ממלכת הזוהר › זוהר › פנחס › מאמר 14: משל הרועה והתיש - סוד לקוי זרועות האבות בעוון הדור וכפרת הצדיקים על ישראל › פיסקה 1 (ריח ע"ב)

נוח לסטרא אחרא לשלט על הצדיק יותר מהכל - ממשל השטן שקטרג ואיוב שנתן להציל הדור

פנחס · משל הרועה והתיש - סוד לקוי זרועות האבות בעוון הדור וכפרת הצדיקים על ישראל · מאמר 14 · פיסקה 1 · דף ריח ע"ב

לשון הזוהר

וְתוּ אִתְּמַר בְּחִבּוּרָא קַדְמָאָה, דְּהָא נִיחָא לֵיהּ לְסִטְרָא אַחֲרָא לְשַׁלְּטָאָה עַל זַכָּאָה, יַתִּיר מִכֹּלָּא, וְלָא חָיִישׁ כְּדֵין לְכָל עָלְמָא. אַדְּהָכִי, הָא טוּלָא אִזְדְּמַן לְגַבַּיְיהוּ, וְאָמַר לֵיהּ מְנָלָן. מֵאִיּוֹב. דְּחָזָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דְּדָרָא הֲווֹ מְחוּיָבִין כְּלָיָיה, וְאָתָא שָׂטָן לְקַטְרְגָא, אָמַר לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, ׳הֲשַׂמְתָּ לִבְּךָ אֶל עַבְדִּי אִיּוֹב כִּי אֵין כָּמוֹהוּ בְּכָל הָאָרֶץ, לְאִשְׁתְּזָבָא בֵּיהּ דָּרָא׳ (איוב א, ח). וְאִיהוּ מְתָלָא לְרַעְיָא דְּאָתָא זְאֵב לְמִטְרַף עָאנֵיהּ, וּלְמֵיבַד לֵיהּ. מַה עָבֵד הַהוּא רַעְיָא דְּהֲוָה חַכִּימָא, יָהִיב לֵיהּ אִמְרָא תַּקִּיפָא וּשְׁמֵנָה וְרַבְרְבָא מִכֻּלְּהוּ, הַהוּא דַּהֲווֹ מִתְנַהֲגִין אֲבַּתְרֵיהּ כֻּלְּהוּ. וּבִרְעוּ לְשַׁלְּטָאָה עַל הַהוּא אִמְרָא טָבָא, שָׁכַח (נ"א שבק) לְכֻלְּהוּ. מַה עָבֵד הַהוּא רַעְיָא, בְּשַׁעֲתָא דְּהֲוָה זְאֵב אִשְׁתָּדַּל בְּהַהוּא אִמְרָא, בָּרַח רַעְיָא עִם עָאנָא וְשַׁוִּי לוֹן בְּאַתְרֵיהוֹן. וּלְבָתַר תָּב לְאִמְרָא, וְשֵׁזִיב לֵיהּ מִזְּאֵב.

תרגום

וְעוֹד נֶאֱמַר בְּחִבּוּר רִאשׁוֹן, שֶׁהֲרֵי נוֹחַ לוֹ לַסִּטְרָא אַחֲרָא לִשְׁלֹט עַל הַצַּדִּיק יוֹתֵר מֵהַכֹּל, וְלֹא חוֹשֵׁשׁ אָז לְכָל הָעוֹלָם. בֵּין כָּךְ הֲרֵי צֵל הִזְדַּמֵּן לִפְנֵיהֶם, וְאָמַר לוֹ, מִנַּיִן? מֵאִיּוֹב. שֶׁרָאָה הקב"ה שֶׁהַדּוֹר מְחֻיָּבִים כְּלָיָה, וּבָא שָׂטָן לְקַטְרֵג, אָמַר לוֹ הקב"ה: (איוב ב) ׳הֲשַׂמְתָּ לִבְּךְ אֶל עַבְדִּי אִיּוֹב כִּי אֵין כָּמֹהוּ (איוב ב, ג)׳ - בָּ (בְּכָל ה) אָרֶץ, לְהַצִּיל אֶת הַדּוֹר. וְהוּא מָשָׁל לְרוֹעֶה שֶׁבָּא הַזְּאֵב לִטְרֹף אֶת צֹאנוֹ וּלְהַאֲבִידוֹ. מֶה עָשָׂה אוֹתוֹ רוֹעֶה שֶׁהָיָה חָכָם? נָתַן לוֹ תַּיִשׁ חָזָק וְשָׁמֵן וְגָדוֹל מִכֻּלָּם, אוֹתוֹ שֶׁכֻּלָּם נוֹהֲגִים אַחֲרָיו, וּבְרָצוֹן לִשְׁלֹט עַל אוֹתוֹ תַּיִשׁ טוֹב, שָׁכַח (הִשְׁאִיר) אֶת כֻּלָּם. מֶה עָשָׂה אוֹתוֹ רוֹעֶה? בְּשָׁעָה שֶׁהַזְּאֵב הָיָה מִתְעַסֵּק עִם אוֹתוֹ תַּיִשׁ, בָּרַח הָרוֹעֶה עִם הַצֹּאן וְשָׂם אוֹתָם בִּמְקוֹמָם, וְאַחַר כָּךְ שָׁב לַתַּיִשׁ וְהִצִּילוֹ מֵהַזְּאֵב.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ותו אתמר בחבורא קדמאה, דהא ניחא ליה לסטרא אחרא לשלטאה על זכאה, יתיר מכלא, ולא חייש כדין לכל עלמא. אדהכי, הא טולא אזדמן לגבייהו, ואמר ליה מנלן. מאיוב. דחזא קודשא בריך הוא דדרא הוו מחויבין כלייה, ואתא שטן לקטרגא, אמר ליה קודשא בריך הוא, ׳השמת לבך אל עבדי איוב כי אין כמוהו בכל הארץ, לאשתזבא ביה דרא׳ (איוב א, ח). ואיהו מתלא לרעיא דאתא זאב למטרף עאניה, ולמיבד ליה. מה עבד ההוא רעיא דהוה חכימא, יהיב ליה אמרא תקיפא ושמנה ורברבא מכלהו, ההוא דהוו מתנהגין אבתריה כלהו. וברעו לשלטאה על ההוא אמרא טבא, שכח (נ"א שבק) לכלהו. מה עבד ההוא רעיא, בשעתא דהוה זאב אשתדל בההוא אמרא, ברח רעיא עם עאנא ושוי לון באתריהון. ולבתר תב לאמרא, ושזיב ליה מזאב.

התרגום: ועוד נאמר בחבור ראשון, שהרי נוח לו לסטרא אחרא לשלט על הצדיק יותר מהכל, ולא חושש אז לכל העולם. בין כך הרי צל הזדמן לפניהם, ואמר לו, מנין? מאיוב. שראה הקב"ה שהדור מחיבים כליה, ובא שטן לקטרג, אמר לו הקב"ה: (איוב ב) ׳השמת לבך אל עבדי איוב כי אין כמהו (איוב ב, ג)׳ - ב (בכל ה) ארץ, להציל את הדור. והוא משל לרועה שבא הזאב לטרף את צאנו ולהאבידו. מה עשה אותו רועה שהיה חכם? נתן לו תיש חזק ושמן וגדול מכלם, אותו שכלם נוהגים אחריו, וברצון לשלט על אותו תיש טוב, שכח (השאיר) את כלם. מה עשה אותו רועה? בשעה שהזאב היה מתעסק עם אותו תיש, ברח הרועה עם הצאן ושם אותם במקומם, ואחר כך שב לתיש והצילו מהזאב.

מן המפרשים

קרני אור: דהא ניחא ליה דהא ניחא ליה כו'. אינו שייך לעיל, אלא מרשים וקאי על זה שאמר ר' אבא לעיל בזהר בעמוד זה, ע"ש דהן ממש מלות אלו:

הסולם: ותו אתמר בחבורא וכו': ועוד למדנו בחיבור הראשון. כי נוח לו וסטרא אחרא לשלוט על הצדיק יותר מכל, שאינו מחשיב אז את כל העולם. בתוך כך נזדמן להם צל אחד, ואמר להם, מאין לנו זה, שמחשיב יותר לשלוט על הצדיק מלשלוט על כל העולם, מאיוב,…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: