מאי ׳ובוזי יקלו׳- מאן דלא ידע לאחדא שמא קדישא, טב ליה דלא אתברי
ספרא דצניעותא · פרקא תליתאה תשעה תיקוני דיקנא- ט' גווני שאלתא לקוב"ה, וסוד נעשה אדם · מאמר 4 · פיסקה 10 · דף קעח ע"ב
לשון הזוהר
מַאי וּבוֹזַי יֵקָלּוּ. דָּא הוּא מַאן דְּלָא יָדַע לְאַחֲדָא שְׁמָא קַדִּישָׁא, וּלְקַשְּׁרָא קִשְׁרָא דִּמְהֵימְנוּתָא, וּלְאַמְשָׁכָא לְאֲתָר דְּאִצְּטְרִיךְ, וּלְאוֹקִיר שְׁמָא דְּמָארֵיהּ טָב לֵיהּ דְּלָא אִתְבְּרֵי. וְכָּל שֶׁכֵּן מַאן דְּלָא אִתְכַּוָּון בְּאָמֵן. וְעַל דָּא, כָּל מַאן דְּמַרְחִישׁ בְּשִׂפְוָותֵיהּ בִּנְקִיוּתָא דְּלִבָּא, בְּמַיָּא דִּמְנַקֵּי, מַאי כְּתִיב בַּהֲדֵיהּ, ׳וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם׳, כְּלוֹמַר, בִּשְׁבִיל אָדָם דְּיָדַע לְאַחֲדָא צֶּלֶם וּדְמוּת כְּדְקָא יֵאוֹת, ׳וירְדוּ בִדְגַּת הַיָּם׳. (עד כאן דבר אחר)
תרגום
מַהוּ ׳וּבֹזַי יֵקָלּוּ׳. זֶה מִי שֶׁלֹּא יוֹדֵעַ לְיַחֵד אֶת הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ, וּלְקַשֵּׁר קֶשֶׁר שֶׁל מְהֵימְנוּתָא, וּלְהַמְשִׁיךְ לַמָּקוֹם הַנִּצְרָךְ, וּלְיַקֵּר שֵׁם אֲדוֹנוֹ - טוֹב לוֹ שֶׁלֹּא נִבְרָא. וְכָל שֶׁכֵּן מִי שֶׁלֹּא מְכַוֵּן בְּ׳אָמֵן׳. וְעַל זֶה, כָּל מִי שֶׁמַּרְחִישׁ בִּשְׂפָתָיו בְּנִקְיוּת הַלֵּב, בְּמַיִם מְנַקִּים, מַה כָּתוּב עִמּוֹ, ׳וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם (בראשית א, כו)׳ - כְּלוֹמַר, בִּשְׁבִיל אָדָם שֶׁיּוֹדֵעַ לְיַחֵד צֶלֶם וּדְמוּת כָּרָאוּי, ׳וירְדוּ בִדְגַּת הַיָּם׳.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: מאי ובוזי יקלו. דא הוא מאן דלא ידע לאחדא שמא קדישא, ולקשרא קשרא דמהימנותא, ולאמשכא לאתר דאצטריך, ולאוקיר שמא דמאריה טב ליה דלא אתברי. וכל שכן מאן דלא אתכוון באמן. ועל דא, כל מאן דמרחיש בשפוותיה בנקיותא דלבא, במיא דמנקי, מאי כתיב בהדיה, ׳ויאמר אלהים נעשה אדם׳, כלומר, בשביל אדם דידע לאחדא צלם ודמות כדקא יאות, ׳וירדו בדגת הים׳. (עד כאן דבר אחר)
התרגום: מהו ׳ובזי יקלו׳. זה מי שלא יודע ליחד את השם הקדוש, ולקשר קשר של מהימנותא, ולהמשיך למקום הנצרך, וליקר שם אדונו - טוב לו שלא נברא. וכל שכן מי שלא מכון ב׳אמן׳. ועל זה, כל מי שמרחיש בשפתיו בנקיות הלב, במים מנקים, מה כתוב עמו, ׳ויאמר אלהים נעשה אדם (בראשית א, כו)׳ - כלומר, בשביל אדם שיודע ליחד צלם ודמות כראוי, ׳וירדו בדגת הים׳.
מן המפרשים
הסולם: מאי ובוזי יקלו וכו' : מהו ובוזי יקלו, זה הוא מי שאינו יודע ליחד את השם הקדוש, ולקשר קשר האמונה, ולהמשיך למקום שצריך, ולכבד שם אדונו, טוב לא שלא נברא. וכל שכן, מי שאינו מכוון באמן, וע"כ כל מי שמרחיש בשפתיו בנקיון הלב, במים…
ביאור הגר"א: ויאמר אלקים יהי אור כו' עד סוף הפרשה. הוא תקוני אבא ואמא עד טיבור דעתיקא קדישא. זהו ביום ראשון: וביום שני יהי רקיע. קרום בטיבור דעתיקא קדישא בין ע"ק לז"א הפרסה. והוא סוד המחלוקת והסתלקות האור למעלה ואז אעדי אור חשוכא כמ"ש…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: