ממלכת הזוהר › זוהר › פנחס › מאמר 106: גער חית קנה - סוד שלטון רומי הנרמז בחמץ ושבירתו לעתיד על ידי שני המשיחים › פיסקה 1 (רנב ע"א)

גער חית קנה עדת אבירים בעגלי עמים - זו החיה שאחוז בה עשו רומי שנעץ גבריאל קנה בים

פנחס · גער חית קנה - סוד שלטון רומי הנרמז בחמץ ושבירתו לעתיד על ידי שני המשיחים · מאמר 106 · פיסקה 1 · דף רנב ע"א

לשון הזוהר

רִבִּי שִׁמְעוֹן פָּתַח וְאָמַר, ׳גְּעַר חַיַּת קָנֶה עֲדַת אַבִּירִים בְּעֶגְלֵי עַמִּים׳ (תהילים סח, לא). גְּעַר חַיַּת, דָּא חַיָּה דְּאִתְאֲחָד בָּהּ עֵשָׂו. קָנֶה: תָּנֵינָן, דִּבְיוֹמָא דְּנָסַב שְׁלֹמֹה מַלְכָּא בַּת פַּרְעֹה, בָּא גַּבְרִיאֵל, נָעַץ קָנֶה בְּיַמָּא רַבָּא, וְעָלֵיהּ אִתְבְּנֵי קַרְתָּא דְּרוֹמִי. מַאי קָנֶה. דָּא דְּכוּרָא דְּהַאי חַיָּה בִּישָׁא, דְּאִית לֵיהּ סִטְרָא זְעֵירָא בְּאַחֲדוּתָא דִּקְדוּשָּׁה. וְדָא אִיהוּ קָנֶה, דְּנָעִיץ בְּיַמָּא רַבָּא. וּבְגִין כָּךְ אִיהִי שַׁלְטָא עַל עָלְמָא, וְעַל שׁוּלְטָנוּ דָּא כְּתִיב, ׳קָנֶה וָסוּף קָמֵלוּ׳ (ישעיהו יט, ו). קָנֶה, שׁוּלְטָנוּתָא וְרֹאשׁ לְכָל מַלְכְּוָון. תּוּ קָנֶה, דְּזַמִּין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְתַּבְרָא לֵיהּ כְּקָנֶה דָּא.

תרגום

רַבִּי שִׁמְעוֹן פָּתַח וְאָמַר, ׳גְּעַר חַיַּת קָנֶה עֲדַת אַבִּירִים בְּעֶגְלֵי עַמִּים׳ (תהלים סח, לא) - גְּעַר חַיַּת - זוֹ הַחַיָּה שֶׁאָחוּז בָּהּ עֵשָׂו. קָנֶה - לָמַדְנוּ, שֶׁבַּיּוֹם שֶׁנָּשָׂא שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ אֶת בַּת פַּרְעֹה, בָּא גַּבְרִיאֵל, נָעַץ קָנֶה בַּיָּם הַגָּדוֹל, וְעָלָיו נִבְנֵית עִיר שֶׁל רוֹמִי. מַהוּ קָנֶה? זֶה הַזָּכָר שֶׁל זוֹ הַחַיָּה רָעָה, שֶׁיֵּשׁ לוֹ צַד קָטָן בַּאֲחִיזָתוֹ בַּקְּדֻשָּׁה. וְזֶהוּ קָנֶה שֶׁנָּעוּץ בַּיָּם הַגָּדוֹל, וּמִשּׁוּם זֶה הִיא שׁוֹלֶטֶת עַל הָעוֹלָם, וְעַל שִׁלְטוֹן זֶה כָּתוּב, ׳קָנֶה וָסוּף קָמֵלוּ׳ (ישעיה יט, ו) - קָנֶה, שִׁלְטוֹן וָרֹאשׁ לְכָל הַמַּלְכוּת. וְעוֹד קָנֶה, שֶׁעָתִיד הקב"ה לִשְׁבֹּר אוֹתוֹ כְּקָנֶה זֶה.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: רבי שמעון פתח ואמר, ׳גער חית קנה עדת אבירים בעגלי עמים׳ (תהילים סח, לא). גער חית, דא חיה דאתאחד בה עשו. קנה: תנינן, דביומא דנסב שלמה מלכא בת פרעה, בא גבריאל, נעץ קנה בימא רבא, ועליה אתבני קרתא דרומי. מאי קנה. דא דכורא דהאי חיה בישא, דאית ליה סטרא זעירא באחדותא דקדושה. ודא איהו קנה, דנעיץ בימא רבא. ובגין כך איהי שלטא על עלמא, ועל שולטנו דא כתיב, ׳קנה וסוף קמלו׳ (ישעיהו יט, ו). קנה, שולטנותא וראש לכל מלכוון. תו קנה, דזמין קודשא בריך הוא לתברא ליה כקנה דא.

התרגום: רבי שמעון פתח ואמר, ׳גער חית קנה עדת אבירים בעגלי עמים׳ (תהלים סח, לא) - גער חית - זו החיה שאחוז בה עשו. קנה - למדנו, שביום שנשא שלמה המלך את בת פרעה, בא גבריאל, נעץ קנה בים הגדול, ועליו נבנית עיר של רומי. מהו קנה? זה הזכר של זו החיה רעה, שיש לו צד קטן באחיזתו בקדשה. וזהו קנה שנעוץ בים הגדול, ומשום זה היא שולטת על העולם, ועל שלטון זה כתוב, ׳קנה וסוף קמלו׳ (ישעיה יט, ו) - קנה, שלטון וראש לכל המלכות. ועוד קנה, שעתיד הקב"ה לשבר אותו כקנה זה.

מן המפרשים

מקדש מלך: דנעץ קנה בימא רבא פי' דכורא דקליפה יונק ממלכות דקדושה הנקרא ימא רבא ושיעור הכתוב גער חיה שאוחזת בקנה א"נ כאלו אמר גער חיה וגער קנה שהם ז"ון דסטרא אתרא שיאבדו: וסוף פי' מלכות דס"א נקרא סוף שהיא סוף הספי' דס"א: ה"ג דאתבר לה'…

קרני אור: דא חיה דאתאחד דא חיה דאתאחד כו'. ר"ל דא נוק' דס"מ, ו'קנה' הוא דכורא ס"מ, ופי' הפסוק ר"ל גער על חית וקנה, ר"ל על נוקבא ודכורא של ס"א:

הסולם: רבי שמעון פתח וכו' : רש"פ ואמר, גער חית קנה עדת אבירים בעגלי עמים. גער חית, זו היא החיה שנתאחז בה עשו. קנה, היינו שלמדנו, שביום שלקח שלמה את בת פרעה, בא גבריאל ונעץ קנה בים, ועליו נבנתה עיר רומי. מהו קנה, זה הוא הזכר של אותה…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: