ממלכת הזוהר › זוהר › פנחס › מאמר 14: משל הרועה והתיש - סוד לקוי זרועות האבות בעוון הדור וכפרת הצדיקים על ישראל › פיסקה 8 (ריט ע"א)

אוי לדור שגורם שילקו האבות - משל לים שנוטל עכירות הנחלים וזורקה החוצה

פנחס · משל הרועה והתיש - סוד לקוי זרועות האבות בעוון הדור וכפרת הצדיקים על ישראל · מאמר 14 · פיסקה 8 · דף ריט ע"א

לשון הזוהר

וַוי לֵיהּ לְדָרָא, דְּגַרְמִין דְּיִלְקוּן אֲבָהָן וְאָדָם קַדְמָאָה, וְאִלֵּין צַּדִּיקַיָּיא דְּבֵינַיְיהוּ, דְּלֵית אַפְרָשׁוּתָא בֵּין אִלֵּין צַּדִּיקַיָּא, לַאֲבָהָן וְאָדָם, דְּאִינּוּן נִשְׁמָתִין דִּלְהוֹן, וְדוֹחֲקָא וְצַּעֲרָא וִיגוֹנָא דִּלְהוֹן, מָטֵי לַאֲבָהָן וְאָדָם. כְּגַוְונָא דְּיַמָּא, אִלֵּין נַחֲלִין דְּנָפְקִין מִתַּמָּן, אִי חוֹזְרִין עֲכוּרִין וּמְלוּכְלָכִין לְיַמָּא, הָא יַמָּא נָטִיל מִן עָכִירוּ וְלִכְלוּכָא דִּלְהוֹן. וּבְחֵילָא דְּיַמָּא דְּאִיהִי תַּקִּיפָא, לָא סְבִילַת לִכְלוּכָא דִּלְהוֹן, וּזְרִיקַת לֵיהּ לְבַר, וְאִשְׁתְּאָרוּ נַחֲלִין צְּלִילִין וְדַכְיָין מֵהַהוּא לִכְלוּךְ.

תרגום

אוֹי לָהֶם לַדּוֹר שֶׁגּוֹרְמִים שֶׁיִּלְקוּ הָאָבוֹת וְאָדָם הָרִאשׁוֹן וְאֵלֶּה הַצַּדִּיקִים שֶׁבֵּינֵיהֶם, שֶׁאֵין הַפְרָדָה בֵּין צַדִּיקִים אֵלּוּ לָאָבוֹת וְאָדָם, שֶׁהֵם נְשָׁמוֹת שֶׁלָּהֶם, וְהַדֹּחַק וְהַצַּעַר וְהַיָּגוֹן שֶׁלָּהֶם מַגִּיעִים לָאָבוֹת וּלְאָדָם. כְּמוֹ שֶׁהַיָּם, נְחָלִים אֵלּוּ שֶׁיּוֹצְאִים מִשָּׁם, אִם חוֹזְרִים עֲכוּרִים וּמְלֻכְלָכִים לַיָּם, הֲרֵי הָיָּם נוֹטֵל מֵעֲכִירוּת וְלִכְלוּךְ שֶׁלָּהֶם. וּבְכֹחַ הַיָּם שֶׁהוּא תַּקִּיף, לֹא סוֹבֵל לִכְלוּךְ שֶׁלָּהֶם וְזוֹרֵק אוֹתוֹ הַחוּצָה, וְנִשְׁאֲרוּ הַנְּחָלִים צְלוּלִים וְזַכִּים מֵאוֹתוֹ לִכְלוּךְ.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ווי ליה לדרא, דגרמין דילקון אבהן ואדם קדמאה, ואלין צדיקייא דבינייהו, דלית אפרשותא בין אלין צדיקיא, לאבהן ואדם, דאינון נשמתין דלהון, ודוחקא וצערא ויגונא דלהון, מטי לאבהן ואדם. כגוונא דימא, אלין נחלין דנפקין מתמן, אי חוזרין עכורין ומלוכלכין לימא, הא ימא נטיל מן עכירו ולכלוכא דלהון. ובחילא דימא דאיהי תקיפא, לא סבילת לכלוכא דלהון, וזריקת ליה לבר, ואשתארו נחלין צלילין ודכיין מההוא לכלוך.

התרגום: אוי להם לדור שגורמים שילקו האבות ואדם הראשון ואלה הצדיקים שביניהם, שאין הפרדה בין צדיקים אלו לאבות ואדם, שהם נשמות שלהם, והדחק והצער והיגון שלהם מגיעים לאבות ולאדם. כמו שהים, נחלים אלו שיוצאים משם, אם חוזרים עכורים ומלכלכים לים, הרי הים נוטל מעכירות ולכלוך שלהם. ובכח הים שהוא תקיף, לא סובל לכלוך שלהם וזורק אותו החוצה, ונשארו הנחלים צלולים וזכים מאותו לכלוך.

מן המפרשים

קרני אור: דאלין צדיקייא דבינייהו דאלין צדיקייא דבינייהו. ר"ל אבהן ואדה"ר הם צדיקים שמתו 'דלית' כו':

הסולם: ווי ליה לדרא וכו': אוי לו לדור הגורם שיוכו האבות ואדם הראשון, ואלו הצדיקים שביניהם, כי אין הפרש בין אלו הצדיקים שביניהן, לבין האבות ואדם הראשון, כי אלו הצדיקים הם הנשמות שלהם, כלומר הנמשכות מהם, והדוחק והצער והיגון שלהם, מגיע…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר