כי יפתח איש בור
סוד מעלת התשובה המתקנת למעלה ולמטה כאחד
רבי יצחק ורבי יהודה הולכים מאושא ללוד - קושיית כי יפתח איש בור
רַבִּי יִצְחָק וְרַבִּי יְהוּדָה הָיוּ הוֹלְכִים מֵאוּשָׁא לְלוֹד. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה (יִצְחָק), נֹאמַר דִּבְרֵי תוֹרָה וְנֵלֵךְ. פָּתַח רַבִּי יְהוּדָה (יִצְחָק) וְאָמַר, כִּי ׳יִפְתַּח אִישׁ בּוֹר אוֹ כִּי יִכְרֶה אִישׁ בֹּר וְגוֹ'׳ (שמות כא, לג). מַה כָּתוּב אַחֲרָיו? ׳בַּעַל הַבּוֹר יְשַׁלֵּם וְגוֹ'׳. וּמָה עַל זֶה כָּךְ - מִי שֶׁגּוֹרֵם לְהַסְרִיחַ הָעוֹלָם בַּחֲטָאָיו עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. אֶלָּא תָּמַהְנוּ, שֶׁאַף עַל גַּב שֶׁמַּסְרִיחַ הָעוֹלָם, לָמָּה יֵשׁ לוֹ תְּשׁוּבָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ׳אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַעֲשׂוּ וְגוֹ'׳ (במדבר ה, ו) - ׳וְהִתְוַדּוּ אֶת חַטָּאתָם׳ וְהֵשִׁיב?
בלשון הזוהר
רִבִּי יִצְחָק וְרִבִּי יְהוּדָה הֲווֹ אָזְלֵי מֵאוּשָׁא לְלוּד, אָמַר רִבִּי יְהוּדָה (יצחק) נֵימָא מִילִּין דְּאוֹרַיְיתָא וְנֵזִיל. פָּתַח רִבִּי יְהוּדָה (ס"א יצחק) וְאָמַר, כִּי ׳יִפְתַּח אִישׁ בּוֹר אוֹ כִּי יִכְרֶה אִישׁ בּוֹר וְגוֹ'׳ (שמות כא, לג). מַה כְּתִיב בַּתְרֵיהּ, ׳בַּעַל הַבּוֹר יְשַׁלֵּם וְגוֹ'׳. וּמַה עַל דָּא כַּךְ, מַאן דְּגָרִים לְאַבְאָשָׁא עָלְמָא בְּחוֹבוֹי עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. אֶלָּא תַּוַּוהְנָא דְּאַף עַל גַּב דְּאַבְאִישׁ עָלְמָא, אֲמַאי אִית לֵיהּ תְּשׁוּבָה, כְּמָה דִּכְתִּיב ׳אִישׁ אוֹ אִשָׁה כִּי יַעֲשׂוּ וְגוֹ'׳ ׳וְהִתְוַדּוּ אֶת חַטָּאתָם׳ וְהֵשִׁיב.
תשובה מועילה מתקנת כביכול ממש - מה שפגם למעלה תיקן בתשובה
אֶלָּא וַדַּאי זֶה מוֹעִיל לָהֶם מִשּׁוּם שֶׁעָשָׂה תְשׁוּבָה, כִּבְיָכוֹל הוּא עוֹשֶׂה אוֹתוֹ מַמָּשׁ. שֶׁהֲרֵי מַה שֶּׁפָּגַם לְמַעְלָה - תִּקֵּן, וּבַמֶּה? בִּתְשׁוּבָה, שֶׁכָּתוּב ׳אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַעֲשׂוּ וְגוֹ'׳ (במדבר ה, ו) - ׳וְהִתְוַדּוּ אֶת חַטָּאתָם׳ וְהֵשִׁיב, וּתְשׁוּבָה מְתַקֶּנֶת הַכֹּל, מְתַקֶּנֶת לְמַעְלָה - מְתַקֶּנֶת לְמַטָּה, מְתַקֶּנֶת עַצְמוֹ - מְתַקֶּנֶת לְכָל הָעוֹלָם.
בלשון הזוהר
אֶלָּא וַדַּאי דָּא מְהַנְיָא לְהוּ, בְּגִין דְּעָבִיד תְּשׁוּבָה, כִּבְיָכוֹל הוּא עָבִיד לֵיהּ מַמָּשׁ. דְּהָא מַה דְּפָגִים לְעֵילָּא, אַתְקִין לֵיהּ, וּבְמָה בִּתְשׁוּבָה. דִּכְתִּיב ׳אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַעֲשׂוּ וְגוֹ'׳, ׳וְהִתְוַדּוּ אֶת חַטָּאתָם׳ וְהֵשִׁיב, וּתְשׁוּבָה אַתְקִין כֹּלָּא, אַתְקִין לְעֵילָּא, אַתְקִין לְתַתָּא, אַתְקִין לְגַרְמֵיהּ, אַתְקִין לְכָל עָלְמָא.
בצר לך ומצאוך - תשובה מעולה מהכל עד שלא ישרה הדין בעולם
פָּתַח רַבִּי יִצְחָק (יְהוּדָה) אַחֲרָיו וְאָמַר, ׳בַּצַּר לְךְ וּמְצָאוּךְ כֹּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְגוֹ׳ (דברים ד, ל) '. ׳בַּצַּר לְךְ׳ - מִכָּאן שֶׁתְּשׁוּבָה מְעֻלָּה מֵהַכֹּל עַד שֶׁלֹּא יִשְׁרֶה הַדִּין בָּעוֹלָם. שֶׁאַחַר שֶׁשּׁוֹרֶה הַדִּין מִתְחַזֵּק כֹּחוֹ, מִי יַעֲבִירוֹ מֵהָעוֹלָם וִיסַלְּקוֹ? שֶׁהֲרֵי כֵּיוָן שֶׁשּׁוֹרֶה הַדִּין, לֹא מִסְתַּלֵּק עַד שֶׁנִּשְׁלָם. אַחַר שֶׁנִּשְׁלַם וְעָשָׂה תְשׁוּבָה, מְתַקֵּן כָּל הָעוֹלָמוֹת. מַשְׁמָע שֶׁכָּתוּב ׳וּמְצָאוּךְ כֹּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים׳, וְכָתוּב - ׳וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹהֶיךְ וְגוֹ'׳ (במדבר ה, כג). ׳כִּי אֵל רַחוּם ה' אֱלֹהֶיךְ וְגוֹ'׳.
בלשון הזוהר
פָּתַח רִבִּי יִצְחָק (ס"א יהודה) אֲבַּתְרֵיהּ וְאָמַר, ׳בַּצַּר לְךָ וּמְצָאוּךָ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְגוֹ'׳ (דברים ד, ל). ׳בַּצַּר לְךָ׳, מִכָּאן דִּתְשׁוּבָה מֵעַלְּיָא מִכֹּלָּא, עַד לָא יִשְׁרֵי דִּינָא בְּעָלְמָא. דְּבָתַר דִּשְׁרֵי דִּינָא תַּקִּיף חֵילֵיהּ מַאן יַעְבַּר לֵיהּ מֵעָלְמָא וִיסַלֵּק לֵיהּ. דְּהָא כֵּיוָן דְּשָׁארִי דִּינָא, לָא אִסְתְּלִיק עַד דְּיִשְׁתְּלִים. בָּתַר דְּאִשְׁתְּלִים, וְעֲבַד תְּשׁוּבָה, אַתְקִין עָלְמִין כֻּלְּהוּ. מַשְׁמַע, דִּכְתִּיב ׳וּמְצָאוּךָ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים׳, וּכְתִיב ׳וְשַׁבְתָּ עַד יהו"ה אֱלֹהֶיךָ וְגוֹ'׳. ׳כִּי אֵל רַחוּם יהו"ה אֱלֹהֶיךָ וְגוֹ'׳.
באחרית הימים - כנסת ישראל בגלות לא עוזבת את ישראל לעולמים
בְּאַחֲרִית הַיָּמִים, מַה יֵּשׁ כָּאן? אֶלָּא לְהַכְלִיל כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, שֶׁהִיא בַּגָּלוּת וְנִמְצֵאת בְּצָרָתָם, וְלֹא עוֹזֶבֶת אוֹתָם לְעוֹלָמִים. וְלָכֵן הקב"ה, אַף עַל גַּב שֶׁמַּשְׁרֶה דִין בָּעוֹלָם, רוֹצֶה שֶׁיַּחְזְרוּ יִשְׂרָאֵל בִּתְשׁוּבָה לְהֵיטִיב לָהֶם בָּעוֹלם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא, וְאֵין לְךְ מִי שֶׁיַּעֲמֹד בִּפְנֵי הַתְּשׁוּבָה.
בלשון הזוהר
בְּאַחֲרִית הַיָּמִים, מַאי אִיכָּא הָכָא. אֶלָּא לְאַכְלְלָא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, דְּאִיהִי בְּגָלוּתָא, וְאִשְׁתְּכָחַת בְּעָאקוּ דִּלְהוֹן, וְלָא שַׁבְקָת לוֹן לְעָלְמִין. וּבְגִין כַּךְ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַף עַל גַּב דְּאַשְׁרֵי דִּינָא בְּעָלְמָא, בָּעֵי דְּיָהַדְרוּן יִשְׂרָאֵל בִּתְשׁוּבָה, לְאוֹטָבָא לְהוּ בְּהַאי עָלְמָא, וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי, וְלֵית לָךָ מַאן דְּקָאִים קַמֵּי תְּשׁוּבָה.
אפילו כנסת ישראל נקראת תשובה - כשחוזר רחמים לקראתה מתתקן הכל
בֹּא רְאֵה, אֲפִלּוּ כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל נִקְרֵאת תְּשׁוּבָה. וְאִם תֹּאמַר, (תשובה) עֶלְיוֹנָה (מַעְלָה) (וְאוֹת עֶלְיוֹנָה) מִכָּל מָקוֹם לֹא נִמְצֵאת - אֶלָּא זוֹ נִקְרֵאת תְּשׁוּבָה, כְּשֶׁחוֹזֵר רַחֲמִים לְמוּלָהּ, וְהִיא חוֹזֶרֶת עַל כָּל אוֹתָם אוּכְלוּסִים וּמֵינִיקָתָם. וּתְשׁוּבָה מְעֻלָּה - כְּשֶׁנִּמְסֶרֶת הַנֶּפֶשׁ אֵלֶיהָ וְלוֹקַחַת אוֹתָהּ בִּזְמַן שֶׁהִיא בִּתְשׁוּבָה, אָז הַכֹּל מִתְתַּקֵּן לְמַעְלָה וּלְמַטָּה, וּמִתְתַּקֵּן הוּא וְכָל הָעוֹלָם.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, אֲפִילּוּ כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, תְּשׁוּבָה אִקְרֵי. וְאִי תֵּימָא (תשובה) עִלָּאָה (ס"א מעליא) (נ"א ואת עלאה) מִכָּל אֲתָר לָא שְׁכִיחַ, אֶלָּא דָּא אִקְרֵי תְּשׁוּבָה, כַּד אַהְדָּר רַחֲמֵי לְקָבְלָהָא, וְהִיא תָּבַת עַל כָּל אִינּוּן אוֹכְלֹסִין וְיַנְקָא לוֹן. וּתְשׁוּבָה מֵעַלְיָא, כַּד אִתְמְסַר נַפְשָׁא לְגַבָּהּ, וְנָטִיל לָהּ בְּזִמְנָא דְּאִיהִי בִּתְשׁוּבָה, כְּדֵין כֹּלָּא אִתְתָּקַּן לְעֵילָּא וְתַתָּא, וְאִתְתָּקַּן הוּא, וְכָל עָלְמָא.
רשע אחד בעולם גורם קלקול לרבים - יונה שלא רצה בשליחות ריבונו
רָשָׁע אֶחָד בָּעוֹלָם - בִּגְלָלוֹ יֵשׁ קִלְקוּל לְכַמָּה אֲחֵרִים. אוֹי לָרָשָׁע, אוֹי לִשְׁכֵנוֹ! בּא רְאֵה, יוֹנָה, מִשּׁוּם שֶׁלֹּא רָצָה לָלֶכֶת בִּשְׁלִיחוּת רִבּוֹנוֹ, כַּמָּה אֲנָשִׁים הָיוּ אוֹבְדִים בִּגְלָלוֹ בַּיָּם, עַד שֶׁכֻּלָּם חָזְרוּ עָלָיו וְדָנוּ אוֹתוֹ בְּדִין בַּיָּם, וְאָז נִצְּלוּ כֻלָּם, וְאַחַר כָּךְ הקב"ה רִחֵם עָלָיו, וְהִצִּיל כַּמָּה אוּכְלוּסִים בָּעוֹלָם. מָתַי? כְּשֶׁחָזַר לְרִבּוֹנוֹ מִתּוֹךְ צָרָתוֹ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳קָרָאתִי מִצָּרָה לִי אֶל ה' וַיַּעֲנֵנִי׳ (יונה ב, ג) - וְכָתוּב ׳מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָּהּ עָנָנִי בַמֶּרְחָב יָהּ וְגוֹ'׳ (תהלים קיח).
בלשון הזוהר
חַיָּיבָא חַד בְּעָלְמָא, קִלְקוּלָא דְּכַמָּה אַחֲרָנִין בְּגִינֵיהּ. וַוי לַחַיָּיבָא, וַוי לִשְׁבִיבֵיהּ. תָּא חֲזֵי, יוֹנָה, בְּגִין דְּלָא בָּעָא לְמֵהַךְ בִּשְׁלִיחוּתָא דְּמָארֵיהּ, כַּמָה בְּנֵי נָשָׁא הֲווֹ אִתְאֲבִידוּ בְּגִינֵיהּ בְּיַמָּא, עַד דְּכֻלְּהוּ אָהַדְרוּ עֲלוֹי, וְדָאִינוּ לֵיהּ בְּדִינָא בְּיַמָּא, וּכְדֵין אִשְׁתֵּזִיבוּ כֻּלְּהוּ, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא חָס עָלֵיהּ לְבָתַר, וְשֵׁזִיב כַּמָה אוֹכְלֹסִין בְּעָלְמָא. אֵימָתַי. כַּד אַהְדָּר לְמָארֵיהּ מִגּוֹ עַקְתֵּיהּ. הֲדָא הוּא דִּכְתִּיב, ׳קָרָאתִי מִצָּרָה לִי אֶל יהו"ה וַיַּעֲנֵנִי׳ (יונה ב, ג). וּכְתִיב, ׳מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָהּ עָנָנִי בַמֶרְחָב יָהּ וְגוֹ'׳ (תהילים קיח, ה).
מצות תשובה זו בינה - ובעונותינו לא נשאר אלא ודוי דברים לבד
מִצְוָה זוֹ הִיא מִצְוַת תְּשׁוּבָה, וְזוֹהִי בִּינָה. וּבַעֲונוֹתֵינוּ, מִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, לֹא נִשְׁאָר לָנוּ אֶלָּא וִדּוּי דְּבָרִים לְבַד, וְזוֹ מַלְכוּת. וּמַה זֶּה בִּינָה? בֶּן יָ"הּ. וּבֵן זֶה הוּא ו' בְּוַדַּאי. וְכָל מִי שֶׁחוֹזֵר בִּתְשׁוּבָה, כְּאִלּוּ הֶחֱזִיר ה' לָאוֹת ו', שֶׁהִיא בֶּן יָ"הּ, וְנִשְׁלָם בּוֹ יְהֹוָ"ה. וְזוֹהִי תְּשׁוּבָה - תָּשׁוּב ה' וַדַּאי לְו'.
בלשון הזוהר
רעיא מהימנא פִּקּוּדָא דָּא, הִיא מִצְּוַת תְּשׁוּבָה. וְדָא אִיהִי בִּינָה. וּבַעֲווֹנוֹתֵינוּ מִדְּחָרַב בֵּי מַקְדְּשָׁא, לָא אִשְׁתְּאַר לָנוּ אֶלָּא ודּוּי דְּבָרִים לְבַד, וְדָא מַלְכוּת. וּמַאי בִּינָה. בֶּן יָ"הּ. וְהַאי בֶּן, ו' אִיהוּ וַדַּאי. וְכָל מַאן דְּחָזַר בְּתִיּוּבְתָּא, כְּאִלּוּ חָזַר אָת ה' לְאָת ו', דְּאִיהוּ בֶּן יָ"הּ, וְאִשְׁתְּלִים בֵּיהּ יְדוָֹ"ד. וְדָא אִיהוּ תְּשׁוּבָה, תָּשׁוּב ה' וַדַּאי לְגַבֵּי ו'.
אות ה היא ודוי דברים - חטא מרחיק ה מאות ו וגורם חורבן
שֶׁאוֹת ה' וַדַּאי הִיא וִדּוּי דְּבָרִים, וְסוֹד הַדָּבָר - ׳קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל ה' אִמְרוּ אֵלָיו וְגוֹ' וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ׳ (הושע יד) - שֶׁוַּדַּאי כְּשֶׁאָדָם חוֹטֵא, גּוֹרֵם לְהַרְחִיק ה' מֵאוֹת ו'. שֶׁמִּסְתַּלֵּק בֶּן יָ"הּ, זֶה יה"ו, מֵאוֹת ה'. וְלָכֵן חָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, וְהִתְרַחֲקוּ יִשְׂרָאֵל מִשָּׁם וְגָלוּ לְבֵין הָעַמִּים. וּמִשּׁוּם זֶה, כָּל מִי שֶׁעוֹשֶׂה תְשׁוּבָה, גּוֹרֵם לְהַחֲזִיר ה' לָאוֹת ו', וְהַגְּאֻלָּה תְלוּיָה בָּזֶה. וּמִשּׁוּם זֶה הַכֹּל תָּלוּי בִּתְשׁוּבָה. שֶׁכָּךְ אָמְרוּ הָרִאשׁוֹנִים, כָּל הַקִּצִּים כָּלוּ, וְאֵין הַדָּבָר תָּלוּי אֶלָּא בִּתְשׁוּבָה, שֶׁהוּא שְׁלֵמוּת שְׁמוֹ.
בלשון הזוהר
דְּאָת ה' וַדַּאי אִיהוּ וִדּוּי דְּבָרִים, וְרָזָא דְּמִלָּה, ׳קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל יהו"ה אִמְרוּ אֵלָיו וְגוֹ' וּנְשַׁלְּמָה פָּרִים שְׂפָתֵינוּ׳ (הושע יד, ג). דְּוַדַּאי כַּד בַּר נָשׁ אִיהוּ חוֹטֶא, גָּרִים לְאִתְרַחֲקָא ה' מֵאָת ו'. דְּאִסְתְּלַּק בֶּן יָ"הּ, דָּא יה"ו, מֵאָת ה'. וּבְגִין דָּא אִתְחָרַב בֵּי מַקְדְּשָׁא, וְאִתְרַחֲקוּ יִשְׂרָאֵל מִתַּמָּן, וְאִתְגְּלוּ בֵּינֵי עֲמַמְיָא. וּבְגִין דָּא, כָּל מַאן דְּעָבִיד תְּשׁוּבָה, גָּרִים לְאַחְזְרָא ה' לְאָת ו', וּפוּרְקָנָא בְּדָא תַּלְיָיא. וּבְגִין דָּא הַכֹּל תָּלוּי בִּתְשׁוּבָה. דְּכַךְ אָמְרוּ קַדְמָאֵי, כָּל הַקִּצִּים כָּלוּ, וְאֵין הַדָּבָר תָּלוּי אֶלָּא בִּתְשׁוּבָה, דְּאִיהוּ שְׁלִימוּ דִּשְׁמֵיהּ.
ואעשה למען שמי - הקבה מעמיד מלך קשה מפרעה כדי שיחזרו בעל כרחם
וְעַל כָּךְ, ׳וָאֶעֱשֶׂה לְמַעַן שְׁמִי׳ (יחזקאל כ, יד) - וְעוֹד, ׳לְמַעֲנִי לְמַעֲנִי אֶעֱשֶׂה׳ (ישעיה מח, יא) - וְאִם לֹא חוֹזְרִים, אֲנִי אַעֲמִיד לָהֶם מֶלֶךְ שֶׁקָּשִׁים גְּזֵרוֹתָיו מִשֶּׁל פַּרְעֹה, וְיַחְזְרוּ בְּעַל כָּרְחָם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹהֶיךְ׳, ׳עַד יְהֹוָ"ה׳ (דברים ד, ל) וַדַּאי.
בלשון הזוהר
וְעַל דָּא ׳וָאֶעֱשֶׂה לְמַעַן שְׁמִי׳ (יחזקאל כ, יד). וְעוֹד ׳לְמַעֲנִי לְמַעֲנִי אֶעֱשֶׂה׳ (ישעיהו מח, יא). וְאִם לָאו חַזְרִין, אֲנָא אַעֲמִיד לוֹן מַלְכָּא, שֶׁקָשִׁין גְּזִרוֹתָיו מִשֶּׁל פַּרְעֹה, וְיַחְזְרוּן עַל כָּרְחַיְּיהוּ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳וְשַׁבְתָּ עַד יהו"ה אֱלֹהֶיךָ׳, עַד יְדוָֹ"ד וַדַּאי.
תשובה נקראת חיים - ההבל שיוצא ונכנס בפי אדם בלי עמל ויגיעה
וּתְשׁוּבָה זוֹ נִקְרֵאת חַיִּים, ׳כִּי מִמֶּנּוּ תּוֹצְאוֹת חַיִּים׳ (משלי ד, כג), שֶׁהֵם נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל - וְהוּא הֶבֶל שֶׁיּוֹצֵא וְנִכְנָס בְּפִי הָאָדָם בְּלֹא עָמָל וּבְלֹא יְגִיעָה, ה' שֶׁל הִבָּרְאָם, וְעָלָיו נֶאֱמַר ׳כִּי עַל כָּל מוֹצָא פִי ה' יִחְיֶה הָאָדָם׳ (דברים ח, ג) - וְהִיא עַל רֹאשׁ הָאִישׁ, עָלֶיהָ נֶאֱמַר ׳וּתְמוּנַת ה' יַבִּיט׳ (במדבר יב, ח) - ׳אַךְ בְּצֶלֶם יִתְהַלֶּךְ אִישׁ׳ (תהלים לט, ז). וּמִשּׁוּם שֶׁהִיא עַל רֹאשׁ הָאִישׁ, אָסוּר לוֹ לָאָדָם לָלֶכֶת אַרְבַּע אַמּוֹת בְּגִלּוּי רֹאשׁ, שֶׁאִם הִיא מִסְתַּלֶּקֶת מֵעַל רֹאשׁוֹ שֶׁל הָאָדָם, מִיָּד מִסְתַּלְּקִים מִמֶּנּוּ הַחַיִּים.
בלשון הזוהר
וּתְשׁוּבָה דָּא אִתְקְרִיאַת חַיִּים, ׳כִּי מִמֶּנּוּ תּוֹצְּאוֹת חַיִּים׳ (משלי ד, כג), דְּאִינּוּן נִשְׁמָתִין דְּיִשְׂרָאֵל. וְאִיהוּ הֶבֶל דְּנָפַק וְעָאל בְּפוּמָא דְּבַּר נָשׁ, בְּלֹא עָמָל וּבְלֹא יְגִיעָה. ה' דִּבְּהִבָּרְאָם. וְעָלָהּ אִתְּמַר, ׳כִּי עַל כָּל מוֹצָּא פִּי יהו"ה יִחְיֶה הָאָדָם׳ (דברים ח, ג). וְהִיא עַל רֵישֵׁיהּ דְּבַּר נָשׁ. עָלָה אִתְּמַר, ׳וּתְמוּנַת יהו"ה יַבִּיט׳ (במדבר יב, ח). ׳אַךְ בְּצֶּלֶם יִתְהַלֶּךְ אִישׁ׳ (תהילים לט, ז). וּבְגִין דְּאִיהִי עַל רֵישֵׁיהּ דְּבַּר נָשׁ, אָסִיר לֵיהּ לְבַּר נָשׁ לְמֵיזַל ד' אַמּוֹת בְּגִלוּי דְּרֵישָׁא, דְּאֵם הִיא אִסְתָּלָקַת מֵעַל רֵישֵׁיהּ דְּבַּר נָשׁ, מִיַּד אִסְתְּלָקוּ חַיִּים מִנֵּיהּ.
לא שורה שכינה על אומות העולם - משה בקש כך והקבה נתן לו
וְאִם תֹּאמַר שֶׁכָּךְ שׁוֹרֶה עַל רֹאשׁ אֻמּוֹת הָעוֹלָם, אַף עַל גַּב שֶׁלֹּא נִבְרְאוּ בָהֶם שָׁמַיִם וָאָרֶץ וְכָל תּוֹלְדוֹתֵיהֶם - לֹא שׁוֹרֶה וַדַּאי. שֶׁמֹּשֶׁה בִּקֵּשׁ מהקב"ה שֶׁלֹּא תִשְׁרֶה שְׁכִינָה עַל אֻמּוֹת הָעוֹלָם, וְנָתַן לוֹ. הַהֶבֶל הָעוֹמֵד עַל אֻמּוֹת הָעוֹלָם מֵאֵיפֹה יוֹצֵא? אוֹ עַל הָרְשָׁעִים שֶׁהֵם עֵרֶב רַב, מְעֹרָבִים עִם יִשְׂרָאֵל? אֶלָּא וַדַּאי לֹא כָּל הַפָּנִים שָׁוִים. אֲפִלּוּ יִשְׂרָאֵל אֵינָם שָׁוִים, כָּל שֶׁכֵּן אֲחֵרִים.
בלשון הזוהר
וְאִי תֵּימָא דְּכַךְ שַׁרְיָא עַל אוּמִין דְּעָלְמָא, אַף עַל גַּב דְּלָא אִתְבְּרֵי בְּהוֹן שְׁמַיָא וְאַרְעָא וְכָל תּוֹלָדִין דִּבְהוֹן. לָא שַׁרְיָא וַדַּאי, דְּמֹשֶׁה בָּעָא מִּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּלָא תִּשְׁרֵי שְׁכִינָה עַל אוּמִין דְּעָלְמָא, וְיָהִיב לֵיהּ. הָבְלָא דְּקַיְּימָא עַל אוּמִין דְּעָלְמָא מֵאָן נָפְקָא. אוֹ עַל חַיָּיבַיָּא דְּאִינּוּן עֵרֶב רַב מְעוּרָבִין עִם יִשְׂרָאֵל. אֶלָּא וַדַּאי לֵית כָּל אַפַּיָיא שָׁוִין, אֲפִילּוּ יִשְׂרָאֵל לָאו אִינּוּן שַׁוְיָן, כָּל שֶׁכֵּן אַחֲרָנִין.
מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה - בה נפש עמלה נחה
אֶלָּא וַדַּאי עַל דְּיוֹקָן זוֹ שֶׁל אוֹת ה' פֵּרְשׁוּהָ, מַתָּנָה טוֹבָה יֵשׁ לִי בְּבֵית גְּנָזַי וְשַׁבָּת שְׁמָהּ. וּכְשֶׁהִיא שׁוֹרָה עַל יִשְׂרָאֵל, אֵין לָהֶם יְגִיעָה וְלֹא שִׁעְבּוּד, וּבָהּ נֶפֶשׁ עֲמֵלָה וִיגֵעָה ׳שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ׳ (שמות לב, יז).
בלשון הזוהר
אֶלָּא וַדַּאי עַל הַאי דִּיּוּקְנָא דְּאָת ה' אוּקְמוּהָ, מַתָּנָה טוֹבָה יִשׁ לִי בְּבֵית גְּנָזַי וְשַׁבָּת שְׁמָהּ. וְכַד הַאי שַׁרְיָא עַל יִשְׂרָאֵל, לֵית לוֹן יְגִיעָה וְלָא שִׁעְבּוּד. וּבָה נֶפֶשׁ עֲמֵלָה וִיגֵיעָה ׳שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ׳ (שמות לא, יז).
נפש אחרת על ראש האדם נקראת עבד - מנענעת איברי הגוף לדרך טובה
שֶׁנֶּפֶשׁ אַחֶרֶת יֵשׁ עַל רֹאשׁ הָאָדָם, שֶׁנִּקְרֵאת עֶבֶד, וְהִיא דְּיוֹקָן עַל הָאִישׁ, וְהוּא עֶבֶד הַמֶּלֶךְ, שֶׁמְּנַעְנַעַת כָּל אֵיבְרֵי הָאָדָם לָלֶכֶת בִּדְרָכִים טוֹבוֹת וּלְקַיֵּם בָּהֶם רמ"ח מִצְווֹת, לְהַשְׁרוֹת עֲלֵיהֶם ה' שֶׁל בְּהִבָּרְאָם, שֶׁכָּךְ עוֹלֶה הִבָּרְאָם לְרמ"ח.
בלשון הזוהר
דְּנֶפֶשׁ אַחֲרָא אִית עַל רֵישֵׁיהּ דְּבַּר נָשׁ, דְּאִתְקְרִיאַת עֶבֶד. וְאִיהוּ דִּיּוּקְנָא עַל בַּר נָשׁ. וְאִיהִי עֶבֶד דְּמַלְכָּא, דִּמְנַעְנְעָא כָּל אֵבָרִין דְּבַּר נָשׁ, לְמֵיזָל בְּאָרְחִין טָבִין, וּלְקַיְּימָא בְּהוֹן רמ"ח פִּקוּדִין, לְשַׁרְיָא עָלַיְיהוּ ה' דִּבְּהִבָּרְאָם, דְּכַךְ סָלִיק הִבָּרְאָם לְרמ"ח.
דיוקן אחר נקרא יראה - זכר מצד אות י ונוקבא מצד אות ה
וּדְיוֹקָן אַחֵר עַל רֹאשׁוֹ, שֶׁנִּקְרָא יִרְאָה, וְזֶה י'. וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר, ׳וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים׳ - שְׁתֵּי דְמֻיּוֹת טוֹבוֹת, שֶׁהֵם זָכָר וְנוּקְבָּא. זָכָר מִצַּד הָאוֹת י', נוּקְבָּא מִצַּד הָאוֹת ה'.
בלשון הזוהר
וּדְיוּקְנָא אַחֲרָא עַל רֵישֵׁיהּ, דְּאִתְקְרִיאַת יִרְאָה, וְדָא י'. וְעָלַיְיהוּ אִתְּמַר, ׳וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַּלְמוֹ בְּצֶּלֶם אֱלֹהִים׳ (בראשית א, כז). תְּרֵין דִּיוּקְנִין טָבִין, דְּאִינּוּן דְּכַר וְנוּקְבָּא. דְּכַר מִסִּטְרָא דְּאָת י'. נוּקְבָּא מִסִּטְרָא דְּאָת ה'.
שתי אותיות מעוררות את האדם לתורה ולמצוה - יראה ואהבה על ראשו
וּשְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת מְעוֹרְרוֹת אֶת הָאָדָם לַתּוֹרָה וְלַמִּצְוָה. י' יִרְאָה, וְזוֹהִי עַל רֹאשׁ הָאָדָם, וּמִמֶּנָּה תִּכָּנֵס יִרְאָה לְלֵב הָאָדָם לִירָא מהקב"ה וְלִשְׁמֹר אֶת עַצְמוֹ שֶׁלֹּא יַעֲבֹר עַל מִצְווֹת לֹא תַעֲשֶׂה. ה' אַהֲבָה עַל רֹאשׁוֹ שֶׁל הָאָדָם, וּמִמֶּנָּה נִכְנֶסֶת אַהֲבַת הקב"ה עַל רמ"ח אֵיבָרָיו לְקַיֵּם בָּהֶם מִצְווֹת עֲשֵׂה. ו' הִיא עַל רֹאשׁ הָאָדָם, וּמִמֶּנָּה יִכָּנֵס עַל פֶּה הָאָדָם דִּבּוּרִים לִלְמֹד בַּתּוֹרָה.
בלשון הזוהר
וּתְרֵין אַתְוָון אַתְּעֲרִין לֵיהּ לְבַּר נָשׁ לַתּוֹרָה וְלַמִּצְּוָה. י' יִרְאָה, וְדָא אִיהִי עַל רֵישֵׁיהּ דְּבַּר נָשׁ, וּמִנָהּ יֵיעוּל דְּחִילוּ לְלִבָּא דְּבַּר נָשׁ, לְמִדְחַל מְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וּלְנַטְרָא גַּרְמֵיהּ דְּלָא יֶעְבַר עַל פִּקוּדִין דְּלָא תַּעֲשֶׂה. ה' אַהֲבָה עַל רֵישֵׁיהּ דְּבַּר נָשׁ, וּמִנֵּיהּ עָאל רְחִימוּ דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, עַל רמ"ח אֵבָרִין דִּילֵיהּ, לְקַיְּימָא בְּהוֹן פִּקוּדִין דַּעֲשֵׂה. ו' אִיהִי עַל רֵישֵׁיהּ דְּבַּר נָשׁ, וּמִנֵּיהּ יִיעוּל עַל פּוּמָא דְּבַּר נָשׁ מִלוּלִין לְאוֹלְפָא בְּאוֹרַיְיתָא.
קחו עמכם דברים ושובו - ביראה ואהבה ותורה ישוב יהוה ותהיה מנוחה
וּבָזְהִ ׳קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל ה'׳ - וּבְזֶה שֶׁתִּהְיֶה בָּכֶם הַיִּרְאָה וְהָאַהֲבָה וְהַתּוֹרָה, יַחֲזֹּר יְהֹוָ"ה שֶׁהוּא בִּינָה, תְּשׁוּבָה, ו' תָּשׁוּב לְה', שֶׁהִיא מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, וְהִיא ל"ב אֱלֹהִים. וְיִשְׁתַּלֵּם יְהֹוָה, וּבָהּ תִּהְיֶה לָכֶם מְנוּחָה וְנַחַת מֵהַכֹּל, וּבָהּ שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ.
בלשון הזוהר
וּבְהַאי ׳קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל יהו"ה׳ (הושע יד, ג). וּבְהַאי דִּיְהֵא בְּכוֹן הַיִּרְאָה וְהָאַהֲבָה וְהַתּוֹרָה יִתְחַזִר יְדוָֹ"ד דְּאִיהוּ בִּינָה תְּשׁוּבָה, ו' תָּשׁוּב לְגַבֵּי ה', דְּאִיהוּ עוֹבָדָא דִּבְרֵאשִׁית. וְאִיהִי ל"ב אֱלֹהִים. וְיִשְׁתְּלִים יְהוָֹה וּבָה יְהֵא לְכוֹן נַיְיחָא מִכֹּלָּא, וּבָהּ שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ.
ויכלו - שלמות הכל בה נברא כל העולם ואם תתרחק הכל יחרב
וּבָהּ יִכָּלֵל יה"ו, וּמִשּׁוּם זֶה וַיְכֻלּוּ - שְׁלֵמוּת הַכֹּל. בָּהּ נִבְרָא כָּל הָעוֹלָם, וְעָלֶיהָ עוֹמְדִים שָׁמַיִם וָאָרֶץ וְהַיָּם וְכָל הַבְּרִיּוֹת שֶׁנִּבְרְאוּ, שֶׁכָּתוּב ׳אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם, בְּה ' בְּרָאָם׳ (בראשית ב, ד). וְאִם הִיא תִּתְרַחֵק מֵהָעוֹלָם אֲפִלּוּ רֶגַע, הַכֹּל יֶחֱרַב וְיִתְבַּטֵּל, וְלֹא תִהְיֶה עֲמִידָה לָעוֹלָם.
בלשון הזוהר
וּבָהּ יִתְכְּלִיל יד"ו, וּבְגִין דָּא וַיְכֻלּוּ: שְׁלִימוּ דְּכֹלָּא. בָּהּ, אִתְבְּרֵי כָּל עָלְמָא, וְעָלָהּ קַיְימִין שְׁמַיָא וְאַרְעָא וְיַמָּא וְכָל בִּרְיָין דְּאִתְבְּרוּן, דִּכְתִּיב, ׳אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ׳ (בראשית ב, ד) בְּהִבָּרְאָם, בְּה' בְּרָאָם. וְאִם הִיא אִתְרַחֲקַת מֵעָלְמָא אֲפִילּוּ רִגְעָא, כֹּלָּא אִתְחֲרֵב וְאִתְבָּטֵל, וְלָא הֲוִי קִיוּמָא בְּעָלְמָא.
ה זאת לא תלך מהגוף - וכשתלך ישרה עליו סם המות והטומאה
ה' זֹּאת לֹא תֵלֵךְ מֵהַגּוּף, וּבוֹ הוּא עוֹמֵד. וּכְשֶׁהִיא תֵּלֵךְ מִמֶּנּוּ, הוּא סַם הַמָּוֶת יָבֹא וְיִשְׁרֶה עָלָיו, שֶׁתִּקָּרֵא טֻמְאָה, נְבֵלָה, פְּסוּלָה, מַלְאַךְ הַמָּוֶת, חֹשֶׁךְ, אֲפֵלָה, וְשׁוֹרָה עַל גּוּף הָאִישׁ. וּבְאוֹתוֹ זְמַן נִקְרָא הָאָדָם מֵת, וְסוֹד הַדָּבָר - ׳כִּי לֹא אֶחְפֹּץ בְּמוֹת הַמֵּת נְאֻם ה' אֱלהִים וְהָשִׁיבוּ וִחְיוּ׳ (יחזקאל יח).
בלשון הזוהר
הַאי ה' לָא תֵּיזִיל מִגּוּפָא, וּבָהּ קַיְימָא וְכַד הִיא תֵּיזִיל מִינֵּיהּ, הוּא סַם הַמָּוְת תֵּיתֵי וְתִשְׁרֵי עֲלֵיהּ, דְּתִתְקְרֵי טוּמְאָה, נְבֵלָה, פְּסוּלָה, מַלְאַךְ הַמָּוְת, חֹשֶׁךְ, אֲפֵלָּה, וְשַׁרְיָא עַל גּוּפָא דְּבַּר נָשׁ. וּבְהַהוּא זִמְנָא אִתְקְרֵי בַּר נָשׁ מֵת. וְרָזָא דְּמִלָּה, ׳כִּי לֹא אֶחְפּוֹץ בְּמוֹת הַמֵּת נְאֻם יהו"ה אֱלֹהִים וְהָשִׁיבוּ וִחְיוּ׳ (יחזקאל יח, לב).
כל מצוות עשה מתאבלות על האדם - דיוקן טובה או רעה מנהיגתו
כִּי עַל כָּל מוֹצָּא פִי יהו"ה יִחְיֶה הָאָדָם. האדם החוטא ח"ו כָּל מִצְווֹת עֲשֵׂה שֶׁהָיוּ עֲתִידוֹת לִשְׁרוֹת בְּרמ"ח אֵיבָרָיו, שכל אבר ואבר מכוון כנגד אחת מרמ"ח מצות עשה, כֻּלָּן מִתְאַבְּלוֹת עָלָיו, וְסוֹד הַדָּבָר - ׳דְּרָכָיו רָאִיתִי וְאֶרְפָּאֵהוּ וְגוֹ ואנחהו, ואשלם נחומים לו ׳ (ישעיה נז, יח) ' - וְלַאֲבֵלָיו.ויש לדקדק ומי הם אותם מַה זֶּה וְלַאֲבֵלָיו?וע"ז משיב כי אֵלּוּהם רמ"ח אֵיבָרִיםהמכוונים כנגד מצוות עשה שֶׁמִּתְאַבְּלִים עָלָיו, שֶׁהֵםצורה דְּיוֹקָן עֶלְיוֹנָה שֶׁשּׁוֹרָה עַל רֹאשׁוֹ, שֶׁבָּהּ שׁוֹרֶהשם הֲוָיָ"ה. שֶׁכְּמוֹ שֶׁיֵּשׁצורה דְּיוֹקָן טוֹבָה עַל צַדִּיק וּמַנְהִיגָה אוֹתוֹ לְכָל מַעֲשִׂים טוֹבִים לְזַכּוֹתוֹ לָעוֹלָם הַבָּא, שע"י כך משלים תיקון לבוש הצלם שלו מצד הקדושה כָּךְ יֵשׁ דְּיוֹקָן רָעָה עַל רֹאשׁ הָרְשָׁעִים לְהַנְהִיגָם בְּמַעֲשִׂים רָעִים, שֶׁיָּרְשׁוּ גֵיהִנֹּם. וּמִשּׁוּם זֶה יֵשׁ הֶבֶל וְיֵשׁ הֶבֶל. יֵשׁ הֶבֶל טוֹב, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ׳כִּי עַל כָּל מוֹצָא פִי ה' יִחְיֶה הָאָדָםשזהו ענין מוצא פי ה' כנגדו ׳ (דברים ח, ג) - וְיֵשׁ הֶבֶל רָע,הייינו צלם מצד הס"מ השורה על רשעים ואוה"ע ומשם נמשך קיומם ועל צלם זה שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ׳גַּם זֶה הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ׳.
בלשון הזוהר
כָּל פִּקוּדִין דַּעֲשֵׂה, דַּהֲווֹ עֲתִידִין לְשַׁרְיָא בְּרמ"ח אֵבָרִין דִּילֵיהּ, כֻּלְּהוּ מִתְאַבְּלִין עָלֵיהּ. וְרָזָא דְּמִלָּה, ׳דְּרָכָיו רָאִיתִי וְאֶרְפָּאֵהוּ וְגוֹ'׳ (ישעיהו נז, יח). וְלַאֲבֵלָיו. מַאי וְלַאֲבֵלָיו. אִילֵּין רמ"ח אֵבָרִין, דְּקָא מִתְאַבְּלִין עָלֵיהּ, דְּאִינּוּן דִּיּוּקְנָא עִלָּאָה דְּשַׁרְיָא עַל רֵישֵׁיהּ, דְּבָהּ שַׁרְיָא הַוָיָ"ה. דִּכְמָה דְּאִית (וישלח קס"ה, שמות ק"ו ע"ב) ׳דִּיּוּקְנָא טָבָא עַל צַּדִּיק, וּמַנְהִיג לֵיהּ לְכָל עוֹבָדִין טָבִין, לְזַכָּאָה לֵיהּ לְעָלְמָא דְּאָתֵי׳. כַּךְ אִית דִּיּוּקְנָא בִּישָׁא, עַל רֵישָׁא דְּחַיָּיבַיָּא, לְאַנְהָגָא לוֹן בְּעוֹבָדִין בִּישִׁין, דְּיַרְתּוּן גֵּיהִנָּם. וּבְגִין דָּא אִית הֶבֶל וְאִית הֶבֶל, אִית הֶבֶל טָב, דְּאִתְּמַר בֵּיהּ, ׳כִּי עַל כָּל מוֹצָּא פִי יהו"ה יִחְיֶה הָאָדָם׳ (דברים ח, ג). וְאִית הֶבֶל בִּישׁ, דְּאִתְּמַר בֵּיהּ ׳גַּם זְה הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ׳ (קהלת ב, כו).
במעשי האדם נודע הפרצוף שעליו - אריה שור נשר או אדם ממרכבתו
וּבֹא וּרְאֵה, בְּמַעֲשֵׂי הָאָדָם נוֹדָע הַפַּרְצוּף שֶׁעָלָיו וּפַרְצוּף פָּנָיו. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳הַכָּרַת פְּנֵיהֶם עָנְתָה בָּם׳ (ישעיה ג, ט). בַּדְּיוֹקָן נוֹדָע פַּרְצוּף הַחַיָּה שֶׁשּׁוֹרָה עָלָיו, אִם הוּא אַרְיֵה, אוֹ שׁוֹר, אוֹ נֶשֶׁר, אוֹ אָדָם. מִמֶּרְכֶּבֶת הקב"ה וּשְׁכִינָתוֹ, אוֹ מִמֶּרְכֶּבֶת מַלְאָךְ שַׂר הַפְּנִים, אוֹ מִמֶּרְכָּבָה רָעָה שֶׁל סָמָאֵ"ל, אוֹ מִמֶּרְכֶּבֶת אַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת שֶׁל הָעוֹלָם. וְאֵין בָּהֶם לֹא הַיֵּצֶר הַטּוֹב, וְלֹא הַיֵּצֶר הָרָע, אֶלָּא כְּבַהֲמוֹת הָעוֹלָם. וּמִשּׁוּם זֶה כַּמָּה הֲבָלִים יֵשׁ בִּבְנֵי אָדָם, כָּל אֶחָד לְמִינוֹ. וְסוֹד הַדָּבָר - ׳תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ׳ (בראשית א, כד) - וּמִשּׁוּם זֶה, בְּמִדָּה שֶׁאָדָם מוֹדֵד - בָּהּ מוֹדְדִים לוֹ. וּלְכָל פַּרְצוּף יֵשׁ מְמֻנֶּה עָלָיו.
בלשון הזוהר
וְתָּא חֲזֵי בְּעוֹבָדִין דְּבַּר נָשׁ אִשְׁתְּמוֹדַע פַּרְצּוּפָא, דְּאִיהִי עָלֵיהּ, וּפַרְצּוּפָא דְּאַנְפּוֹי. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳הַכָּרַת פְּנֵיהֶם עָנְתָה בָּם׳ (ישעיהו ג, ט). בְּדִיּוּקְנָא, אִשְׁתְּמוֹדַע פַּרְצּוּפָא דְּחַיָּה דְּשַׁרְיָא עָלֵיהּ, אִם הוּא אַרְיִה, אוֹ שׁוֹר אוֹ נֶשֶׁר, אוֹ אָדָם. מֵהַמֶּרְכָּבָה דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ. אוֹ מֵהַמֶּרְכָּבָה דְּמַלְאָךְ שַׂר הַפָּנִים. אוֹ מֵהַמֶּרְכָּבָה בִּישָׁא דְּסָמָאֵל. אוֹ מֵהַמֶּרְכָּבָה דְּאַרְבַּע יְסוֹדִין דְּעָלְמָא. וְלֵית בְּהוֹן לָא הַיִצֶּר טוֹב, וְלָא הַיִצֶּר הָרָע, אֶלָּא כִּבְעִירִין דְּעָלְמָא. וּבְגִין דָּא כַּמָה הֲבָלִים אִית בִּבְנֵי נָשָׁא, כָּל חַד לְמִינֵיהּ. וְרָזָא דְּמִלָּה, ׳תּוֹצֵּא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ׳ (בראשית א, כד). וּבְגִין דָּא, בְּמִּדָּה שֶׁאָדָם מוֹדֵד בָּהּ מוֹדְדִין לוֹ. וּבְכָל פַּרְצּוּפָא אִית מְמָנָא עָלֵיהּ.
לששת ימי בראשית לכל אחד פרצוף הדרגה המנהיגה אותו ותמיד יש טוב
בֹּא רְאֵה, לְשֵׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית, לְכָל אֶחָד יֵשׁ אֶת פַּרְצוּפוֹ שֶׁל אוֹתָהּ דַּרְגָּה שֶׁמַּנְהִיגָה אוֹתוֹ, וְלֹא תִמְצָא יוֹם שֶׁאֵין בּוֹ טוֹב. וְאַף עַל גַּב שֶׁבַּיּוֹם הַשֵּׁנִי אֵין בּוֹ טוֹב, תִּמְצָאֶנּוּ בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי. וּמִשּׁוּם זֶה נֶאֱמַר בּוֹ פַּעֲמַיִם כִּי טוֹב.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזִי, לְשִׁית יוֹמֵי בְּרֵאשִׁית, לְכָל חַד אִית לֵיהּ פַּרְצּוּפֵיהּ, דְּהַהוּא דַּרְגָּא דְּאַנְהִיג לֵיהּ, וְלָא תִּשְׁכַּח יוֹם דְּלֵית בֵּיהּ טוֹב. וְאַף עַל גַּב דִּבְיוֹמָא תִּנְיָינָא לָא אִית בֵּיהּ טוֹב, בְּיוֹמָא תְּלִיתָאָה תִּשְׁכַּח לֵיהּ. וּבְגִין דָּא אִתְּמַר בֵּיהּ תְּרֵי זִמְנֵי טוֹב.
לכל יום גדר מבחוץ ושומרים שלא יכנס לטוב מי שאינו ראוי
וּלְכָל יוֹם יֵשׁ גָּדֵר מִבַּחוּץ שֶׁלֹּא יִכָּנֵס כָּל אָדָם לְאוֹתוֹ טוֹב, כְּמוֹ חֹשֶׁךְ שֶׁמְּכַסֶּה אֶת הָאוֹר. שֶׁתִּמְצָא בְּיוֹם רִאשׁוֹן אוֹר, וְתִמְצָא בּוֹ חֹשֶׁךְ. בְּכָל יוֹם תִּמְצָא שְׁמִירָה, וְאוֹתָם שׁוֹמְרִים הֵם כְּמוֹ קוֹצִים לַכֶּרֶם. וְיֵשׁ שׁוֹמְרִים אֲחֵרִים, כְּמוֹ נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים וּשְׂרָפִים, וְשׁוֹמְרִים אוֹתוֹ טוֹב שֶׁלֹּא יִכָּנֵס לְשָׁם מִי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְהִכָּנֵס. וְאִם לֹא - כָּל הָרְשָׁעִים הָיוּ נִכְנָסִים! בְּסוֹדוֹת הַתּוֹרָה.
בלשון הזוהר
וְכָל יוֹמָא אִית לֵיהּ גָּדֵר מִלְּבַר, דְּלָא יִיעוּל כָּל בַּר נָשׁ לְהַהוּא טוֹב. כְּגוֹן חֹשֶׁךְ דְּכַסֵּי לִנְהוֹרָא. דְּתִשְׁכַּח בְּיוֹמָא קַדְמָאָה אוֹר, וְתִשְׁכַּח בֵּיהּ חוֹשֵׁךְ. בְּכָל יוֹמָא תִּשְׁכַּח נְטִירָא. וְאִינּוּן נְטִירִין אִינּוּן, כְּגוֹן קוֹצִּים לַכֶּרֶם. וְאִית נְטִירִין אַחֲרָנִין, כְּגוֹן נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים וּשְׂרָפִים, וְנַטְרִין הַהוּא טוֹב, דְּלָא יִיעוּל תַּמָּן דְּלָאו אִיהוּ רָאוּי לְמֵיעַל. וְאִי לָאו, כָּל חַיָּיבַיָּא הֲווֹ עָאלִין בְּרָזִין דְּאוֹרַיְיתָא.
רשע הנכנס לדעת סודות התורה מלאכי חבלה מבלבלים את מחשבתו
וּמִשּׁוּם זֶה, מִי שֶׁהוּא רָשָׁע וְיִכָּנֵס לָדַעַת סוֹדוֹת הַתּוֹרָה, כַּמָּה מַלְאֲכֵי חַבָּלָה שֶׁנִּקְרָאִים חֹשֶׁךְ וַאֲפֵלָה, נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים, חַיּוֹת בָּר נִקְרָאִים, וּמְבַלְבְּלִים מַחֲשַׁבְתּוֹ שֶׁלֹּא יִכָּנֵס לְמָקוֹם שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ.
בלשון הזוהר
וּבְגִין דָּא מַאן דְּאִיהוּ חַיָיבָא, וְיִיעוּל לְמִנְדַּע רָזִין דְּאוֹרַיְיתָא, כַּמָה מַלְאֲכֵי חַבָּלָה דְּאִתְקְרִיאוּ חֹשֶׁךְ וַאֲפֵלָה, נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים חֵיוַת בָּרָא אִתְקְרִיאוּ, וּמְבַלְבְּלִין מַחֲשַׁבְתֵּיהּ, דְּלָא יִיעוּל לַאֲתָר דְּלָאו דִּילֵיהּ.
מי שהוא טוב כל השומרים לו לסניגור ומכניסים אותו לטוב הגנוז
אֲבָל מִי שֶׁהוּא טוֹב, כָּל הַשּׁוֹמְרִים הֵם לְמָרוּתוֹ, וְקָטֵגוֹר נַעֲשֶׂה סָנֵגוֹר, וְיַכְנִיסוּ (אוֹתוֹ) לַטּוֹב הַגָּנוּז, וְיֹאמְרוּ לוֹ: מוֹרֵנוּ, אִישׁ זֶה הוּא טוֹב וְצַדִּיק, יְרֵא שָׁמַיִם, רוֹצֶה לְהִכָּנֵס לְפָנֶיךְ, אָמַר לָנוּ ׳פִּתְחוּ לִי שַׁעֲרֵי צֶדֶק אָבֹא בָם אוֹדֶה יָהּ׳ (תהלים קיח, יט) - אוֹתוֹ טוֹב הַגָּנוּז יֹאמַר לָהֶם: פִּתְחוּ לוֹ בְּשַׁעַר זֶה שֶׁנִּקְרָא אַהֲבָה, אוֹ בְּשַׁעַר זֶה שֶׁנִּקְרָא תְּשׁוּבָה. כָּל צַדִּיק יִכָּנֵס כְּפִי דַרְגָּתוֹ, וְסוֹד הַדָּבָר - ׳פִּתְחוּ שְׁעָרִים וְיָבֹא גוֹי צַדִּיק וְגוֹ '׳ (ישעיה כו, ב).
בלשון הזוהר
אֲבָל מַאן דְּאִיהוּ טוֹב, כָּל אִלֵּין נְטִירִין אִינּוּן לְמֶמְרֵיהּ, וְקַטֵיגוֹר נֶעֱשָׂה סַנֵיגוֹר, וְיִיעָלוּן (ליה) לְטוֹב הַגָנוּז, וְיֵימְרוּן לֵיהּ מָרָנָא, הָא בַּר נָשׁ טוֹב וְצַּדִּיק יְרֵא שָׁמַיִם, בָּעֵי לְאַעֲלָא קֳדָמָךְ, אָמַר לָנוּ, ׳פִּתְחוּ לִי שַׁעֲרֵי צֶּדֶק אָבֹא בָם אוֹדֶה יָהּ׳ (תהילים קיח, יט). הַהוּא טוֹב הַגָנוּז יִימָּא לוֹן, פִּתְחוּ לֵיהּ בְּהַאי תַּרְעָא דְּאִתְקְרֵי אַהֲבָה, אוֹ בְּהַאי תַּרְעָא דְּאִיהִי תְּשׁוּבָה. כָּל צַּדִּיק יִיעוּל כְּפוּם דַּרְגָּא דִּילֵיהּ, וְרָזָא דְּמִלָּה ׳פִּתְחוּ שְׁעָרִים וְיָבֹא גּוֹי צַּדִּיק וְגוֹ'׳ (ישעיהו כו, ב).
כעת צריך לחזור על פתח התשובה - כמה מינים יש בתשובת בני אדם
כָּעֵת צָרִיךְ לַחֲזֹּר עַל פֶּתַח הַתְּשׁוּבָה. וְכִי מִכַּמָּה מִינִים הִיא הַתְּשׁוּבָה שֶׁעוֹשִׂים בְּנֵי אָדָם? כֻּלָּם טוֹבִים, אֲבָל לֹא כָּל הַפָּנִים שָׁוִים. יֵשׁ אָדָם שֶׁהוּא רָשָׁע גָּמוּר כָּל יָמָיו, וְהוּא עוֹבֵר עַל כַּמָּה מִצְווֹת לֹא תַעֲשֶׂה, וּמִתְחָרֵט וּמוֹדֶה עֲלֵיהֶם, וְאַחַר כָּךְ לֹא עוֹשֶׂה לֹא טוֹב וְלֹא רַע - לָזֶה בְּוַדַּאי יִמְחֹל הקב"ה, אֲבָל לֹא יִזְכֶּה לִתְשׁוּבָה עֶלְיוֹנָה. יֵשׁ אָדָם שֶׁלְּאַחַר שֶׁיָּשׁוּב מֵחֲטָאָיו וּמִתְכַּפֵּר לוֹ, הוּא הוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ מִצְוָה וּמִתְעַסֵּק בְּכָל כֹּחוֹ בְּיִרְאָה וְאַהֲבַת הקב"ה - זֶה זוֹכֶה לִתְשׁוּבָה תַחְתּוֹנָה שֶׁנִּקְרֵאת ה', וְזוֹ הִיא תְּשׁוּבָה תַחְתּוֹנָה.
בלשון הזוהר
כְּעַן צָּרִיךְ לְאָהַדְּרָא עַל פֶּתַח הַתְּשׁוּבָה. וְכִי מִכַּמָּה מִינִין אִיהוּ תְּשׁוּבָה דְּעַבְדִין בְּנֵי נָשָׁא, כֻּלְּהוּ טָבִין, אֲבָל לָאו כָּל אַפַּיָיא שָׁוִין. אִית בַּר נָשׁ דְּאִיהוּ רָשָׁע גָּמוּר כָּל יָמָיו, וְאִיהוּ עוֹבֵר עַל כַּמָה פִּקוּדִין דְּלָא תַּעֲשֶׂה, וּמִתְחָרֵט וּמוֹדֶה עָלַיְיהוּ, וּלְבָתַר כֵּן לָא עָבֵד לָא טַב וְלָא בִּישׁ. לְדָא וַדַּאי יִמְחוֹל לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אֲבָל לָא דְּיִזְכֶּה לִתְשׁוּבָה עִלָּאָה. אִית בַּר נָשׁ לְבָתַר דְּיֵיתוּב מֵחַטָאָיו, וּמִתְכַּפֵּר לֵיהּ, אִיהוּ אָזִיל בְּדֶּרֶךְ מִצְּוָה, וּמִתְעַסֵּק בְּכָל כֹּחוֹ בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. דָּא זָכֵי לִתְשׁוּבָה תַּתָּאָה, דְּאִתְקְרֵי ה'. וְדָא אִיהוּ תְּשׁוּבָה תַּתָּאָה.
מי שחוזר בתשובה ומתעסק בתורה ביראה ואהבה זוכה לאות ו
וְיִשִׁ אָדָם שֶׁלְּאַחַר שֶׁהִתְחָרֵט עַל חֲטָאָיו וְעָשָׂה תְשׁוּבָה, וְיִתְעַסֵּק בַּתּוֹרָה בְּיִרְאָה וְאַהֲבַת הקב"ה, וְלֹא עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס - זֶה זוֹכֶה לָאוֹת ו', וְהוּא בֶּן יָ"הּ, וְעַל שְׁמוֹ נִקְרֵאת בִּינָה, וְזֶה גּוֹרֵם שֶׁתָּשׁוּב ו' לְה'. וּמִלַּת תְּשׁוּבָה כָּךְ הִיא, תָּשׁוּב ו' לְה'.
בלשון הזוהר
וְאִית בַּר נָשׁ לְבָתַר דְּמִתְחָרֵט מֵחוֹבוֹי, וְיַעְבִיד תְּשׁוּבָה, וְיִתְעֲסָק בְּאוֹרַיְיתָא בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְלָא עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס. דָּא זָכֵי לְאָת ו', וְאִיהוּ בֶּן יָ"הּ, וְעַל שְׁמֵיהּ אִתְקְרֵי בִּינָה, וְדָא גָּרִים דְּתָשׁוּב ו' לְגַבֵּי ה'. וּמִלַּת תְּשׁוּבָה כַּךְ הִיא, תָּשׁוּב ו' לְה'.
לעולם לא שורה ה באיש ולא ו בלי יראה ואהבה שהם יה
וּלְעוֹלָם לֹא שׁוֹרָה ה' בְּאִישׁ, וְלֹא ו', לְלֹא יִרְאָה וּלְלֹא אַהֲבָה, שֶׁהֵם יָ"הּ, יִרְאָה וְאַהֲבָה נִקְרָאִים בְּוַדַּאי. וּמִשָּׁם נִתְּנוּ הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה, שֶׁהֵם בֵּן וּבַת. וּמִשּׁוּם שֶׁיִּשְׂרָאֵל מְקַיְּמִים הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה, נִקְרְאוּ בָּנִים לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹהֵיכֶם׳ (דברים יב, א).
בלשון הזוהר
וּלְעוֹלָם לָא שַׁרְיָא ה' בְּבַר נָשׁ, וְלֹא ו', בְּלָא דְּחִילוּ וּבְלָא רְחִימוּ, דְּאִינּוּן יָ"הּ, יִרְאָה וְאַהֲבָה קָרֵינָן לֵיהּ וַדַּאי. וּמִתַּמָּן אִתְיְיהִיבוּ הַתּוֹרָה וְהַמִּצְּוָה דְּאִינּוּן בֵּן וּבַת. וּבְגִין דְּיִשְׂרָאֵל מְקַיְּימִין הַתּוֹרָה וְהַמִּצְּוָה, אִתְקְרִיאוּ בָּנִים לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳בָּנִים אַתֶּם לַיהו"ה אֱלֹהֵיכֶם׳ (דברים יד, א).
הנסתרות יראה ואהבה במח ובלב - הנגלות תורה ומצוה בגוף וברואש
הַנִּסְתָּרֹת - ׳יִרְאָה וְאַהֲבָה, שֶׁהֵם בַּמֹּחַ וּבַלֵּב, בַּחֲלַל הַגּוּף וּבָרֹאשׁ׳ (דברים כט). וְהַנִּגְלֹת - הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה, שֶׁהֵם בַּגּוּף וּבָרֹאשׁ מִבַּחוּץ. וְסוֹד הַדָּבָר כָּךְ הוּא וַדַּאי, שֶׁאִם הָאָדָם פּוֹחֵד מהקב"ה אוֹ אוֹהֵב אוֹתוֹ - אֶת זֶה לֹא יוֹדֵעַ אָדָם אַחֵר, מִשּׁוּם שֶׁזֶּהוּ דָּבָר שֶׁלֹּא הִתְגַּלָּה אֶלָּא בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ.
בלשון הזוהר
הַנִּסְתָּרוֹת: יִרְאָה וְאַהֲבָה, דְּאִינּוּן בְּמוֹחָא וְלִבָּא. בַּחֲלָלָא דְּגוּפָא. וּבְרֵישָׁא. וְהַנִּגְלוֹת: הַתּוֹרָה וְהַמִּצְּוָה, דְּאִינּוּן בְּגוּפָא וּבְרֵישָׁא לְבַר. וְרָזָא דְּמִלָּה הָכִי הוּא וַדַּאי, דְּאִי בַּר נָשׁ דָּחִיל לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אוֹ רָחִים לֵיהּ, דָּא לָא יָדַע בַּר נָשׁ אַחֲרָא, בְּגִין דְּאִיהוּ מִלָּה דְּלָא אִתְגַּלְיָא אֶלָּא בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ.
אדם המתעסק בתורה ובמצות עשה גלוי לכל - הקבה עשה לו כלים לכך
אֲבָל אָדָם שֶׁמִּתְעַסֵּק בַּתּוֹרָה וּמִתְעַסֵּק בְּמִצְות עֲשֵׂה - זֶה גָּלוּי לְכָל אָדָם, כִּי הקב"ה עָשָׂה לוֹ פֶּה בְּגִלּוּי לְהִתְעַסֵּק בַּתּוֹרָה, וְעֵינַיִם לְהִסְתַּכֵּל בָּהּ, וְאָזְנַיִם לִשְׁמֹעַ אוֹתָהּ, וְעָשָׂה הקב"ה יָדַיִם וְרַגְלַיִם וְגוּף לַעֲשׂוֹת בָּהּ מִצְווֹת עֲשֵׂה.
בלשון הזוהר
אֲבָל בַּר נָשׁ דְּמִתְעֲסָק בְּאוֹרַיְיתָא, וְאָזִיל בְּפִקּוּדִין דַּעֲשֵׂה, דָּא אִתְגַּלְיָא לְכָל בַּר נָשׁ, בְּגִין דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עָבֵד לֵיהּ פּוּמָא בְּאִתְגַּלְיָא, לְאִתְעַסְּקָא בְּאוֹרַיְיתָא, וְעַיְינִין לְאִסְתַּכְּלָא בָּהּ, וְאוּדְנִין לְמִשְׁמַע בָּהּ. וְעָבִיד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּבַּר נָשׁ, יְדִין וְרַגְלִין וְגוּפָא, לְמֶעְבַּד בְּהוֹן פִּקוּדִין דְּעֲשֵׂה.
אם כך חוטם למה צריך - נשמת חיים דיוקן כסא לשם יהוה כסלם
אִם כָּךְ, חֹטֶם לָמָּה צָרִיךְ? ׳וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים, זוֹהִי דְּיוֹקָן שֶׁעַל הָאָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ׳ (בראשית ב) - ׳וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם׳ - סֻלָּם וַדַּאי הִיא נִשְׁמַת חַיִּים, כִּסֵּא לְשֵׁם יְהֹוָ"ה, שֶׁהוּא הַיִּרְאָה וְהָאַהֲבָה, הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה, וּבוֹ שׁוֹרֶה. וְכִסֵּא זֶה, מִמֶּנּוּ גְּזוּרוֹת כָּל נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל, וְהִיא דְּיוֹקָן עַל רֹאשׁ הָאָדָם.
בלשון הזוהר
אִם כֵּן חוֹטָמָא לְמַאי נָפְקָא מִנֵּיהּ. ׳וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים׳ (בראשית ב, ז), דָּא אִיהִי דִּיּוּקְנָא דְּעַל בַּר נָשׁ, דְּאִתְּמַר בֵּיהּ ׳וַיַחֲלוֹם וְהִנֵּה סֻלָּם׳ (בראשית כח, יב). סֻלָּם וַדַּאי אִיהִי ׳נִשְׁמַת חַיִּים׳, כֻּרְסְיָיא לְשֵׁם יְדוָֹ"ד דְּאִיהוּ הַיִּרְאָה וְהָאַהֲבָה הַתּוֹרָה וְהַמִּצְּוָה וּבָה שַׁרְיָא, וְהַאי כֻּרְסְיָיא, מִנָּהּ גְּזוּרוֹת כָּל נִשְׁמָתִין דְּיִשְׂרָאֵל, וְאִיהִי דִּיּוּקְנָא עַל רֵישָׁא דְּבַּר נָשׁ.
מלאכי אלהים עולים ויורדים - הבלים העולים בגוף כנגד שבעת ימי בראשית
(בראשית כח יב) ׳וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ (בראשית כח, יב)׳ - אֵלּוּ הֲבָלִים שֶׁעוֹלִים וְיוֹצְאִים בַּגּוּף בְּסֻלָּם זֶה. הוּא אֶחָד, שְׁבִיעִי שֶׁל הַכֹּל. וְהוּא מֻצָּב אַרְצָה - שְׁנַיִם. ׳וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמַיְמָה׳ - שְׁלֹשָׁה. ׳וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים׳ - שְׁנַיִם. וְיֹרְדִים - שְׁנַיִם. אֵלֶּה כְּנֶגֶד אַרְבַּע רוּחוֹת וְהַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ. וְסוֹד הַדָּבָר - (קהלת א) ׳הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר קֹהֶלֶת הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הָבֶל (קהלת א, ב)׳ - הֵם שִׁבְעָה כְּנֶגֶד הַכִּסֵּא, שֶׁהוּא הַסֻּלָּם, וְהַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, וְאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת הָעוֹלָם, וְהֵם שִׁבְעָה כְּנֶגֶד שִׁבְעַת יְמֵי בְרֵאשִׁית. יֵשׁ כָּל בְּרִיּוֹת הַשָּׁמַיִם וְהַיָּם וְהָאָרֶץ, כְּמוֹ חַיּוֹת, עוֹפוֹת, בְּהֵמוֹת וְדָגִים, וְכַמָּה תוֹלָדוֹת שֶׁתְּלוּיוֹת מִמֶּנּוּ.
בלשון הזוהר
׳וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עוֹלִים וְיוֹרְדִים בּוֹ׳ (בראשית כח, יב). אִלֵּין הֲבָלִים דְּסַלְּקִין וְנָפְקִין בְּגוּפָא, בְּהַאי סֻלָּם. אִיהוּ חַד, שְׁבִיעָאָה דְּכֹלָּא. וְאִיהוּ ׳מֻצָּב אַרְצָּה׳, תְּרֵין. ׳וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמַיְמָה׳ - תְּלַת. ׳וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עוֹלִים׳ - תְּרֵי. וְיוֹרְדִים תְּרֵי. אִינּוּן לָקֳבֵל ד' רוּחוֹת וְהַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ. וְרָזָא, דְּמִלָּה ׳הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר קֹהֶלֶת הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הָבֶל׳ (קהלת א, ב). אִינּוּן שִׁבְעָה, לָקֳבֵל כּוּרְסְיָיא, דְּאִיהוּ הַסֻּלָּם, וְהַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, וְד' יְסוֹדִין דְּעָלְמָא, וְאִינּוּן שִׁבְעָה. לָקֳבֵל שִׁבְעָה יוֹמֵי בְּרֵאשִׁית. אִית כָּל בִּרְיָין דִּשְׁמַיָּא, וְיַמָּא, וְאַרְעָא. כְּגוֹן חַיוֹת עוֹפוֹת בְּהֵמוֹת דָּגִים, וְכַמָּה תּוֹלָדִין דְּתַּלְיָין מִינֵּיהּ.
הכל נברא בצלם הזה שעל כל ישראל שהוא צדיק ומוראם על הבריות
וּמִשּׁוּם שֶׁהַכֹּל נִבְרָא בַּצֶּלֶם הַזֶּה שֶׁעַל כָּל יִשְׂרָאֵל, שֶׁהוּא צַדִּיק, נֶאֱמַר בָּהֶם ׳וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם יִהְיֶה עַל כָּל חַיַּת הָאָרֶץ וְעַל כָּל עוֹף הַשָּׁמָיִם וְגוֹ '׳ (בראשית ט, ב). וְזֶה מְדַבֵּר עַל בְּנֵי אָדָם שֶׁמְּשׁוּלִים לְחַיּוֹת הַשָּׂדֶה, לִבְהֵמוֹת וּלְעוֹפוֹת וְלִדְגֵי הַיָּם. שֶׁיֵּשׁ אָדָם שֶׁמַּזָּלוֹ שׁוֹר, וּמַזָּלוֹ אַרְיֵה, וּמַזָּלוֹ נֶשֶׁר, וּמַזָּלוֹ אָדָם.
בלשון הזוהר
וּבְגִין דְּכֹלָּא אִתְבְּרֵי בְּהַאי צּוּלְמָא, דְּעַל כָּל יִשְׂרָאֵל דְּאִיהִי צַּדִּיק, אִתְּמַר בְּהוֹן ׳וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם יִהְיְה עַל כָּל חַיַּת הָאָרֶץ וְעַל כָּל עוֹף הַשָּׁמָיִם וְגוֹ'׳ (בראשית ט, ב). וְדָא מְמַלֵּל עַל בְּנֵי נָשָׁא, דְּאִינּוּן מְתִילִין לְחֵיוָן בָּרָא, וְלִבְעִירָן, וּלְעוֹפִין, וּלְנוּנֵי יַמָּא. דְּאִית בַּר נָשׁ דְּמַזָּלֵיהּ שׁוֹר, וּמַזָּלֵיהּ אַרְיִה, וּמַזָּלֵיהּ נֶשֶׁר, וּמַזָּלֵיהּ אָדָם.
כל הפוגם מעשיו נפגמת דמותו ושם ה אינו שורה במקום פגום
וְכָל אֵלֶּה לָמָּה מִתְפַּחֲדִים מִדְּמוּת זוֹ שֶׁהֵם נִבְרְאוּ מִשָּׁם? אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁשֵּׁם ה' שׁוֹרֶה עָלָיו. סוֹד הַדָּבָר - ׳וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ וְגוֹ'׳ (דברים כח, י). וְכָל מִי שֶׁפּוֹגֵם מַעֲשָׂיו, נִפְגֶּמֶת דְּמוּתוֹ, וְשֵׁם ה' לֹא שׁוֹרֶה בְּמָקוֹם פָּגוּם. וּבְאוֹתוֹ פְגָם שׁוֹרֶה חֹשֶׁךְ, בִּגְלַל פְּגִימַת הַלְּבָנָה שֶׁהַחֹשֶׁךְ שׁוֹרֶה בָּהּ. וְאָדָם זֶה, כְּמוֹ שֶׁהוּא פָּגַם דְּמוּתוֹ - כָּךְ נִפְגָּם הוּא לְמַטָּה, אוֹ שֶׁנַּעֲשֶׂה ׳אִלֵּם, אוֹ חֵרֵשׁ, אוֹ׳ - סוּמָא, אוֹ חִגֵּר, בִּשְׁבִיל שֶׁיִּהְיֶה רָשׁוּם לְמַעְלָה וּלְמַטָּה.
בלשון הזוהר
וְכָל אִלֵּין, לָמָּה מִתְפַּחֲדִין מֵהַאי דִּיּוּקְנָא דְּאִינּוּן מִתַּמָּן אִתְבְּרִיאוּ. אֶלָּא מִשּׁוּם דְּשֵׁם יְדוָֹ"ד שַׁרְיָא עָלֵיהּ. רָזָא דְּמִלָּה, ׳וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ וְגוֹ'׳ (דברים כח, י). וְכָל מַאן דְּפָגִים עוֹבָדוֹי, אִתְפְּגִים דִּיּוּקְנֵיהּ. וְשֵׁם יהו"ה לָא שַׁרְיָא בַּאֲתָר פָּגִים, וּבְהַהוּא פְּגִימוּ שַׁרְיָא חֹשֶׁךְ, בְּגִין פְּגִימוּ דְּסִיהֲרָא דְּשַׁרְיָא בֵּיהּ חַשׁוֹכָא. וְהַאי בַּר נָשׁ כְּמָה דְּאִיהוּ פָּגִים דִּיּוּקְנֵיהּ, כַּךְ אִתְפְּגִים אִיהוּ לְתַתָּא, אוֹ אִתְעָבִיד ׳אִלֵּם, אוֹ חֵרֵשׁ, אוֹ׳ סוּמָא, אוֹ חִגֵּר. בְּגִין דִּיְּהֵא רָשִׁים לְעֵילָּא וְתַתָּא.
אותו חשך שורה בפגם ומיד מתרחקות ממנו דרגות הקדושה וחילות המלך
וְאוֹתוֹ חֹשֶׁךְ שׁוֹרֶה בַּפְּגָם שֶׁלּוֹ, וּמִיָּד יוֹדְעִים בּוֹ דְּרָגוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת, שֶׁהֵם כֹּחוֹת הקב"ה, וּמִתְרַחֲקִים מִמֶּנּוּ, שֶׁכְּבָר יוֹדְעִים שֶׁבְּאוֹתוֹ פְּגָם לֹא שׁוֹרֶה הַמֶּלֶךְ. וּמִשּׁוּם זֶה חַיּוֹת הַמֶּלֶךְ מִתְרַחֲקוֹת מִמֶּנּוּ, שֶׁחֵילוֹת הַמֶּלֶךְ לֹא שׁוֹרִים וְלֹא מִתְקָרְבִים, אֶלָּא בְּמָקוֹם שֶׁהַמֶּלֶךְ שׁוֹרֶה. שֶׁכָּךְ הֵם מִתְנַהֲגִים אַחֲרָיו, כְּאֵיבָרִים אַחַר הַגּוּף.
בלשון הזוהר
וְהַהוּא חֹשֶׁךְ שַׁרְיָא בִּפְגִּימוּ דִּילֵיהּ, וּמִיַּד אִשְׁתְּמוֹדְעָאן בֵּיהּ דַּרְגִּין קַדִּישִׁין, דְּאִינּוּן חֵילוֹי דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וּמִתְרַחֲקִין מִנֵּיהּ, דִּכְבַר יַדְעִין דִּבְהַהוּא פְּגִימוּ לָא שַׁרְיָא מַלְכָּא. וּבְגִין דָּא חֵילוֹי דְּמַלְכָּא מִתְרַחֲקִין מִנֵּיהּ, דְּחַיָּילִין דְּמַלְכָּא לָא שַׁרְיָין, וְלָא מִתְקָרְבָן, אֶלָּא בְּאֲתָר דְּמַלְכָּא שַׁרְיָא, דְּכַךְ אִינּוּן מִתְנַהֲגִין אֲבַּתְרֵיהּ, כְּאֵבָרִין בָּתַר גּוּפָא.
מלאכי חבלה נחשים ועקרבים מתקרבים ונותנים נשיכות שהם היסורים
וּבְאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁשּׁוֹרֶה אוֹתוֹ חֹשֶׁךְ, כַּמָּה מַלְאֲכֵי חַבָּלָה, שֶׁנִּקְרָאִים נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים, מִתְקָרְבִים אֵלָיו, וְנוֹתְנִים לוֹ כַּמָּה נְשִׁיכוֹת, וְאֵלֶּה אוֹתָם יִסּוּרִים. וְאִם יֵשׁ לוֹ מָמוֹן שֶׁל מַעֲשִׂים טוֹבִים שֶׁעָשָׂה - יִתְמַעֲטוּ מִמֶּנּוּ. וְאֵיךְ יִתְמַעֲטוּ מִמֶּנּוּ? אֶלָּא כָּל זְכוּת שֶׁיּוֹרֶדֶת לוֹ מִלְמַעְלָה, נוֹתְנִים אוֹתָהּ לְאוֹתָם מַלְאֲכֵי חַבָּלָה, וּמְבַטְּלִים מִמֶּנּוּ יִסּוּרִים. וְאִם אֵין לוֹ זְכוּת וְלֹא חוֹבָה לְמַעְלָה, אֶלָּא הַכֹּל לְמַטָּה - בְּכָל זְכוּת שֶׁעוֹשֶׂה, יוֹרֵד לוֹ מָמוֹנוֹת, וְאֻמּוֹת הָעוֹלָם מִתְקָרְבִים אֵלָיו כְּנֶגֶד מַלְאֲכֵי הַחַבָּלָה, וְנוֹתֵן לָהֶם מָמוֹן וְנִצָּל מֵהֶם.
בלשון הזוהר
וּבְהַהוּא אֲתָר דְּשָׁרֵי הַהוּא חֹשֶׁךְ, כַּמָה מַלְאֲכֵי חַבָּלָה, דְּאִתְקְרִיאוּ נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים, מִתְקָרְבִין לֵיהּ, וְיָהֲבִין לֵיהּ כַּמָה נְשִׁיכִין, וְאִלֵּין אִינּוּן יִסּוּרִין. וְאִי אִית לֵיהּ מָמוֹנָא דְּעוֹבָדִין טָבִין דְּעָבִיד, אִתְמַעֲטוּן מִנֵּיהּ. וְאֵיךְ אִתְמַעֲטוּן מִנֵּיהּ, אֶלָּא כָּל זְכוּת דְּנָחִית לֵיהּ מִלְעֵילָּא, יָהִיב לֵיהּ לְאִלֵּין מַלְאֲכֵי חַבָּלָה, וּבַטְלִין מִנֵּיהּ יִסוּרִין. וְאִי לֵיהּ לֵיהּ זְכוּ, וְלָא חוֹבָא לְעֵילָּא, אֶלָּא כֹּלָּא לְתַתָּא, בְּכָל זְכוּ דְּעָבִיד נָחִית לֵיהּ מָמוֹנִין, וְאוּמִין דְּעָלְמָא מִתְקָרְבִין לֵיהּ, לָקֳבֵל מַלְאֲכֵי חַבָּלָה, וְיָהִיב לוֹן מָמוֹנָא, וְאִשְׁתְּזִיב מִנַּיְיהוּ.
ישראל מקריבים לעזאזל כנגד אותו חשך ומיד שחוזרים בתשובה עובר
וּמִשּׁוּם זֶה הָיוּ יִשְׂרָאֵל מַקְרִיבִים לַעֲזָאזֵל אֵצֶל אוֹתוֹ הַחֹשֶׁךְ. וְשִׁבְעִים פָּרִים כְּנֶגֶד שִׁבְעִים אֻמּוֹת, לְקַיֵּם הַפָּסוּק ׳אִם רָעֵב שּנַאֲךְ הַאֲכִילֵהוּ לָחֶם וְאִם צָמֵא הַשְׁקֵהוּ מָיִם׳ (משלי כה, כא) - וּמִיָּד שֶׁחוֹזְרִים בִּתְשׁוּבָה, עוֹבֵר אוֹתוֹ חֹשֶׁךְ מֵאוֹתוֹ פְגָם וְנִשְׁלָם. וְסוֹד הַדָּבָר - ׳גַּם ה' הֶעֱבִיר חַטָּאתְךְ לֹא תָמוּת׳ (שמואל ב יב, יג) - וּמִיָּד חוֹזֵר בּוֹ שֵׁם ה' וּמִתְרַצֶּה (ומתרפא) בּוֹ מֵאוֹתָן נְשִׁיכוֹת שֶׁל הַיִּסּוּרִים, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וְשָׁב וְרָפָא לוֹ׳ (ישעיה ו, י) - וּמִנַּיִן שֶׁחוֹזֵר הקב"ה מִיָּד כְּשֶׁחָזַר בִּתְשׁוּבָה וְנִשְׁלָם אוֹתוֹ הַפְּגָם? זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳שׁוּבוּ אֵלַי וְאָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם׳ (מלאכי ג, ז).
בלשון הזוהר
וּבְגִין דָּא הֲווֹ יִשְׂרָאֵל מְקָרְבִין לַעֲזָאזִל, לְגַבֵּי הַהוּא חֹשֶׁךְ. וְשִׁבְעִים פָּרִים, לָקֳבֵל שִׁבְעִים אוּמִין, לְקַיְּימָא קְרָא, ׳אִם רָעֵב שׂוֹנַאֲךָ הַאֲכִילֵהוּ לָחֶם וְאִם צָּמֵא הַשְׁקֵהוּ מָיִם׳ (משלי כה, כא). וּמִיַּד דְּהַדְרִין בְּתִיּוּבְתָּא, אִתְעַבָּר הַהוּא חֹשֶׁךְ מֵהַהוּא פְּגִימוּ, וְיִשְׁתְּלִים. וְרָזָא דְּמִלָּה, ׳גַּם יהו"ה הֶעֱבִיר חַטָאתְךָ לֹא תָמוּת׳ (שמואל ב יב, יג). וּמִיַּד אִתְהַדָּר בֵּיהּ שְׁמָא דַּיהו"ה, וְאִתְּרָעֵי (נ"א ויתרפי) בֵּיהּ, מֵאִנּוּן נְשִׁיכִין דְּיִסוּרִין, הֲדָא הוּא דִּכְתִּיב, ׳וְשָׁב וְרָפָא לוֹ׳ (ישעיהו ו, י). וּמִנַּיִן דְּאִתְהַדָּר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מִיַּד דְּהָדַר בְּתִיּוּבְתָּא וְאִשְׁתְּלִים הַהוּא פְּגִימוּ. הֲדָא הוּא דִּכְתִּיב, ׳שׁוּבוּ אֵלַי וְאָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם׳ (מלאכי ג, ז).
תשובה גמורה גורמת להחזיר בינה למלכות - קיום מצוה אחת כרמח מצוות
וְזוֹהִי תְּשׁוּבָה גְמוּרָה שֶׁגּוֹרֶמֶת לְהַחֲזִיר בִּינָה, שֶׁהִיא יה"ו, לְגַבֵּי ה' שֶׁהִיא מַלְכוּת. שֶׁהוֹלֶכֶת וְנוֹדֶדֶת מִקִּנָּהּ, שֶׁהִיא אוֹתָהּ דְּיוֹקָן שֶׁנִּקְשָׁרוֹת בָּהּ כָּל הַמִּצְווֹת, וּבָהּ נִקְשָׁרוֹת עֶשֶׂר סְפִירוֹת. כְּשֶׁאָדָם עוֹשֶׂה מִצְוָה אַחַת וְלֹא יוֹתֵר, וְעוֹשֶׂה אוֹתָהּ בְּיִרְאָה וְאַהֲבַת הקב"ה, בִּגְלָלָהּ שׁוֹרוֹת עָלָיו עֶשֶׂר סְפִירוֹת. וְכָל מִי שֶׁקִּיֵּם מִצְוָה אַחַת כָּרָאוּי, כְּאִלּוּ מְקַיֵּם רמ"ח מִצְווֹת עֲשֵׂה, שֶׁאֵין מִצְוָה שֶׁאֵינָהּ כְּלוּלָה מִכָּל הָרמ"ח.
בלשון הזוהר
וְדָא אִיהוּ בִּתְשׁוּבָה גְּמוּרָה, דְּגָרִים לְאָהַדְּרָא בִּינָה דְּאִיהוּ יד"ו, לְגַבֵּי ה' דְּאִיהִי מַלְכוּת. דְּאַזְלָא מְנַדְּדָא מִן קִנָהָא, דְּאִיהִי הַהִיא דִּיּוּקְנָא, דְּמִתְקַטְרִין בָּהּ כָּל פִּקוּדִין. וּבָהּ מִתְקַטְרִין עֶשֶׂר סְפִירָן. כַּד בַּר נָשׁ עָבֵד פִּקּוּדָא חֲדָא וְלָא יַתִּיר, וְעָבִיד לָהּ בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. בְּגִינָהּ שַׁרְיָין עָלֵיהּ י' סְפִירָן. וְכָל מַאן דְּקִיֵּים פִּקּוּדָא חַד כַּדְקָא יָאוּת, כְּאִלּוּ מְקַיֵּים רמ"ח פִּקּוּדִין דַּעֲשֵׂה, דְּלֵית פִּקּוּדָא דְּלָאו אִיהוּ כְּלִילָא מִכֻּלְּהוּ רמ"ח. (ע"כ רעיא מהימנא).
איש איש כי תשטה אשתו
סוד דיני סוטה ומים המרים המאררים
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.