשותפות דיליה מאלין) דִּכְתִּיב, ׳יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל בְּעוֹשָׂיו׳ (שם קמט, ב). הַהוּא חֶדְוָה דְּיִשְׂרָאֵל לָאו אִיהוּ, אֶלָּא בְּעוֹשָׂיו. בְּעוֹשָׂיו, בְּעוֹשׂוֹ מִבָּעֵי לֵיהּ. אֶלָּא אִלֵּין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, וְאָבִיו וְאִמּוֹ, דְּאַף עַל גַּב דְּמִיתוּ, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַעְקַר לוֹן מִגַּן עֵדֶן, וְאַיְיתֵי לוֹן עִמֵּיהּ לְהַהוּא חֶדְוָה, לְנַטְלָא חוּלָקָא דְּחֶדְוָה עִם קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳הָעוֹשׂוֹ יַגֵּשׁ חַרְבּוֹ׳ (איוב מ, יט).

תרגום

וּמִנַּיִן לָנוּ שֶׁיֵּשׁ לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל לְשַׁתֵּף אֶת הקב"ה וּשְׁכִינָתוֹ בְחֶדְוָתָם? (מִשּׁוּם שֶׁאֵינָהּ שִׂמְחָה, אֶלָּא בשתפות שֶׁלּוֹ מֵאֵלּוּ) שֶׁכָּתוּב ׳יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל בְּעֹשָׂיו׳ (תהלים קמט, ב). אוֹתָהּ חֶדְוָה שֶׁל יִשְׂרָאֵל אֵינָהּ, אֶלָּא בְּעֹשָׂיו. בְּעֹשָׂיו?! בְּעוֹשׂוֹ צָרִיךְ לוֹ לִכְתֹּב! אֶלָּא אֵלּוּ הקב"ה וּשְׁכִינָתוֹ, וְאָבִיו וְאִמּוֹ. שֶׁאַף עַל גַּב שֶׁמֵּתוּ, הקב"ה עוֹקְרָם מִגַּן עֵדֶן וּמְבִיאָם עִמּוֹ לְאוֹתָהּ חֶדְוָה, לָקַחַת חֵלֶק שֶׁל חֶדְוָה עִם הקב"ה וּשְׁכִינָתוֹ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳הָעֹשׂוֹ יַגֵּשׁ חַרְבּוֹ׳ (איוב מ, יט).

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ומנלן, דאית לון לישראל לשתפא לקודשא בריך הוא ושכינתיה בחדוה דלהון. (בגין דלאו איהו חדוה, אלא בשותפות דיליה מאלין) דכתיב, ׳ישמח ישראל בעושיו׳ (שם קמט, ב). ההוא חדוה דישראל לאו איהו, אלא בעושיו. בעושיו, בעושו מבעי ליה. אלא אלין קודשא בריך הוא ושכינתיה, ואביו ואמו, דאף על גב דמיתו, קודשא בריך הוא אעקר לון מגן עדן, ואייתי לון עמיה לההוא חדוה, לנטלא חולקא דחדוה עם קודשא בריך הוא ושכינתיה. כמה דאת אמר ׳העושו יגש חרבו׳ (איוב מ, יט).

התרגום: ומנין לנו שיש להם לישראל לשתף את הקב"ה ושכינתו בחדותם? (משום שאינה שמחה, אלא בשתפות שלו מאלו) שכתוב ׳ישמח ישראל בעשיו׳ (תהלים קמט, ב). אותה חדוה של ישראל אינה, אלא בעשיו. בעשיו?! בעושו צריך לו לכתב! אלא אלו הקב"ה ושכינתו, ואביו ואמו. שאף על גב שמתו, הקב"ה עוקרם מגן עדן ומביאם עמו לאותה חדוה, לקחת חלק של חדוה עם הקב"ה ושכינתו, כמו שנאמר ׳העשו יגש חרבו׳ (איוב מ, יט).

מן המפרשים

מקדש מלך: ד"א בעושיו בעושו מיבעי ליה וכו' פי' לפי ד"א בעושיו הם שמים ומים שהם בחי' האב והארץ שהיא בחי' האם. והקב"ה משותף עמהם ולכך כתיב בעושיו כדמפרש כמה דבקדמיתא הוה בשותפו. פי' כמו שבאד"הר נשתתף הקב"ה עם תלת אומנין הנז' ועשה ארה"ר הכי…

יהל אור: לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה. כאן צ"ל מ"ש לעיל רי"ז ב' והיה תמים והוא שינוי מעשה דאשתני מועבדין בישין דעבד בקדמייתא לעובדין טבין:

אור יקר: בגו אורייתא דלעילא תפארת דהיינו ייחודה, ילא שכיד נחררא וכו׳ היינו יסוד שיר שהשכינה משוררת דהיינו סוד ההתעוררות כדפירש׳ בפרשת בלק סימן ג׳,'אלהים שכינה,

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר