ממלכת הזוהר › זוהר › פנחס › מאמר 15: אל תתנו דמי לקבה - סוד דפק הגלות ומדוע לוקה הצדיק לכפר ולרפא את הדור › פיסקה 5 (ריח ע"א)

ראו צל עומד עליהם - ספור רבי אבא עם בוצינא קדישא בבקעת אונו

פנחס · אל תתנו דמי לקבה - סוד דפק הגלות ומדוע לוקה הצדיק לכפר ולרפא את הדור · מאמר 15 · פיסקה 5 · דף ריח ע"א

לשון הזוהר

עַד דַּהֲווֹ יַתְבֵי, חָמוּ חַד טוּלָא דְּקַיְימָא עָלַיְיהוּ, אַזְלָא וְאַתְיָא, אַזְלָא וְאַתְיָא, בְּגוֹ בֵּיתָא. תַּוְוהוּ. אָמַר רִבִּי אַבָּא, יוֹסֵי בְּנִי, אֵימָא לָךְ מַה דְּהֲוָה לִי עִם בּוּצִינָא קַדִּישָׁא. יוֹמָא חַד הֲוִינָן אַזְלִינָן בְּבִקְעָתָא דְּאוֹנוֹ, וַהֲוִינָן לָעָאן בְּאוֹרַיְיתָא, כָּל הַהוּא יוֹמָא, וּמִגּוֹ תּוּקְפָּא דְּשִׁמְשָׁא אוֹתְבֵנָין גַּבֵּי חַד טִינָרָא, בְּגוֹ נוּקְבָּא חֲדָא.

תרגום

עַד שֶׁיָּשְׁבוּ, רָאוּ צֵל שֶׁעוֹמֵד עֲלֵיהֶם, הוֹלֵךְ וּבָא, הוֹלֵךְ וּבָא בְּתוֹךְ הַבַּיִת. תָּמְהוּ. אָמַר רַבִּי אַבָּא, יוֹסֵי בְּנִי, אֹמַר לְךְ ׳מֶה הָיָה לִי׳ עִם בּוּצִינָא קַדִּישָׁא. יוֹם אֶחָד הָיִינוּ הוֹלְכִים בְּבִקְעַת אוֹנוֹ, וְהָיִינוּ עוֹסְקִים בַּתּוֹרָה כָּל אוֹתוֹ יוֹם, וּמִתּוֹךְ חֹזֶק הַשֶּׁמֶשׁ יָשַׁבְנוּ לְיַד סֶלַע אֶחָד בְּתוֹךְ נֶקֶב אֶחָד.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: עד דהוו יתבי, חמו חד טולא דקיימא עלייהו, אזלא ואתיא, אזלא ואתיא, בגו ביתא. תווהו. אמר רבי אבא, יוסי בני, אימא לך מה דהוה לי עם בוצינא קדישא. יומא חד הוינן אזלינן בבקעתא דאונו, והוינן לעאן באורייתא, כל ההוא יומא, ומגו תוקפא דשמשא אותבנין גבי חד טינרא, בגו נוקבא חדא.

התרגום: עד שישבו, ראו צל שעומד עליהם, הולך ובא, הולך ובא בתוך הבית. תמהו. אמר רבי אבא, יוסי בני, אמר לך ׳מה היה לי׳ עם בוצינא קדישא. יום אחד היינו הולכים בבקעת אונו, והיינו עוסקים בתורה כל אותו יום, ומתוך חזק השמש ישבנו ליד סלע אחד בתוך נקב אחד.

מן המפרשים

הסולם: עד דהוו יתבי וכו': בעוד שהיו יושבים, ראו צל אחד עומד עליהם שהולך ובא, הולך ובא בתוך הבית. תמהו. א"ר אבא, יוסי בני, אומר לך מה שהיה לי עם המאור הקדוש, שהוא ר"ש. יום אחד היינו הולכים בבקעת אונו. והיינו עוסקים בתורה כל אותו חיום.…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר