ממלכת הזוהר › זוהר › פנחס › מאמר 123: עולת תמיד זו השכינה - סוד שלש עשרה המצוות הרמוזות בשם יהוה מאנכי ועד קריאת שמע › פיסקה 15 (רנז ע"א)

מצוה שביעית ציצית כוללת תכלת ולבן דין ורחמים - לבן מימין תכלת משמאל ירק עמוד האמצעי

פנחס · עולת תמיד זו השכינה - סוד שלש עשרה המצוות הרמוזות בשם יהוה מאנכי ועד קריאת שמע · מאמר 123 · פיסקה 15 · דף רנז ע"א

לשון הזוהר

וְאִיהִי פִּקּוּדָא שְׁבִיעָאָה, מִצְוַת צִיצִית, כָּלִיל תְּכֵלֶת וְלָבָן, דִּינָא וְרַחֲמֵי. בְּנוּרָא, אֶשָּׁא חִוָּורָא לָא אָכִיל. תְּכֵלָא, אָכִיל וְשָׁצֵי, ׳וַתֹּאכַל אֶת הָעוֹלָה׳ (מלכים א יח, לח). חִוָּור מִימִינָא, תְּכֵלֶת מִשְּׂמָאלָא, עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא, יִחוּד בֵּין תַּרְוַויְיהוּ, יָרוֹק. בְּגִין דָּא אוֹקְמוּהָ מָארֵי מַתְנִיתִין, מֵאֵימָתַי קוֹרִין אֶת שְׁמַע בְּשַׁחְרִין מִשֶּׁיַּכִּיר בֵּין תְּכֵלֶת לְלָבָן. וּבְגִין דָּא תַּקִּינוּ פָּרָשַׁת צִיצִית, לְמִקְרֵי לָהּ בְּיִחוּדָא. וְאִיהִי פִּקּוּדָא תְּמִינָאָה, מְזוּזָה. שְׁכִינְתָּא אִתְקְרִיאַת מְזוּזָה, מִסִּטְרָא דְּעַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא, דְּאַתְוָון דַּיְדוָֹ"ד. וּמִסִּטְרָא דְּצַדִיק, רָזָא דִּבְרִית, אִתְקְרֵי שַׁדַּי. שַׁדַּי חוֹתָמָא דְּמַלְכָּא, דְּאִיהוּ יְהוָֹה.

תרגום

וְהִיא מִצְוָה שְׁבִיעִית, מִצְוַת צִיצִית, כּוֹלֶלֶת תְּכֵלֶת וְלָבָן, דִּין וְרַחֲמִים. בָּאֵשׁ, אֵשׁ לְבָנָה לֹא אוֹכֶלֶת. תְּכֵלֶת אוֹכֶלֶת וּמְכַלָּה, ׳וַתֹּאכַל אֶת הָעֹלָה׳ (מלכים א יח, לח) - לָבָן מִיָּמִין, תְּכֵלֶת מִשְּׂמֹאל. עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא יִחוּד בֵּין שְׁנֵיהֶם, יָרֹק. מִשּׁוּם כָּךְ פֵּרְשׁוּהוּ בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה, מֵאֵימָתַי קוֹרִין אֶת שְׁמַע בְּשַׁחֲרִית? מִשֶּׁיַּכִּיר בֵּין תְּכֵלֶת לְלָבָן. וּמִפְּנֵי זֶה תִּקְּנוּ פָּרָשַׁת צִיצִית לִקְרֹא אוֹתָהּ בְּיִחוּד. וְהִיא מִצְוָה שְׁמִינִית, מְזוּזָה. הַשְּׁכִינָה נִקְרֵאת מְזוּזָה מִצַּד עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא שֶׁל אוֹתִיּוֹת יְהֹוָ"ה. וּמִצַּד שֶׁל צַדִּיק, סוֹד הַבְּרִית, נִקְרֵאת שַׁדַּי. שַׁדַּי חוֹתֶמֶת הַמֶּלֶךְ, שֶׁהוּא יְהֹוָה.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ואיהי פקודא שביעאה, מצות ציצית, כליל תכלת ולבן, דינא ורחמי. בנורא, אשא חוורא לא אכיל. תכלא, אכיל ושצי, ׳ותאכל את העולה׳ (מלכים א יח, לח). חוור מימינא, תכלת משמאלא, עמודא דאמצעיתא, יחוד בין תרווייהו, ירוק. בגין דא אוקמוה מארי מתניתין, מאימתי קורין את שמע בשחרין משיכיר בין תכלת ללבן. ובגין דא תקינו פרשת ציצית, למקרי לה ביחודא. ואיהי פקודא תמינאה, מזוזה. שכינתא אתקריאת מזוזה, מסטרא דעמודא דאמצעיתא, דאתוון דידו"ד. ומסטרא דצדיק, רזא דברית, אתקרי שדי. שדי חותמא דמלכא, דאיהו יהוה.

התרגום: והיא מצוה שביעית, מצות ציצית, כוללת תכלת ולבן, דין ורחמים. באש, אש לבנה לא אוכלת. תכלת אוכלת ומכלה, ׳ותאכל את העלה׳ (מלכים א יח, לח) - לבן מימין, תכלת משמאל. עמודא דאמצעיתא יחוד בין שניהם, ירק. משום כך פרשוהו בעלי המשנה, מאימתי קורין את שמע בשחרית? משיכיר בין תכלת ללבן. ומפני זה תקנו פרשת ציצית לקרא אותה ביחוד. והיא מצוה שמינית, מזוזה. השכינה נקראת מזוזה מצד עמודא דאמצעיתא של אותיות יהו"ה. ומצד של צדיק, סוד הברית, נקראת שדי. שדי חותמת המלך, שהוא יהוה.

מן המפרשים

הסולם: ואיהי פקודא שביעאה וכו': והיא מצוק השביעית, שהיא מצות ציצית הכלולה תכלת ולבן, שהם דין ורחמים. באש של הנר, אש לבן אינו אוכל מה שתחתיו, כי הוא נאחז רק באש תכלא שמתחתיו. אבל אשא תכלא שבנר היא דבוקה בפתילה ובשמן והיא אוכלת ומכלה…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר