ממלכת הזוהר › זוהר › ספרא דצניעותא › מאמר 3: פרקא תנינא דיקנא- תיקוני הדיקנא הראשונים וסוד י' הסתימה מכל סתימין › פיסקה 17 (קעז ע"ב)

׳אני ה' הוא שמי׳- הוא איקרי מאן דסתים ולא שכיח ולא אקרי בשמא

ספרא דצניעותא · פרקא תנינא דיקנא- תיקוני הדיקנא הראשונים וסוד י' הסתימה מכל סתימין · מאמר 3 · פיסקה 17 · דף קעז ע"ב

לשון הזוהר

כְּתִיב (ישעיהו מב ח) ׳אֲנִי יהו"ה הוּא שְׁמִי׳. וּכְתִיב (דברים לכ) ׳אֲנִי אֲמִית וַאֲחֲיֶּה׳. וּכְתִיב (ישעיהו מו ד) ׳וַאֲנִי אֶשָּׂא וַאֲנִי אֶסְבּוֹל׳. (קל"ד:) (תהלים ק) ׳הוּא עָשָׂנוּ וְלוֹ אֲנַחְנוּ׳. (איוב כג יג) ׳וְהוּא בְּאֶחָד וּמִי יְשִׁיבֶנּוּ׳. הוּא אִקְרֵי מַאן דְּסָתִים וְלָא שְׁכִיחַ, הוּא מַאן דְּלָא אִזְדָּמָן לְעֵינָא. הוּא מַאן דְּלָא אִקְרֵי בִּשְׁמָא.

תרגום

כָּתוּב (ישעיהו מב ח) ׳אֲנִי ה׳ הוּא שְׁמִי׳ - וְכָתוּב (דברים לכ) ׳אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה׳. וְכָתוּב (ישעיהו מו ד) ׳וַאֲנִי אֶשָּׂא וַאֲנִי אֶסְבֹּל׳ - (תהלים ק) ׳הוּא עָשָׂנוּ וְלוֹ אֲנַחְנוּ׳. (איוב כג יג) ׳וְהוּא בְאֶחָד וּמִי יְשִׁיבֶנּוּ (איוב כג, יג)׳ - הוּא נִקְרָא מִי שֶׁסָּתוּם וְאֵינוֹ מָצוּי, הוּא מִי שֶׁלֹּא נִזְדַּמֵּן לָעַיִן. הוּא מִי שֶׁלֹּא נִקְרָא בְּשֵׁם.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: כתיב (ישעיהו מב ח) ׳אני יהו"ה הוא שמי׳. וכתיב (דברים לכ) ׳אני אמית ואחיה׳. וכתיב (ישעיהו מו ד) ׳ואני אשא ואני אסבול׳. (קל"ד:) (תהלים ק) ׳הוא עשנו ולו אנחנו׳. (איוב כג יג) ׳והוא באחד ומי ישיבנו׳. הוא אקרי מאן דסתים ולא שכיח, הוא מאן דלא אזדמן לעינא. הוא מאן דלא אקרי בשמא.

התרגום: כתוב (ישעיהו מב ח) ׳אני ה׳ הוא שמי׳ - וכתוב (דברים לכ) ׳אני אמית ואחיה׳. וכתוב (ישעיהו מו ד) ׳ואני אשא ואני אסבל׳ - (תהלים ק) ׳הוא עשנו ולו אנחנו׳. (איוב כג יג) ׳והוא באחד ומי ישיבנו (איוב כג, יג)׳ - הוא נקרא מי שסתום ואינו מצוי, הוא מי שלא נזדמן לעין. הוא מי שלא נקרא בשם.

מן המפרשים

זוהר הרקיע: ◆ דף קל"ז ע"א) וז"ש אח"כ ( בראשית א-יב ) ותוצא הארץ דשא אימתי כד שמא אתנטע וכו' כי אז יצאו ז"ונ והוציאה הארץ דשא כנזכר.‏ נמצא שבאמירה זו נתגלו ד"ו פרצופים בתוך הבינה בסוד ה' זו והם עץ פרי בתחלה נוקבא ואח"כ עץ עושה פרי דכורא…

הסולם: כתיב אני וכו': כתוב, אני הויה הוא שמי. שאומר לשון נגלה, אני, ולשון נסתר הוא, במשיכה אחת, שהיה לו לומר אני הויה שמי, ואומר שאני והוא הם ב' שמות, שכתוב, אני אמית ואחיה. וכתוב, ואני אשא ואני אסבול. הרי שאני הוא שם, והיינו שם…

ביאור הגר"א: כתיב אני כו'... אקרי בשמא: ר"ל דכתיב אני ה' דמשמע דהשם גלייא וכתיב הוא דמשמע סתום ותירץ דהוא נקרא ע"ק כמ"ש באדרא רבא דף קכ"ט : והוא ידע את מקומה דא עדן דלעילא דידע ע"י סתימאה דכלא ובאדרא זוטא דף ר"צ . ע"ש. וז"ש הוא אקרי כו' .…

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: