׳ותוצא הארץ דשא׳- כד שמא אתנטע ואוירא נפיק, וגולגלתא מליא טלא דתרי גוונא
ספרא דצניעותא · פרקא תנינא דיקנא- תיקוני הדיקנא הראשונים וסוד י' הסתימה מכל סתימין · מאמר 3 · פיסקה 13 · דף קעז ע"ב
לשון הזוהר
׳וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא׳. אֵימָתַי, כַּד שְׁמָא אִתְנְטַע. וּכְדֵין אֲוִירָא נָפִיק, וְנִצוֹצָא אִזְדָּמָן. (תיקונא קדמאה דרישא) חַד גּוּלְגַלְתָּא אִתְפָּשָּׁט בְּסִטְרוֹי, טַלָּא מָלֵּי עָלָהּ, דִּתְרֵי גְּוָונֵי.
תרגום
(בראשית א יב) ׳וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא׳. מָתַי - כַּאֲשֶׁר הַשֵּׁם נִנְטָע. וְאָז אֲוִירָא יוֹצֵא, וְנִיצוֹץ מִזְדַּמֵּן. גֻּלְגַּלְתָּא אַחַת מִתְפַּשֶּׁטֶת בִּצְדָדֶיהָ, טַל מְמַלֵּא עָלֶיהָ, מִשְּׁנֵי גְּוָנִים.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ׳ותוצא הארץ דשא׳. אימתי, כד שמא אתנטע. וכדין אוירא נפיק, ונצוצא אזדמן. (תיקונא קדמאה דרישא) חד גולגלתא אתפשט בסטרוי, טלא מלי עלה, דתרי גווני.
התרגום: (בראשית א יב) ׳ותוצא הארץ דשא׳. מתי - כאשר השם ננטע. ואז אוירא יוצא, וניצוץ מזדמן. גלגלתא אחת מתפשטת בצדדיה, טל ממלא עליה, משני גונים.
מן המפרשים
הסולם: ותוצא הארץ דשא: מתי נעשה זה, הוא, כאשר השם, שהוא הנוקבא, ניטעה. דהיינו אחר שנבנה הנוקבא מבחינת מחזה ולמטה, שאז מה דהוית יבשה, וכו', כנ"ל (אות י"ט בהסולם) וכה יצא מאבא ואמא, אויר, שהוא אור חסדים מאבא וניצוץ, שהוא אור הגבורות…
ביאור הגר"א: ותוצא הארץ עד אתנטע: ע"כ פירש תדשא הארץ שהוא על זריעת ורחישת הזרע בגו אמא ואח"כ ויהי כן על העיבור ועכשיו מפרש פסוק ותוצא הארץ שהוא הלידה. וז"ש כד שמא אתנטע והוא נטיעות כקרני חגבים והוא יציאה מבטן מעט מעט כמש"ו ואח"כ ויטע ה'…