ממלכת הזוהר › זוהר › ספרא דצניעותא › מאמר 2: ספר צניעותא הנשקל במתקלא- קדמות מלכין שמתו, וסוד האותיות הכלולות בבראשית › פיסקה 8 (קעו ע"ב)

שיתא נפקין מענפא דשרשא- אבא ברישא ואימא באמצעיתא, ווי למאן דגלי עריתהון

ספרא דצניעותא · ספר צניעותא הנשקל במתקלא- קדמות מלכין שמתו, וסוד האותיות הכלולות בבראשית · מאמר 2 · פיסקה 8 · דף קעו ע"ב

לשון הזוהר

שִׁיתָא נָפְקִין מֵעַנְפָא דְּשָׁרְשָׁא דְּגוּפָא, לִישָׁן מְמַלֵּל רַבְרְבָן. לִישָׁן דָּא, סָתִים בֵּין יוֹ"ד וְהֵ"א, דְּכְתִּיב (ישעיהו מד ה) ׳זֶה יֹאמַר לַה' אָנִי וְזֶה יִקְרָא בְּשֵׁם יַעֲקֹב וְזֶה יִכְתּוֹב יָדוֹ לַיהו"ה׳וּבְשֵׁם יִשְׂרָאֵל יְכַנֶּה׳(יכנה) מַמָּשׁ׳. ׳זֶה יֹאמַר לַה׳' אָנִי: אֲחַתָא. וְכֹלָּא אִתְּמַר בְּיה"ו. כֹּלָּא כְּלִילָן בְּלִישָׁן סָתִים לְאִימָא. דְּהָא אִתְפַּתְּחַת לֵיהּ דְּנָפִיק מִינָּהּ. אַבָּא יָתִיב בְּרֵישָׁא, אִימָא בְּאֶמְצָעִיתָא, וּמִתְכַּסְיָּיא מִכָּאן וּמִכָּאן וַוי לְמַאן דְּגַלֵּי עֲרָיַיתְהוֹן.

תרגום

שִׁשָּׁה יוֹצְאִים מֵעַנְפוֹ שֶׁל שֹׁרֶשׁ הַגּוּף, לָשׁוֹן הַמְדַבֶּרֶת גְּדוֹלוֹת. לָשׁוֹן זוֹ, סְתוּמָה בֵּין יוֹ"ד וְהֵ"א, שֶׁכָּתוּב (ישעיהו מד ה) ׳זֶה יֹאמַר לַה׳ ׳אָנִי וְזֶה יִקְרָא בְּשֵׁם יַעֲקֹב וְזֶה יִכְתּוֹב יָדוֹ - לַיהו"ה וּבְשֵׁם יִשְׂרָאֵל יְכַנֶּה׳ (ישעיה מד, ה) - מַמָּשׁ׳.׳׳זֶה יֹאמַר לַה׳׳ אָנִי׳ - אָחוֹת. וְהַכֹּל נֶאֱמַר בְּיה"ו. הַכֹּל כָּלוּל בְּלָשׁוֹן סְתוּמָה לְאִמָּא. שֶׁהֲרֵי נִפְתְּחָה לוֹ, שֶׁיּוֹצֵא מִמֶּנָּה. אַבָּא יוֹשֵׁב בָּרֹאשׁ, אִמָּא בָּאֶמְצַע, וּמִתְכַּסִּים מִכָּאן וּמִכָּאן, וְאוֹי לְמִי שֶׁמְּגַלֶּה עֶרְוָתָם.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: שיתא נפקין מענפא דשרשא דגופא, לישן ממלל רברבן. לישן דא, סתים בין יו"ד וה"א, דכתיב (ישעיהו מד ה) ׳זה יאמר לה' אני וזה יקרא בשם יעקב וזה יכתוב ידו ליהו"ה׳ובשם ישראל יכנה׳(יכנה) ממש׳. ׳זה יאמר לה׳' אני: אחתא. וכלא אתמר ביה"ו. כלא כלילן בלישן סתים לאימא. דהא אתפתחת ליה דנפיק מינה. אבא יתיב ברישא, אימא באמצעיתא, ומתכסייא מכאן ומכאן ווי למאן דגלי ערייתהון.

התרגום: ששה יוצאים מענפו של שרש הגוף, לשון המדברת גדולות. לשון זו, סתומה בין יו"ד וה"א, שכתוב (ישעיהו מד ה) ׳זה יאמר לה׳ ׳אני וזה יקרא בשם יעקב וזה יכתוב ידו - ליהו"ה ובשם ישראל יכנה׳ (ישעיה מד, ה) - ממש׳.׳זה יאמר לה׳ אני׳ - אחות. והכל נאמר ביה"ו. הכל כלול בלשון סתומה לאמא. שהרי נפתחה לו, שיוצא ממנה. אבא יושב בראש, אמא באמצע, ומתכסים מכאן ומכאן, ואוי למי שמגלה ערותם.

מן המפרשים

הסולם: שיתא נפקין מענפא וכו' : שש ספירות חג"ת נה"י יוצאות מן הענף של שורש הגוף, שהוא לשון מדברת גדולות, כי הלשון היא ענף יוצא מפנימיות הגוף ממטה למעלה אל הפה דראש, והוא ספירת הדעת דהיינו קו האמצעי המכריע ומיחד חכמה ובינה, כנ"ל…

ביאור הגר"א: שתא נפקין מענפא דשרשא דגופא: ר"ל דעת דכליל שית כמ"ש למטה מפתחא דכליל בשית והוא פנימיות של ז"א ו"ק כמ"ש באדרא זוטא דף רפ"ט : ומתחברן בחד רישא דעמיקא דבירא דכתיב בדעתו תהומות נבקעו כו' ועייל לגו דגופא ומלייא כל אינון אדרין…

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: