ממלכת הזוהר › זוהר › פנחס › מאמר 103: ובראשי חדשיכם - סוד תזוזת הלבנה לששה צדדים ומדוע נקראת לבנה על לבון ההלכה › פיסקה 2 (רמח ע"ב)

חלק הצפרנים ומעט שערות הראש שיפרד ממנה הצד הרע ויגנז במקום שלא עוברים בני אדם

פנחס · ובראשי חדשיכם - סוד תזוזת הלבנה לששה צדדים ומדוע נקראת לבנה על לבון ההלכה · מאמר 103 · פיסקה 2 · דף רמח ע"ב

לשון הזוהר

וּמַאן אִיהוּ. הַהוּא חוּלָקָא טוּפְרָהָא בְּטִנּוּפָא דִּלְהוֹן. וּזְעֵיר מֵרֵישׁ דְּשַׂעֲרָא, בְּגִין דְּבָעֵי לְאַסְרְקָא רֵישָׁא, וּלְאַכְרְכָא לוֹן דָּא בְּדָא, וְלָא יֵזִיל אֲבַתְרָהּ הַהוּא סִטְרָא בִּישָׁא, לְאַבְאָשָׁא לָהּ, וְאִתְפְּרַשׁ מִנָּהּ בְּכָל סִטְרִין. וּמַה תַּעֲבִיד, מֵהַהוּא שַׂעֲרָא וְטוּפְרִין. לְבָתַר דְּתַכְרִיךְ לוֹן כַּחֲדָא, אִצְטְרִיךְ לְאָנָחָא לוֹן בַּאֲתָר דְּלָא עַבְרִין תַּמָּן בְּנֵי נָשָׁא, אוֹ בְּגוֹ חוֹרִין תַּתָּאִין דַּחֲצֵרָא, וְתַגְנִיז לוֹן תַּמָּן. (ועוד ובראשי חדשיכם אמרו, שייך כאן) וְעוֹד וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם אָמְרוּ רַבָּנָן דְּמַתְנִיתִין, דְּכַד הֲווֹ מְקַדְּשִׁין יַרְחִין עַל פִּי בֵּית דִּין, הֲווֹ מַשִּׂיאִין מַשּׂוּאוֹת בְּרָאשֵׁי הֶהָרִים, וַהֲווּ אַמְרִין כָּזֶה רְאֵה וְקַדֵּשׁ. לְזִמְנִין סִהֲרָא הֲוַת כְּגַוְונָא דָּא הֲוָה מִסְתַכְּלָא לְעֵילָא בְּקַרְנָא. וּלְזִמְנִין מִסְתַכְּלָא לְתַתָּא כְּגוֹוָנָא דָּא לְזִמְנִין מִסְתַכְּלָא לְמִזְרָח כְּגוֹוָנָא דָּא כ לְזִמְנִין לְמַעֲרָב כְּגוֹוָנָא דָּא לְזִמְנִין לְדָרוֹם וּלְזִמְנִין לַצָּפוֹן וְהַאי אִיהוּ כ אִסְתַכְּלוּתָהּ דִּילָהּ לְשִׁית סִטְרִין דְּכָלִיל לוֹן תִפְאֶרֶת דְאִיהוּ ו' גְּדוּלָּה גְּבוּרָה תִּפְאֶרֶת. נֶצַח הוֹד יְסוֹד. נְקוּדָא דְּנָגִיד עָלֵיהּ מִלְּגוֹ, הִיא חָכְמָה. וְהַהִיא חוּט דְּאַסְחַר עָלָהּ, אִיהוּ כֶּתֶר. וְהַהִיא נְקוּדָא אִיהוּ לְזִמְנִין עֲטָרָה, וּלְזִמְנִין כִּסֵּא, לְמֵיתַב עָלֵיהּ, לְזִמְנִין שְׁרַפְרָף לַהֲדוֹם רַגְלָיו.

תרגום

וּמַהוּ,? אוֹתוֹ חֵלֶק הַצִּפָּרְנַיִם בַּלִּכְלוּךְ שֶׁלָּהֶם. וּמְעַט מִשַּׂעֲרוֹת הָרֹאשׁ, כֵּיוָן שֶׁצָּרִיךְ לִסְרֹק רֹאשָׁהּ, וְלִכְרֹךְ אוֹתָם זֶה בָּזֶה, וְלֹא יֵלֵךְ אַחֲרֶיהָ אוֹתוֹ צַד הָרָע לְהָרַע לָהּ, וְיִפָּרֵד מִמֶּנָּה בְּכָל הַצְּדָדִים. וּמַה תַּעֲשֶׂה מֵאוֹתוֹ שֵׂעָר וְצִפָּרְנַיִם? לְאַחַר שֶׁתִּכְרֹךְ אוֹתָם כְּאֶחָד, צָרִיךְ לְהַנִּיחַ אוֹתָם בְּמָקוֹם שֶׁלֹּא עוֹבְרִים שָׁם בְּנֵי אָדָם, אוֹ בְּתוֹךְ חוֹרִים תַּחְתּוֹנִים שֶׁל הֶחָצֵר, וְיִגְנֹז אוֹתָם שָׁם. וְעוֹד וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם - אָמְרוּ חַכְמֵי הַמִּשְׁנָה, שֶׁכַּאֲשֶׁר הָיוּ מְקַדְּשִׁים חֳדָשִׁים עַל פִּי בֵּית דִּין, הָיוּ מַשִּׂיאִין מַשּׂוּאוֹת בְּרָאשֵׁי הֶהָרִים, וְהָיוּ אוֹמְרִים: כָּזֶה רְאֵה וְקַדֵּשׁ. לִפְעָמִים הָיְתָה הַלְּבָנָה כְּדֻגְמָא זוֹ (צִיּוּר) הָיְתָה מִסְתַּכֶּלֶת לְמַעְלָה בְּקַרְנֶיהָ. וְלִפְעָמִים מִסְתַּכֶּלֶת לְמַטָּה כְּדֻגְמָא זוֹ (צִיּוּר) לִפְעָמִים מִסְתַּכֶּלֶת לַמִּזְרָח כְּדֻגְמָא זוֹ (צִיּוּר) לִפְעָמִים לַמַּעֲרָב כְּדֻגְמָא זוֹ - כ. לִפְעָמִים לַדָּרוֹם, וְלִפְעָמִים לַצָּפוֹן, וְזוֹהִי אוֹת כ, הַהִסְתַּכְּלוּת שֶׁלָּהּ לְשִׁשָּׁה צְדָדִים שֶׁכּוֹלֶלֶת אוֹתָם הַתִּפְאֶרֶת, שֶׁהִיא אוֹת ו', גְּדֻלָּה גְּבוּרָה תִּפְאֶרֶת נֵצַח הוֹד יְסוֹד. נְקֻדָּה שֶׁמּוֹשֶׁכֶת עָלֶיהָ מִבִּפְנִים הִיא חָכְמָה. וְאוֹתוֹ הַחוּט הַסּוֹבֵב עָלֶיהָ הוּא כֶּתֶר. וְאוֹתָהּ הַנְּקֻדָּה הַהִיא לִפְעָמִים עֲטָרָה, וְלִפְעָמִים כִּסֵּא לָשֶׁבֶת עָלֶיהָ, לִפְעָמִים שְׁרַפְרַף לַהֲדוֹם רַגְלָיו.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ומאן איהו. ההוא חולקא טופרהא בטנופא דלהון. וזעיר מריש דשערא, בגין דבעי לאסרקא רישא, ולאכרכא לון דא בדא, ולא יזיל אבתרה ההוא סטרא בישא, לאבאשא לה, ואתפרש מנה בכל סטרין. ומה תעביד, מההוא שערא וטופרין. לבתר דתכריך לון כחדא, אצטריך לאנחא לון באתר דלא עברין תמן בני נשא, או בגו חורין תתאין דחצרא, ותגניז לון תמן. (ועוד ובראשי חדשיכם אמרו, שייך כאן) ועוד ובראשי חדשיכם אמרו רבנן דמתניתין, דכד הוו מקדשין ירחין על פי בית דין, הוו משיאין משואות בראשי ההרים, והוו אמרין כזה ראה וקדש. לזמנין סהרא הות כגוונא דא הוה מסתכלא לעילא בקרנא. ולזמנין מסתכלא לתתא כגוונא דא לזמנין מסתכלא למזרח כגוונא דא כ לזמנין למערב כגוונא דא לזמנין לדרום ולזמנין לצפון והאי איהו כ אסתכלותה דילה לשית סטרין דכליל לון תפארת דאיהו ו' גדולה גבורה תפארת. נצח הוד יסוד. נקודא דנגיד עליה מלגו, היא חכמה. וההיא חוט דאסחר עלה, איהו כתר. וההיא נקודא איהו לזמנין עטרה, ולזמנין כסא, למיתב עליה, לזמנין שרפרף להדום רגליו.

התרגום: ומהו,? אותו חלק הצפרנים בלכלוך שלהם. ומעט משערות הראש, כיון שצריך לסרק ראשה, ולכרך אותם זה בזה, ולא ילך אחריה אותו צד הרע להרע לה, ויפרד ממנה בכל הצדדים. ומה תעשה מאותו שער וצפרנים? לאחר שתכרך אותם כאחד, צריך להניח אותם במקום שלא עוברים שם בני אדם, או בתוך חורים תחתונים של החצר, ויגנז אותם שם. ועוד ובראשי חדשיכם - אמרו חכמי המשנה, שכאשר היו מקדשים חדשים על פי בית דין, היו משיאין משואות בראשי ההרים, והיו אומרים: כזה ראה וקדש. לפעמים היתה הלבנה כדגמא זו (ציור) היתה מסתכלת למעלה בקרניה. ולפעמים מסתכלת למטה כדגמא זו (ציור) לפעמים מסתכלת למזרח כדגמא זו (ציור) לפעמים למערב כדגמא זו - כ. לפעמים לדרום, ולפעמים לצפון, וזוהי אות כ, ההסתכלות שלה לששה צדדים שכוללת אותם התפארת, שהיא אות ו', גדלה גבורה תפארת נצח הוד יסוד. נקדה שמושכת עליה מבפנים היא חכמה. ואותו החוט הסובב עליה הוא כתר. ואותה הנקדה ההיא לפעמים עטרה, ולפעמים כסא לשבת עליה, לפעמים שרפרף להדום רגליו.

מן המפרשים

קרני אור: ולאכרכא לון ולאכרכא לון. פי' השערות והטופרין זב"ז:

הסולם: ומאן איהו ההוא וכו': ומה הוא אותו חלק, שהאשה צריכה לתת לס"א. הוא הצפרנים בטנופת שלהן, ומעט מראשי השערות, כי צריכה לסרוק את ראשה ולכרוך אותן זו בזו, לתת אותן לס"א, ולא ילך אחריה אותו צד הרע להזיק לה, ויהיה נפרד ממנה מכל הצדדים.…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר