ביום כלת משה דורשים בו כלת - אין רשות להוסיף או לגרע אות אלא מפרשים לקשט כלה בתכשיטיה
פנחס · מנורת זהב טהור כלל ופרט - סוד דרשות בעלי המשנה כמתקני תכשיטי הכלה · מאמר 117 · פיסקה 2 · דף רנד ע"א
לשון הזוהר
אוּף הָכִי, ׳בְּיוֹם כַּלֹּת מֹשֶׁה, כַּלַּת דַּרְשִׁינָן בֵּיהּ׳ (במדבר ז, א). אִי תֵּימָא דְּדַרְשֵׁינָן לוֹן מִנְּהוֹן. כֵּיצַּד מֵאַלְפָא בֵּיתָא, וְלָא מֵעַצְּמָן דְּאִינּוּן לֵית לוֹן רְשׁוּ, לְאוֹסָפָא, וְלָא לְמִגְרַע אוֹת מִנֵּיהּ, (דהיא ו') אוֹ לְאַחְלְפָא אָת דָּא בְּאָת אַחֲרָא. הָא כְּתִיב כַּלוֹת מָלֵּא בְּאוֹרַיְיתָא. מַאן יָהִיב לוֹן רְשׁוּת לְמִגְרַע אוֹת מִנֵּיהּ, דְּהוּא ו', הָא לָא אִית הָכָא מִלָּה דְּאִתְחַלָּיף בְּאַלְפָא בֵּיתָא. אֶלָּא עַל אִלֵּין תֵּיבִין חֲסֵרִין, דְּאִינּוּן מְלֵאִים. וּמְלֵאִים, דְּאִינּוּן חֲסֵרִים. וְעַל כָּל פֵּירוּשִׁין דְּיַכְלִין לְמֶעְבַּד לְקַשְׁטָא כַּלָּה בְּתַכְשִׁיטִין דִּילָהּ, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מָנֵּי לְמֶעְבַּד, כְּמָה דְּיֵימְרוּן, וּלְמֶהֱוִי מַאֲמִין לוֹן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ׳ (דברים יז, יא).
תרגום
אַף כָּךְ ׳בְּיוֹם כַּלֹּת מֹשֶׁה, וְדוֹרְשִׁים בּוֹ כַּלַּת׳ (במדבר ז, א) - אִם תֹּאמַר שֶׁדּוֹרְשִׁים לָהֶם מֵהֶם - כֵּיצַד מֵאָלֶף בֵּית וְלֹא מֵעַצְמָם, שֶׁהֵם אֵין לָהֶם רְשׁוּת לְהוֹסִיף וְלֹא לִגְרֹעַ אוֹת מִמֶּנּוּ, (שֶׁהִיא ו') אוֹ לְהַחֲלִיף אוֹת זוֹ בְּאוֹת אַחֶרֶת. הֲרֵי כָּתוּב כַּלּוֹת מָלֵא בַּתּוֹרָה, וּמִי נוֹתֵן לָהֶם רְשׁוּת לִגְרֹעַ אוֹת מִמֶּנָּה, שֶׁהִיא ו'? הֲרֵי אֵין כָּאן דָּבָר שֶׁמִּתְחַלֵּף בָּאָלֶף בֵּית. אֶלָּא עַל אֵלּוּ תֵּבוֹת חֲסֵרוֹת שֶׁהֵן מְלֵאוֹת, וּמְלֵאוֹת שֶׁהֵן חֲסֵרוֹת, וְעַל כָּל פֵּרוּשִׁים שֶׁיְּכוֹלִים לַעֲשׂוֹת לְקַשֵּׁט כַּלָּה בְּתַכְשִׁיטֶיהָ, הקב"ה מְצַוֶּה לַעֲשׂוֹת כְּמוֹ שֶׁיֹּאמְרוּ, וְלִהְיוֹת מַאֲמִין לָהֶם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךְ׳ (דברים יז, יא).
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: אוף הכי, ׳ביום כלת משה, כלת דרשינן ביה׳ (במדבר ז, א). אי תימא דדרשינן לון מנהון. כיצד מאלפא ביתא, ולא מעצמן דאינון לית לון רשו, לאוספא, ולא למגרע אות מניה, (דהיא ו') או לאחלפא את דא באת אחרא. הא כתיב כלות מלא באורייתא. מאן יהיב לון רשות למגרע אות מניה, דהוא ו', הא לא אית הכא מלה דאתחליף באלפא ביתא. אלא על אלין תיבין חסרין, דאינון מלאים. ומלאים, דאינון חסרים. ועל כל פירושין דיכלין למעבד לקשטא כלה בתכשיטין דילה, קודשא בריך הוא מני למעבד, כמה דיימרון, ולמהוי מאמין לון, הדא הוא דכתיב, ׳על פי התורה אשר יורוך׳ (דברים יז, יא).
התרגום: אף כך ׳ביום כלת משה, ודורשים בו כלת׳ (במדבר ז, א) - אם תאמר שדורשים להם מהם - כיצד מאלף בית ולא מעצמם, שהם אין להם רשות להוסיף ולא לגרע אות ממנו, (שהיא ו') או להחליף אות זו באות אחרת. הרי כתוב כלות מלא בתורה, ומי נותן להם רשות לגרע אות ממנה, שהיא ו'? הרי אין כאן דבר שמתחלף באלף בית. אלא על אלו תבות חסרות שהן מלאות, ומלאות שהן חסרות, ועל כל פרושים שיכולים לעשות לקשט כלה בתכשיטיה, הקב"ה מצוה לעשות כמו שיאמרו, ולהיות מאמין להם. זהו שכתוב ׳על פי התורה אשר יורוך׳ (דברים יז, יא).
מן המפרשים
קרני אור: אי תימא דדרשינן לון מנהון כיצד מאלפא ביתא אי תימא דדרשינן לון מנהון כיצד מאלפא ביתא. א"ל לר' בדוחק דר"ל דלא תימא דודאי אין לחכמים רשות לדרוש דבר מה מעצמן, רק ניתן להם רשות להחליף אותיות דאלפי ביתות, דהיינו 'אל תקרי מה אלא…
הסולם: אוף הכי ביום וכו': אף כך, ביום כלות משה שאנו דורשים בו כלה של משה (לעיל אות רנ"ב) אם תאמר שאנו דורשים זה מהם, דהיינו מאותיות אלפא ביתא שבהמלה, אשר כלת היא אותיות כלה, ולא הוסיפו מעצמם, שהם אין להם רשות להוסיף או לגרוע אות…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: