ישראל מקריבים לעזאזל כנגד אותו חשך ומיד שחוזרים בתשובה עובר
נשא · כי יפתח איש בור - סוד מעלת התשובה המתקנת למעלה ולמטה כאחד · מאמר 4 · פיסקה 36 · דף קכג ע"ב
לשון הזוהר
וּבְגִין דָּא הֲווֹ יִשְׂרָאֵל מְקָרְבִין לַעֲזָאזִל, לְגַבֵּי הַהוּא חֹשֶׁךְ. וְשִׁבְעִים פָּרִים, לָקֳבֵל שִׁבְעִים אוּמִין, לְקַיְּימָא קְרָא, ׳אִם רָעֵב שׂוֹנַאֲךָ הַאֲכִילֵהוּ לָחֶם וְאִם צָּמֵא הַשְׁקֵהוּ מָיִם׳ (משלי כה, כא). וּמִיַּד דְּהַדְרִין בְּתִיּוּבְתָּא, אִתְעַבָּר הַהוּא חֹשֶׁךְ מֵהַהוּא פְּגִימוּ, וְיִשְׁתְּלִים. וְרָזָא דְּמִלָּה, ׳גַּם יהו"ה הֶעֱבִיר חַטָאתְךָ לֹא תָמוּת׳ (שמואל ב יב, יג). וּמִיַּד אִתְהַדָּר בֵּיהּ שְׁמָא דַּיהו"ה, וְאִתְּרָעֵי (נ"א ויתרפי) בֵּיהּ, מֵאִנּוּן נְשִׁיכִין דְּיִסוּרִין, הֲדָא הוּא דִּכְתִּיב, ׳וְשָׁב וְרָפָא לוֹ׳ (ישעיהו ו, י). וּמִנַּיִן דְּאִתְהַדָּר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מִיַּד דְּהָדַר בְּתִיּוּבְתָּא וְאִשְׁתְּלִים הַהוּא פְּגִימוּ. הֲדָא הוּא דִּכְתִּיב, ׳שׁוּבוּ אֵלַי וְאָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם׳ (מלאכי ג, ז).
תרגום
וּמִשּׁוּם זֶה הָיוּ יִשְׂרָאֵל מַקְרִיבִים לַעֲזָאזֵל אֵצֶל אוֹתוֹ הַחֹשֶׁךְ. וְשִׁבְעִים פָּרִים כְּנֶגֶד שִׁבְעִים אֻמּוֹת, לְקַיֵּם הַפָּסוּק ׳אִם רָעֵב שּנַאֲךְ הַאֲכִילֵהוּ לָחֶם וְאִם צָמֵא הַשְׁקֵהוּ מָיִם׳ (משלי כה, כא) - וּמִיָּד שֶׁחוֹזְרִים בִּתְשׁוּבָה, עוֹבֵר אוֹתוֹ חֹשֶׁךְ מֵאוֹתוֹ פְגָם וְנִשְׁלָם. וְסוֹד הַדָּבָר - ׳גַּם ה' הֶעֱבִיר חַטָּאתְךְ לֹא תָמוּת׳ (שמואל ב יב, יג) - וּמִיָּד חוֹזֵר בּוֹ שֵׁם ה' וּמִתְרַצֶּה (ומתרפא) בּוֹ מֵאוֹתָן נְשִׁיכוֹת שֶׁל הַיִּסּוּרִים, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וְשָׁב וְרָפָא לוֹ׳ (ישעיה ו, י) - וּמִנַּיִן שֶׁחוֹזֵר הקב"ה מִיָּד כְּשֶׁחָזַר בִּתְשׁוּבָה וְנִשְׁלָם אוֹתוֹ הַפְּגָם? זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳שׁוּבוּ אֵלַי וְאָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם׳ (מלאכי ג, ז).
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ובגין דא הוו ישראל מקרבין לעזאזל, לגבי ההוא חשך. ושבעים פרים, לקבל שבעים אומין, לקיימא קרא, ׳אם רעב שונאך האכילהו לחם ואם צמא השקהו מים׳ (משלי כה, כא). ומיד דהדרין בתיובתא, אתעבר ההוא חשך מההוא פגימו, וישתלים. ורזא דמלה, ׳גם יהו"ה העביר חטאתך לא תמות׳ (שמואל ב יב, יג). ומיד אתהדר ביה שמא דיהו"ה, ואתרעי (נ"א ויתרפי) ביה, מאנון נשיכין דיסורין, הדא הוא דכתיב, ׳ושב ורפא לו׳ (ישעיהו ו, י). ומנין דאתהדר קודשא בריך הוא מיד דהדר בתיובתא ואשתלים ההוא פגימו. הדא הוא דכתיב, ׳שובו אלי ואשובה אליכם׳ (מלאכי ג, ז).
התרגום: ומשום זה היו ישראל מקריבים לעזאזל אצל אותו החשך. ושבעים פרים כנגד שבעים אמות, לקים הפסוק ׳אם רעב שנאך האכילהו לחם ואם צמא השקהו מים׳ (משלי כה, כא) - ומיד שחוזרים בתשובה, עובר אותו חשך מאותו פגם ונשלם. וסוד הדבר - ׳גם ה' העביר חטאתך לא תמות׳ (שמואל ב יב, יג) - ומיד חוזר בו שם ה' ומתרצה (ומתרפא) בו מאותן נשיכות של היסורים, זהו שכתוב ׳ושב ורפא לו׳ (ישעיה ו, י) - ומנין שחוזר הקב"ה מיד כשחזר בתשובה ונשלם אותו הפגם? זהו שכתוב ׳שובו אלי ואשובה אליכם׳ (מלאכי ג, ז).
מן המפרשים
הסולם: ובג״ד הוו ישראל וכו׳: ומשום זה, היו ישראל מקריבים לעזאזל, אל אותו החשך. וע׳ פרים כנגד ע׳ אומות, שהקריבו בסוכות, לקיים הכתוב, אם רעב שונאך האכילהו לחם ואם צמא השקהו מים . ומיד שחוזרים בתשובה נעבר אותו חשך מפגם ההוא ונשלמים.…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: