איש איש כי תשטה אשתו
סוד דיני סוטה ומים המרים המאררים
איש איש כי תשטה אשתו - רבי אלעזר: שני איש רומזים לזיווג עליון ותחתון
׳אִישׁ אִישׁ כִּי תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ וְגוֹ'׳ (במדבר ה, יב). מַה זֶּה לְגַבֵּי זֶה. אֶלָּא כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, לִמְעֹל מַעַל בַּה'. רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר, אִישׁ אִישׁ, מַה זֶּה אִישׁ אִישׁ, שֶׁהֲרֵי בְּאֶחָד מַסְפִּיק? אֶלָּא הֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ, אֲבָל אִישׁ אִישׁ, מַשְׁמָע אִישׁ שֶׁהוּא אִישׁ, וְקִיֵּם פָּסוּק שֶׁכָּתוּב ׳שְׁתֵה מַיִם מִבּוֹרֶךְ וְגוֹ ' אָז הוּא אִישׁ בָּעוֹלָם, אִישׁ לְגַבֵּי אִשְׁתּוֹ׳ (משלי ה, טו). וּמָעֲלָה בוֹ מָעַל, הֲרֵי בְּאֶחָד מַסְפִּיק, לָמָּה שְׁנַיִם? אֶלָּא אֶחָד לְמַעְלָה וְאֶחָד לְמַטָּה, אֶחָד לִכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לְאֶחָד לְבַעְלָהּ. בִּגְלַל זֶה - ׳וְהֵבִיא הָאִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ׳.
בלשון הזוהר
׳אִישׁ אִישׁ כִּי תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ וְגוֹ'׳ (במדבר ה, יב). מַאי הַאי לְגַבֵּי הַאי. אֶלָּא כְּמָה דִּכְתִּיב, ׳לִמְעוֹל מַעַל בַּיהו"ה׳ (במדבר ה, יב). רִבִּי אֶלְעָזָר אָמַר, ׳אִישׁ אִישׁ׳, מַאי ׳אִישׁ אִישׁ׳, דְּהָא בְּחַד סַגֵּי, אֶלָּא הָא אוֹקְמוּהָ, אֲבָל ׳אִישׁ אִישׁ׳, מַשְׁמַע אִישׁ דְּאִיהוּ אִישׁ, וְקִיֵּים קְרָא דִּכְתִּיב, ׳שְׁתֵה מַיִם מִבּוֹרֶךָ וְגוֹ'׳ (משלי ה, טו) - כְּדֵין הוּא אִישׁ בְּעָלְמָא, אִישׁ לְגַבֵּי אִתְּתֵיהּ. ׳וּמָעֲלָה בוֹ מָעַל׳, הָא בְּחַד סַגֵּי, אֲמַאי תְּרֵי. אֶלָּא חַד לְעֵילָּא וְחַד לְתַתָּא. חַד לִכְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, וְחַד לְבַעְלָהּ. בְּגִין כַּךְ ׳וְהֵבִיא הָאִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ׳.
למה אל הכהן - סוד הכהן שהוא שושבין המטרוניתא ומתקן דברי הכל
לָמָּה אֶל הַכֹּהֵן? סוֹד הַדָּבָר - מִשּׁוּם שֶׁהַכֹּהֵן הוּא שׁוֹשְׁבִין הַמַּטְרוֹנִיתָא. כָּאן יֵשׁ לְהִסְתַּכֵּל, הֲרֵי כָּתוּב (ויקרא א) ׳וְשָׁחַט אֶת בֶּן הַבָּקָר (ויקרא א, ה)׳ - וְשָׁחַט אַחֵר וְלֹא הַכֹּהֵן, שֶׁהַכֹּהֵן אָסוּר לוֹ בְּדִין בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יִפְגֹּם אוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁהוּא אָחוּז בּוֹ, וְאַתָּה אָמַרְתָּ ׳וְהֵבִיא הָאִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ אֶל הַכֹּהֵן (במדבר ה, טו)׳ - לָדוּן דִּינָהּ? אֶלָּא וַדַּאי כֹּהֵן לָזֶה רָאוּי, מִשּׁוּם שֶׁהוּא שׁוֹשְׁבִין הַמַּטְרוֹנִיתָא, וְכָל נְשׁוֹת הָעוֹלָם מִתְבָּרְכוֹת (נֶאֱחֶזֶת) בִּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, וְעַל זֶה הָאִשָּׁה שֶׁלְּמַטָּה מִתְבָּרֶכֶת בְּשֶׁבַע בְּרָכוֹת, שֶׁאֲחוּזָה בָּהּ בִּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, וְהַכֹּהֵן עוֹמֵד לְתַקֵּן דִּבְרֵי הַמַּטְרוֹנִיתָא וּלְעַיֵּן בְּכָל מַה שֶּׁצָּרִיךְ, וּמִשּׁוּם זֶה הַכֹּהֵן לָזֶה, וְלֹא אַחֵר.
בלשון הזוהר
אֲמַאי אֶל הַכֹּהֵן. רָזָא דְּמִלָּה, בְּגִין דְּכַהֲנָא שׁוּשְׁבִינָא אִיהוּ דְּמַטְרוֹנִיתָא. הָכָא אִית לְאִסְתַּכְּלָא, הָא כְּתִיב ׳וְשָׁחַט אֶת בֶּן הַבָּקָר׳ (ויקרא א, ה) - וְשָׁחַט אַחֲרָא, וְלָאו כַּהֲנָא, דְּכַהֲנָא אָסִיר לֵיהּ בְּדִינָא, בְּגִין דְּלָא יַפְגִּים הַהוּא אֲתָר דְּאָחִיד בֵּיהּ, וְאַתְּ אַמְרַת, ׳וְהֵבִיא הָאִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ אֶל הַכֹּהֵן׳ - לְמֵידָן דִּינָהָא. אֶלָּא וַדַּאי כַּהֲנָא לְדָא חֲזֵי, בְּגִין דְּאִיהוּ שׁוּשְׁבִינָא לְמַטְרוֹנִיתָא, וְכָל נְשֵׁי עָלְמָא מִתְבָּרְכָן (נ"א אתאחדת) בִּכְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, וְעַל דָּא אִתְּתָא דִּלְתַּתָּא מִתְבָּרְכָא בְּשֶׁבַע בְּרָכוֹת, דַּאֲחִידַת בָּהּ בִּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, וְכַהֲנָא קָאִים לְאַתְקְנָא מִלֵּי דְּמַטְרוֹנִיתָא, וּלְעַיְּינָא בְּכָל מַה דְּאִצְטְרִיךְ, בְּגִין כַּךְ כַּהֲנָא לְדָא, וְלָא אַחֲרָא.
הכהן לא עושה דין אלא מרבה שלום - אם צדקת מתעברת בבן זכר
וְאִם תֹּאמַר שֶׁהוּא עוֹשֶׂה דִּין - לֹא כָּךְ, אֶלָּא כְּדֵי לְהַרְבּוֹת שָׁלוֹם בָּעוֹלָם הוּא מִשְׁתַּדֵּל בָּזֶה, וּלְהַגְדִּיל חֶסֶד. שֶׁאִם אוֹתָהּ אִשָּׁה תִּמָּצֵא צַדֶּקֶת וְזַכָּאִית, הַכֹּהֵן מַגְדִּיל שְׁלוֹמָם, וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁמִּתְעַבֶּרֶת בְּבֵן זָכָר, וְנַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עַל יָדוֹ. וְאִם לֹא תִמָּצֵא צַדֶּקֶת, הוּא לֹא עוֹשֶׂה דִּין, אֶלָּא אוֹתוֹ שֵׁם קָדוֹשׁ שֶׁהִיא מְשַׁקֶּרֶת בּוֹ, הוּא עוֹשֶׂה אֶת הַדִּין וְהוּא בּוֹדֵק אוֹתָהּ.
בלשון הזוהר
וְאִי תֵּימָא דְּאִיהוּ עָבִיד דִּינָא, לָאו הָכִי, אֶלָּא לְאַסְגָּאָה שְׁלָמָא בְּעָלְמָא קָא אִשְׁתָּדַּל בְּהַאי, וּלְאַסְגָּאָה חֶסֶד. דְּאִי הַהִיא אִתְּתָא אִשְׁתְּכַחַת זַכָּאָה, כַּהֲנָא אַסְגֵּי שְׁלָמָא בְּהוּ, וְלֹא עוֹד אֶלָּא דְּמִתְעַבְּרָא בִּבְרָא דְּכַר, וְאִתְעָבִיד שְׁלָמָא עַל יְדֵיהּ. וְאִי לָא אִשְׁתְּכַחַת זַכָּאָה, אִיהוּ לָא עָבִיד דִּינָא, אֶלָּא הַהוּא שְׁמָא קַדִּישָׁא דְּאִיהִי קָא מְשַׁקְּרַת בֵּיהּ, הוּא עָבִיד דִּינָא, וְהוּא בָּדִיק לָהּ.
הכהן לא נכנס לזה אלא כשהיא נותנת עצמה להיבדק ברצון
בֹּא רְאֵה, הַכֹּהֵן לֹא מַכְנִיס אֶת עַצְמוֹ לָזֶה, רַק כְּשֶׁהִיא נוֹתֶנֶת אֶת עַצְמָהּ לְפָנָיו לְכַסּוֹת (להזדכות), פַּעַם וּפַעֲמַיִם שׁוֹאֵל אוֹתָהּ. כֵּיוָן שֶׁהִיא רוֹצָה לְהִמָּצֵא זַכָּאִית, אָז הַכֹּהֵן עוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה כְּדֵי לְהַרְבּוֹת שָׁלוֹם.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, כַּהֲנָא לָא עָיֵיל גַּרְמֵיהּ לְהַאי, אֶלָּא כַּד הִיא יָהֲבַת גַּרְמָהּ קַמֵּיהּ, מִפְּאָה (נ"א לזכאה) זִמְנָא, וּתְרֵין שָׁאִיל לָהּ, כֵּיוָן דְּאִיהִי בַּעְיָא לְאִשְׁתַּכְּחָא זַכָּאָה, כְּדֵין כַּהֲנָא עָבִיד עוֹבָדָא, בְּגִין לְאַסְגָּאָה שְׁלָמָא.
הכהן כותב שם קדוש בדרך ישר והפוך - דין ברחמים ורחמים בדין
הַכֹּהֵן כּוֹתֵב אֶת הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ פַּעַם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר, אַחַר כָּךְ כּוֹתְבוֹ לְמַפְרֵעַ אוֹתִיּוֹת (רְשׁוּמוֹת) מְהֻפָּכוֹת בְּאוֹר וֹתֵיהֶן, דִּין בְּדִין, רַחֲמִים בְּרַחֲמִים, רַחֲמִים בְּדִין, וְדִין בְּרַחֲמִים. נִמְצְאָה זַכָּאִית - אוֹתִיּוֹת הָרַחֲמִים נִמְצָאִים, וְהַדִּינִים מִסְתַּלְּקִים. לֹא נִמְצֵאת כָּרָאוּי - הָרַחֲמִים מִסְתַּלְּקִים, וְנִשְׁאָרִים הַדִּינִים, וְאָז נַעֲשֶׂה הַדִּין.
בלשון הזוהר
כַּהֲנָא כְּתִיב שְׁמָא קַדִּישָׁא חַד זִמְנָא בְּאֹרַח מֵישָׁר, לְבָתַר כָּתַב לֵיהּ לְמַפְרֵעַ אַתְוָון (נ"א סריטין) טְרִיסִין בִּטְהִירִין, דִּינָא בְּדִינָא, רַחֲמֵי בְּרַחֲמֵי, רַחֲמֵי בְּדִינָא, וְדִינָא בְּרַחֲמֵי. אִשְׁתְּכַחַת זַכָּאָה, אַתְוָון רַחֲמֵי אִשְׁתְּכָחוּ, וְדִינִין סַלְּקִין. לָא אִשְׁתְּכַחַת כַּדְּקָא יָאוּת, רַחֲמֵי סַלְּקִין, וְדִינִין אִשְׁתְּאָרוּ, וּכְדֵין דִּינָא אִתְעָבִיד.
רבי אלעזר פותח ויבאו מרתה - תוהה איך בני אדם לא משתדלים בתורה
רַבִּי אֶלְעָזָר פָּתַח וְאָמַר, ׳וַיָּבֹאוּ מָרָתָה וְלֹא יָכְלוּ לִשְׁתּוֹת מַיִם מִמָּרָה כִּי מָרִים הֵם׳ (שמות טו, כג), הֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ - אָמַר, תּוֹהֶה אֲנִי אֵיךְ בְּנֵי אָדָם לֹא מִסְתַּכְּלִים וְלֹא מִשְׁתַּדְּלִים בְּדִבְרֵי תוֹרָה. כָּאן יֵשׁ לְהִסְתַּכֵּל, לָמָּה כָּתוּב כָּאן, ׳שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט וְשָׁם נִסָּהוּ׳ (שמות טו, כה)?
בלשון הזוהר
רִבִּי אֶלְעָזָר פָּתַח וְאָמַר, ׳וַיָבֹאוּ מָרָתָה וְלֹא יָכְלוּ לִשְׁתּוֹת מַיִם מִמָּרָה כִּי מָרִים הֵם׳ (שמות טו, כג), הָא אוּקְמוּהָ - אָמַר, תַּוַּוהְנָא אֵיךְ בְּנֵי עָלְמָא לָא מִסְתַּכְּלִין וְלָא מִשְׁתַּדְּלִין בְּמִלִּין דְּאוֹרַיְיתָא, הָכָא אִית לְאִסְתַּכְּלָא, אֲמַאי כְּתִיב הָכָא ׳שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט וְשָׁם נִסָּהוּ׳.
סוד המים במרה - מצרים חשדו בבני ישראל והקבה רצה לבדקם
אֲבָל וַדַּאי סוֹד הַדָּבָר, שֶׁכָּאן עַל מַיִם זֶה הָיָה, מִשּׁוּם שֶׁהַמִּצְרִים הָיוּ אוֹמְרִים, שֶׁבָּנִים שֶׁל יִשְׂרָאֵל הָיוּ מֵהֶם, וְהָיוּ כַּמָּה בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁחָשְׁדוּ בָזֶה בִּנְשׁוֹתֵיהֶם, עַד שהקב"ה הֱבִיאָם לְמָקוֹם זֶה וְרָצָה לְבָדְקָם. מַה כָּתוּב? ׳וַיָּבאוּ מָרָתָה וְגוֹ'׳. וַיִּצְעַק אֶל ה' וְגוֹ'.
בלשון הזוהר
אֲבָל וַדַּאי רָזָא דְּמִלָּה, דְּהָכָא עַל מַיָּיא הֲוָה, בְּגִין דְּמִצְרָאֵי הֲווֹ אָמְרֵי, דִּבְנַיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל הֲווֹ מִנַּיְיהוּ, וַהֲווּ כַּמָה בְּיִשְׂרָאֵל דְּחַשְׁדִין לְאִנְתְּתַיְיהוּ בְּדָא. עַד דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מָטָא לוֹן לְהַאי אֲתָר, וּבָעֵי לְמִבְדַּק לוֹן, מַה כְּתִיב ׳וַיָבֹאוּ מָרָתָה וְגוֹ'׳. וְיִצְעַק אֶל יהו"ה וְגוֹ'.
אמר הקבה למשה כתב שם קדוש וזרק למים לבדק את הנשים
אָמַר הקב"ה לְמֹשֶׁה, מֹשֶׁה, מָה אַתָּה רוֹצֶה? הֲרֵי כַּמָּה חֲבִילוֹת עוֹמְדוֹת עֲלֵיכֶם כָּאן, וַאֲנִי רוֹצֶה לִבְדּק כָּאן אֶת נְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל. כְּתֹב שֵׁם קָדוֹשׁ וּזְרֹק אוֹתוֹ לַמַּיִם, וְיִבָּדְקוּ כֻלָּם, נָשִׁים וּגְבָרִים, וְלֹא יִשָּׁאֵר לַעַז עַל בָּנַי. וְעַד שֶׁיִּבָּדְקוּ כֻלָּם כָּאן, לֹא אַשְׁרֶה אֶת שְׁמִי עֲלֵיהֶם. מִיָּד - ׳וַיּוֹרֵהוּ ה' עֵץ וַיַּשְׁלֵךְ׳ (שמות טו, כה) - אֶת הַמַּיִם, זֶה הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ, אוֹתוֹ שֶׁהַכֹּהֵן הָיָה כּוֹתֵב לִבְדֹּק אֶת נְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל, וְאָז - ׳שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט וְשָׁם נִסָּהוּ׳.
בלשון הזוהר
אָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמֹשֶׁה, מֹשֶׁה מַה אַתְּ בָּעֵי, הָא כַּמָה חֲבִילִין קַיְימִין גַּבַּיְיכוּ הָכָא, וַאֲנָא בָּעֵינָא לְמִבְדַּק הָכָא נְשֵׁיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל, כְּתוֹב שְׁמָא קַדִּישָׁא, וּרְמֵי לְמַיָּיא, וְיִבָּדְקוּן כֻּלְּהוֹן, נְשֵׁי וְגוּבְרִין, וְלָא יִשְׁתְּאַר לַעַז עַל בָּנַי. וְעַד דְּיִבָּדְקוּן כֻּלְּהוּ הָכָא, לָא אַשְׁרֵי שְׁמִי עָלַיְיהוּ, מִיַּד וַיּוֹרֵהוּ יהו"׳ה עֵץ וַיַּשְׁלֵךְ אֶל הַמַּיִם׳- דָּא שְׁמָא קַדִּישָׁא, הַהוּא דְּהֲוָה כּוֹתֵב כַּהֲנָא לְמִבְדַּק נְשֵׁיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל, כְּדֵין, ׳שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט וְשָׁם נִסָּהוּ׳.
גם נשות ישראל צריכות בדיקה שלא נטמאו במצרים ויצאו זכאיות
וְאִם תֹּאמַר, נְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל רָאוּי, הֵם לָמָּה? אֶלָּא גַּם הֵם צְרִיכִים, שֶׁלֹּא נִטְמְאוּ בִּנְשׁוֹת מִצְרַיִם. וּנְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל לֹא נִטְמְאוּ בַמִּצְרִים כָּל אוֹתָן שָׁנִים שֶׁהָיוּ בֵינֵיהֶם, וְכֻלָּם יָצְאוּ, גְּבָרִים וְנָשִׁים, זַכָּאִים, וְנִמְצְאוּ זֶרַע יִשְׂרָאֵל קְדוֹשִׁים וְזַכָּאִים. אָז הקב"ה הִשְׁרָה שְׁמוֹ בֵּינֵיהֶם, וְעַל זֶה עַל מַיִם וַדַּאי, ׳שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט וְשָׁם נִסָּהוּ׳ (שמות טו, כה) - גַּם כָּאן בְּמַים בּוֹדֵק הַכֹּהֵן אֶת הָאִשָּׁה, וּבַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ.
בלשון הזוהר
וְאִי תֵּימָא נְשֵׁיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל יָאוּת, אִינּוּן אֲמַאי. אֶלָּא אוּף אִינּוּן בַּעְיָין, דְּלָא אִסְתַּאֲבוּ בִּנְשֵׁיהוֹן דְּמִצְרָאֵי. וּנְשֵׁיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל לָא אִסְתַּאֲבוּ בְּמִצְרָאֵי, כָּל אִינּוּן שְׁנִין דַּהֲווֹ בֵּינַיְיהוּ, וְכֻלְּהוּ נָפְקוּ גּוּבְרִין וְנוּקְבִין זַכָּאִין, וְאִשְׁתְּכָחוּ זַרְעָא דְּיִשְׂרָאֵל קַדִּישִׁין, זַכָּאִין, כְּדֵין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַשְׁרֵי שְׁמֵיהּ בֵּינַיְיהוּ, וְעַל דָּא עַל מַיָּא וַדַּאי, ׳שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט וְשָׁם נִסָּהוּ׳ - אוּף הָכָא, בְּמַיָּא בָּדִיק כַּהֲנָא לְאִתְּתָא, וּבִשְׁמָא קַדִּישָׁא.
ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן - הכל היה מן העפר
׳וּמִן הֶעָפָר אֲשֶׁר יִהְיֶה בְּקַרְקַע הַמִּשְׁכָּן׳ (במדבר ה, יז). אֵיזֶה עָפָר? הֲרֵי לָמַדְנוּ, כָּתוּב ׳הַכֹּל הָיָה מִן הֶעָפָר וְהַכֹּל שָׁב אֶל הֶעָפָר׳ (קהלת ג, כ) - ׳הַכֹּל הָיָה מִן הֶעָפָר׳ - אֲפִלּוּ גַּלְגַּל חַמָּה, כָּל שֶׁכֵּן ׳בֶּן אָדָם׳ שֶׁנִּמְצָא מִמֶּנּוּ.
בלשון הזוהר
׳וּמִן הֶעָפָר אֲשֶׁר יִהְיֶה בְּקַרְקַע הַמִּשְׁכָּן׳ (במדבר ה, יז). מַאן הֶעָפָר. הָא תָּנֵינָן, כְּתִיב ׳הַכֹּל הָיָה מִן הֶעָפָר וְהַכֹּל שָׁב אֶל הֶעָפָר׳ (קהלת ג, כ) - ׳הַכֹּל הָיָה מִן הֶעָפָר׳, אֲפִילּוּ גַּלְגַּל חַמָּה, כָּל שֶׁכֵּן בַּר נָשׁ דְּאִשְׁתְּכָחוּ מִנֵּיהּ.
רבי יוסי: מקרא מיוחד בקרקע המשכן רומז לבעלי דין קשה
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, אִלּוּ כָּתוּב ׳וּמִן הֶעָפָר׳ (במדבר ה, יז) - וְלֹא יוֹתֵר - הָיִיתִי אוֹמֵר כָּךְ. אֲבָל כֵּיוָן שֶׁכָּתוּב ׳וּמִן הֶעָפָר אֲשֶׁר יִהְיֶה בְּקַרְקַע הַמִּשְׁכָּן׳ - מַשְׁמָע שֶׁאַחֵר הוּא. אֶלָּא כָּתוּב ׳יִתֵּן כֶּעָפָר חַרְבּוֹ׳ (ישעיה מא, ב), אֵלֶּה בַּעֲלֵי כְּלֵי זַיִן וּבַלִּיסְטְרָאוֹת, בַּעֲלֵי דִּין הַקָּשֶׁה - מַשְׁמָע שֶׁכָּתוּב ׳בְּקַרְקַע הַמִּשְׁכָּן׳ - שֶׁאֲחוּזִים לְמַטָּה. וְעַל זֶה, ׳יִקַּח הַכֹּהֵן וְנָתַן אֶל הַמָּיִם׳. ׳מֵי הַמָּרִים הַמְאָרֲרִים׳ (במדבר ה, יח) - אֵלֶּה מֵי יָם שֶׁהֵם מְרִירִים. מַהוּ? זֶה שֵׁם הַקָּדוֹשׁ בְּשָׁעָה שֶׁנִּמְצָא בְדִין, אָז נִקְרָאִים ׳מֵי הַמָּרִים הַמְאָרֲרִים׳ - וּמִשּׁוּם זֶה מֵי הַיָּם שֶׁלְּמַטָּה כֻּלָּם מְ רִירִים.
בלשון הזוהר
אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, אִלּוּ כְּתִיב ׳וּמִן הֶעָפָר׳ וְלָא יַתִּיר, הֲוִינָא אָמַר הָכִי. אֲבָל כֵּיוָן דִּכְתִּיב ׳וּמִן הֶעָפָר אֲשֶׁר יִהְיֶה בְּקַרְקַע הַמִּשְׁכָּן׳ - מַשְׁמַע דְּאַחֲרָא הוּא. אֶלָּא כְּתִיב ׳יִתֵּן כֶּעָפָר חַרְבּוֹ׳ (ישעיהו מא, ב), אִלֵּין מָארֵיהוֹן דְּקִיסְטִין וּבַלִיסְטְרָאִין, מָארֵי דְּדִינָא קַשְׁיָא. מַשְׁמַע דִּכְתִּיב ׳בְּקַרְקַע הַמִּשְׁכָּן׳ - דַּאֲחִידָן לְתַתָּא. וְעַל דָּא ׳יִקַּח הַכֹּהֵן וְנָתַן אֶל הַמָּיִם׳. ׳מֵי הַמָּרִים הַמְאָרְרִים׳ - אִלֵּין מֵי יַמָּא, דְּאִינּוּן מְרִירִין. מַאי הוּא. דָּא שְׁמָא קַדִישָׁא, בְּשַׁעֲתָא דְּאִשְׁתְּכַח בְּדִינָא, כְּדֵין אִקְרוּן ׳מֵי הַמָּרִים הַמְאָרְרִים׳. וּבְגִין כָּךְ מַיָּא דְּיַמָּא דִּלְתַתָּא כֻּלְּהוֹן מְרִירִין.
ים קדוש זה נהרות מתוקים נכנסים בו ובדין מימיו מרירים
בֹּא רְאֵה, יָם קָדוֹשׁ זֶה, כַּמָּה נְהָרוֹת מְתוּקִים נִכְנָסִים בְּתוֹכוֹ, וּמִשּׁוּם שֶׁהוּא דִּין הָעוֹלָם, מֵימָיו מְרִירִים, מִשּׁוּם שֶׁאָחוּז בָּהֶם הַמָּוֶת לְכָל בְּנֵי הָעוֹלָם. וְאַף עַל גַּב שֶׁהֵם מְרִירִים, כְּשֶׁמִּתְפַּשְּׁטִים הֵם מְתוּקִים. לִפְעָמִים מֵי הַיָּם מְרִירִים. לִפְעָמִים הַיָּם שֶׁבּוֹלֵעַ לְכָל שְׁאָר הַמַּיִם, וְנִקְרָא יָם קָפוּא, וּבוֹלֵעַ כָּל אוֹתָם אֲחֵרִים וְשׁוֹאֵב אוֹתָם לְתוֹכוֹ, וְלֹא נִגָּרִים הַחוּצָה. לִפְעָמִים שׁוֹרִים הַמַּיִם וּמַשְׁפִּיעִים מֵאוֹתוֹ הַיָּם כָּל מַה שֶּׁשּׁוֹפֵעַ לַתַּחְתּוֹנִים. וּבְכַמָּה גְוָנִים עָמַד יָם זֶה. הַמַּיִם הַמְאָרַרִים, בְּשָׁעָה שֶׁבָּא הַנָּחָשׁ וְהִטִּיל זֻהֲמָה, אָז הַמַּיִם הַמְאָרַרִים, וְעַל כָּךְ הַכֹּהֵן עוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה לְמַטָּה, וְנִשְׁבָּע שְׁבוּעָה, וְנַעֲשֶׂה דִין.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, הַאי יַמָּא קַדִישָׁא כַּמָה נַהֲרִין מְתִיקִין עָאלִין בְּגַוָּוהּ, וּבְגִין דְּאִיהִי דִּינָא דְּעָלְמָא, מֵימוֹי מְרִירָן, בְּגִין דְּאָחִיד בָּהּ מוֹתָא לְכָל בְּנֵי עָלְמָא. וְאַף עַל גַּב דְּאִינּוּן מְרִירָן, כַּד מִתְפַּשְּׁטִין מְתִיקִין אִינּוּן. לְזִמְנִין מַיִין דְּיַמָּא מְרִירָן. לְזִמְנִין יַמָּא דְּבָלַע לְכָל שְׁאַר מֵימִין, וְאִקְרֵי יַמָּא דְּקָפָא, וּבָלַע כָּל אִינּוּן אַחֲרָנִין, וְשָׁאִיב לוֹן בְּגַוִויהּ, וְלָא נִיגָרִין לְבַר. לְזִמְנִין שָׁארָן מַיָּיא, וְנַגְדִין מֵהַהוּא יַמָּא, כָּל מַה דְּנָגִיד לְתַתָּאֵי. וּבְכַמָּה גְּוָונִין קַיְּימָא הַאי יַמָּא. הַמַּיִם הַמְאָרְרִים, בְּשַׁעֲתָא דְּאָתֵי חִיוְיָא וְאָטִיל זוּהֲמָא, כְּדֵין הַמַּיִם הַמְאָרְרִים וְעַל דָּא כַּהֲנָא עָבִיד עוֹבָדָא לְתַתָּא, וְאוֹמֵי אוֹמָאָה, וְאִתְעָבִיד דִּינָא.
אם האשה זכאית המים נהפכים למתוקים ומייפים העובר ואם לא לנחש
בֹּא רְאֵה, אִם הָאִשָּׁה נִמְצֵאת זַכָּאִית, מַיִם אֵלֶּה נִכְנָסִים בְּתוֹכָהּ וְנֶהְפָּכִים לִמְתוּקִים, וּמְנַקִּים עַצְמָהּ, וְעוֹמְדִים בְּתוֹכָהּ עַד שֶׁמִּתְעַבֶּרֶת. כֵּיוָן שֶׁמִּתְעַבֶּרֶת, הָיוּ מְיַפִּים בְּיֹפִי לָעֻבָּר שֶׁבְּמֵעֶיהָ, וְיוֹצֵא בֵּן יָפֶה, נָקִי בְּלִי מוּם שֶׁל הָעוֹלָם. וְאִם לֹא - הַמַּיִם הָאֵלֶּה נִכְנָסִים בְּתוֹכָהּ, וּמְרִיחָה רֵיחַ זֻהֲמָה, וְאוֹתָם מַיִם מִתְהַפְּכִים לְנָחָשׁ בְּמֵעֶיהָ. בְּמַה שֶּׁקִּלְקְלָה נִתְפֶּסֶת, וְנִרְאֶה קָלוֹן לַכֹּל, וְכָךְ פֵּרְשׁוּהָ הַחֲבֵרִים.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, אִי אִתְּתָא אִשְׁתְּכָחַת זַכְיָּיתָא, אִלֵּין מַיִין עָאלִין בְּגַוָּוהּ, וְאִתְהַפְּכָן מְתִיקָן, וְנָקָאן גַּרְמָהּ, וְקַיְימִין בְּגַוָּוהּ, עַד דְּמִתְעַבְּרָא. כֵּיוָן דְּמִתְעַבְּרָא, הֲווֹ מְשַׁפְּרֵי בְּשַׁפִירֵי לְעוּבָּרָא דִּמְעָהָא, וְנָפִיק בְּרָא שַׁפִּירָא, נָקִי בְּלָא מוּמָא דְּעָלְמָא. וְאִי לָאו, אִינּוּן מַיִין עַיְילִין בְּגַוָּוהּ, וְאָרְחָא רֵיחָא דְּזוּהֲמָא, וְאִינּוּן מַיִין מִתְהַפְּכִין לְחִוְיָא בִּמְעָהָא, בְּמָה דְּקִלְקְלָה אִתְפְּסַת, וְאִתְחַזֵּי קְלָנָא לְכֹלָּא, וְהָא אוּקְמוּהָ חַבְרַיָּיא.
כל נשות העולם נדונות באותו מקום ממש שהן עומדות בו
בֹּא רְאֵה, כָּל נְשׁוֹת הָעוֹלָם עוֹמְדוֹת בִּמְקוֹמָן וְנִדּוֹנוֹת, וְעַל כָּךְ, אוֹתוֹ מָקוֹם מַמָּשׁ שֶׁהֵן עוֹמְדוֹת, שָׁם נִדּוֹנוֹת. אַשְׁרֵי חֶלְקָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל שהקב"ה מִתְרַצֶּה בָהֶם וְרוֹצֶה לְזַכּוֹתָם.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, כָּל אִינּוּן נְשֵׁי עָלְמָא, בְּאַתְרַיְיהוּ קַיְימֵי וְאִתְדָּנוּ, וְעַל דָּא הַהוּא אֲתָר מַמָּשׁ דְּאִינְהוּ קַיְימֵי, בֵּיהּ אִתְדָנוּ. זַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל, דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְרְעֵי בְּהוּ, וּבָעֵי לְדַכְּאָה לְהוּ.
רבי חזקיה: אשתך כגפן פוריה - כיונה שלא מקבלת אלא בן זוגה
רַבִּי חִזְקִיָּה פָּתַח, ׳אֶשְׁתְּךְ כְּגֶפֶן פֹּרִיָּה וְגוֹ '׳ (תהלים קכח, ג). מַה גֶּפֶן לֹא מְקַבֶּלֶת עָלֶיהָ אֶלָּא מִשֶּׁלָּהּ - כָּךְ אֵשֶׁת יִשְׂרָאֵל עוֹמֶדֶת בִּכְגוֹן זֶה, שֶׁלֹּא מְקַבֶּלֶת עָלֶיהָ אֶלָּא אוֹתוֹ בֶּן זוּגָהּ, כְּמוֹ הַיּוֹנָה (כיונה) הַזּוֹ שֶׁלֹּא מְקַבֶּלֶת עָלֶיהָ אֶלָּא אוֹתוֹ בֶּן זוּגָהּ. וְעַל כֵּן, ׳כְּגֶפֶן פֹּרִיָּה בְּיַרְכְּתֵי בֵיתֶךְ׳ - מַה זֶּה פֹּרִיָּה? כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳פֹּרֶה רֹאשׁ׳ (דברים כט). פֹּרִיָּה - פּוֹרַחַת, שֶׁמּוֹצִיאָה עֲנָפִים לְכָל צַד. וְאֵיפֹה? בְּיַרְכְּתֵי בֵיתֶךְ, וְלֹא לַחוּץ בַּשּׁוּק, מִשּׁוּם שֶׁלֹּא תָבֹא לְשַׁקֵּר בִּבְרִית עֶלְיוֹנָה. וּשְׁלֹמֹה אָמַר, ׳הַעֹזֶבֶת אַלּוּף נְעוּרֶיהָ וְאֶת בְּרִית אֱלֹהֶיהָ שָׁכֵחָה׳ (משלי ב, יז) - מַה זֶּה בְּרִית אֱלֹהֶיהָ? אוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁנִּקְרָא בְּרִית וְהִיא הִתְקַשְּׁרָה בּוֹ, בִּגְלַל כָּךְ בְּיַרְכְּתֵי בֵיתֶךְ.
בלשון הזוהר
רִבִּי חִזְקִיָּה פָּתַח, ׳אֶשְׁתְּךָ כְּגֶפֶן פּוֹרִיָּה וְגוֹ'׳ (תהילים קכח, ג), מַה גֶּפֶן לָא מְקַבֵּל עָלֵיהּ אֶלָּא מִדִּידֵיהּ - כַּךְ אִתְּתָא דְּיִשְׂרָאֵל, קַיְּימָא בְּהַאי גַּוְונָא, דְּלָא מְקַבְּלָא עָלָהּ אֶלָּא הַהוּא בַּר זוּגָהּ. כְּשַׁפְּנִינָא (נ"א כתורא) דָּא, דְּלָא מְקַבְּלָא אֶלָּא הַהוּא בַּר זוּגָהּ. וְעַל דָּא ׳כְּגֶפֶן פּוֹרִיָּה בְּיַרְכְּתֵי בֵיתֶךָ׳ - מַהוּ פּוֹרִיָּה. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳פּוֹרֶה רֹאשׁ׳ (דברים כט, יז). פּוֹרִיָּה - פּוֹרַחַת, דְּאַפִּיקַת עֲנָפִים לְכָל סִטְרָא. וְאָן. ׳בְּיַרְכְּתֵי בֵיתֶךָ׳, וְלָאו לְבַר בְּשׁוּקָא, בְּגִין דְּלָא תֵּיתֵי לְשַׁקְּרָא בִּבְרִית עִלָּאָה. וּשְׁלֹמֹה אָמַר, ׳הָעוֹזֶבֶת אַלּוּף נְעוּרֶיהָ וְאֶת בְּרִית אֱלֹהֶיהָ שָׁכֵחָה׳ (משלי ב, יז) - מַאן ׳בְּרִית אֱלֹהֶיהָ׳. הַהוּא אֲתָר דְּאִקְרֵי בְּרִית. וְהִיא אִתְקַשְּׁרָא בֵּיהּ, בְּגִין כַּךְ ׳בְּיַרְכְּתֵי בֵיתֶךָ׳.
קללה לאיש שמשאיר אשתו בגלוי שער - גורם עוני ופגם לבית
אָמַר רַבִּי חִזְקִיָּה, קְלָלָה תָּבֹא עַל אוֹתוֹ אִישׁ שֶׁמַּשְׁאִיר אֶת אִשְׁתּוֹ לְהֵרָאוֹת עִם שַׂעֲרוֹת רֹאשָׁהּ בַּחוּץ, וְזֶה אֶחָד מֵאוֹתָם צְנִיעֻיּוֹת שֶׁל הַבַּיִת. וְאִשָּׁה שֶׁמּוֹצִיאָה מִשַּׂעֲרוֹת רֹאשָׁהּ הַחוּצָה לְהִתְתַּקֵּן בּוֹ, גּוֹרֶמֶת עֹנִי לַבַּיִת, וְגוֹרֶמֶת לְבָנֶיהָ שֶׁלֹּא יֵחָשְׁבוּ בַּדּוֹר, וְגוֹרֶמֶת דָּבָר אַחֵר שֶׁשּׁוֹרֶה בַּבַּיִת. מִי גָרַם זֶה? אוֹתוֹ שֵׂעָר שֶׁנִּרְאֶה מֵרֹאשָׁהּ הַחוּצָה. וּמַה בַּבַּיִת כָּךְ - כָּל שֶׁכֵּן בַּשּׁוּק, וְכָל שֶׁכֵּן חֲצִיפוּת אַחֶרֶת. וּמִשּׁוּם זֶה, ׳אֶשְׁתְּךְ כְּגֶפֶן פֹּרִיָּה בְּיַרְכְּתֵי בֵיתֶךְ׳ (תהלים קכח, ג).
בלשון הזוהר
אָמַר רִבִּי חִזְקִיָּה, תּוּנְבָא לֵיתֵי עַל הַהוּא בַּר נָשׁ, דְּשָׁבַק לְאִנְתְּתֵיהּ דְּתִתְחַזֵי מִשַׂעֲרָא דְּרֵישָׁה לְבַר. וְדָא הוּא חַד מֵאִינּוּן צְנִיעוּתָא דְּבֵיתָה. וְאִתְּתָא דַּאֲפִּיקַת מִשַׂעֲרָא דְּרֵישָׁה לְבַר, לְאִתְתַּקְּנָא בֵּיהּ, גָּרִים מִסְכְּנוּתָא לְבֵיתָא. וְגָרִים לִבְנָהָא דְּלָא יִתְחַשְּׁבוּן בְּדָרָא. וְגָרִים מִלָּה אַחֲרָא דְּשַׁרְיָא בְּבֵיתָא. מַאן גָּרִים דָּא. הַהוּא שַׂעֲרָא דְּאִתְחֲזֵי מֵרֵישָׁהּ לְבַר. וּמַה בְּבֵיתָא הַאי, כָּל שֶׁכֵּן בְּשׁוּקָא, וְכָּל שֶׁכֵּן חֲצִיפוּתָא אַחֲרָא. וּבְגִין כָּךְ ׳אֶשְׁתְּךָ כְּגֶפֶן פּוֹרִיָּה בְּיַרְכְּתֵי בֵיתֶךָ׳.
רבי יהודה: שער האשה המתגלה גורם לשער אחר להתגלות ולפגום
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, שְׂעַר רֹאשׁ הָאִשָּׁה שֶׁמִּתְגַּלֶּה, גּוֹרֵם לְשֵׂעָר אַחֵר לְהִתְגַּלּוֹת וְלִפְגֹּם אוֹתָהּ. מִשּׁוּם כָּךְ צְרִיכָה אִשָּׁה שֶׁאֲפִלּוּ קוֹרוֹת בֵּיתָהּ לֹא יִירְאוּ שַׂעֲרָה אַחַת מֵרֹאשָׁהּ, וְכָל שֶׁכֵּן בַּחוּץ.
בלשון הזוהר
אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, שַׂעֲרָא דְּרֵישָׁא דְּאִתְּתָא דְּאִתְגַּלְיָיא, גָּרִים שַׂעֲרָא אַחֲרָא לְאִתְגַּלְיָיא, וּלְאַפְגְּמָא לָהּ. בְּגִין כַּךְ, בַּעְיָא אִתְּתָא דְּאֲפִילּוּ טְסִירֵי דְּבֵיתָא, לָא יֶחמוּן שַׂעֲרָא חַד מֵרֵישָׁא, כָּל שֶׁכֵּן לְבַר.
כשם שבזכר השער חומרת הכל כך בנוקבא - הרחמן יצילנו מחציפותן
בֹּא רְאֵה, כְּמוֹ שֶׁבַּזָּכָר הַשֵּׂעָר הוּא חֻמְרַת הַכֹּל - כָּךְ גַּם לַנּוּקְבָּא. צֵא וּרְאֵה כַּמָּה פְגָם גּוֹרֵם אוֹתוֹ שְׂעַר הָאִשָּׁה: גּוֹרֵם לְמַעְלָה וְגוֹרֵם לְמַטָּה, גּוֹרֵם לְבַעְלָהּ לְהִתְקַלֵּל, גּוֹרֵם עֹנִי, וְגוֹרֵם דָּבָר אַחֵר בַּבַּיִת, גּוֹרֵם שֶׁתִּסְתַּלֵּק חֲשִׁיבוּת מִבָּנֶיהָ. הָרַחֲמָן יַצִּילֵנוּ מֵחֲצִי פוּתָן.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, כְּמָה בִּדְכוּרָא שַׂעֲרָא הוּא חוּמְרָא דְּכֹלָּא, הָכִי נָמֵי לְנוּקְבָּא. פּוּק חָמֵי, כַּמָה פְּגִימוּ גָּרִים הַהוּא שַׂעֲרָא דְּאִתְּתָא. גָּרִים לְעֵילָּא, גָּרִים לְתַתָּא, גָּרִים לְבַעְלָהּ דְּאִתְלַטְּיָיא, גָּרִים מִסְכְּנוּתָא, גָּרִים מִלָּה אַחֲרָא בְּבֵיתָא, גָּרִים דְּיִסְתְלִק חַשִׁיבוּתָא מִבְּנָהָא. רַחֲמָנָא לִישֵׁזְבוּן, מֵחֲצִיפוּ דִּלְהוֹן.
אשה המתכסה בזויות ביתה - בניך כשתילי זיתים שאינם אובדים לעולם
וְעַל כָּךְ צְרִיכָה אִשָּׁה לְהִתְכַּסּוֹת בְּזָוִיּוֹת בֵּיתָהּ. וְאִם עוֹשָׂה כָּךְ, מַה כָּתוּב? ׳בָּנֶיךְ כִּשְׁתִלֵי זֵיתִים׳ (תהלים קכח, ג) - מַה זֶּה ׳כִּשְׁתִלֵי זֵיתִים׳? מַה זַּיִת זֶה, בֵּין בַּסְּתָו בֵּין בַּקַּיִץ לֹא אוֹבְדִים עָלָיו, וְתָמִיד נִמְצֵאת בּוֹ חֲשִׁיבוּת יְתֵרָה עַל שְׁאָר הָאִילָנוֹת - כָּךְ בָּנֶיהָ יַעֲלוּ בַחֲשִׁיבוּת עַל שְׁאָר בְּנֵי הָעוֹלָם. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁבַּעְלָהּ מִתְבָּרֵךְ בַּכֹּל: בַּבְּרָכוֹת שֶׁלְּמַעְלָה, בַּבְּרָכוֹת שֶׁלְּמַטָּה, בְּעֹשֶׁר, בְּבָנִים וּבִבְנֵי בָנִים. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (שם) ׳הִנֵּה כִּי כֵן יְבֹרַךְ גָּבֶר יְרֵא ה'׳ (תהלים קכח, ד). וְכָתוּב, ׳יְבָרֶכְךְ ה' מִצִּיּוֹן וּרְאֵה בְּטוּב׳ יְרוּשָׁלם ׳כֹּל יְמֵי חַיֶּיךְ׳ ׳וּרְאֵה בָנִים לְבָנֶיךְ שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל׳ (תהלים קכח, ו) - (יִשְׂרָאֵל הַסָּבָא הַקָּדוֹשׁ)
בלשון הזוהר
וְעַל דָּא, בַּעְיָא אִתְּתָא לְאִתְכַּסְּיָיא, בְּזִיווֹתֵי דְּבֵיתָא. וְאִי עַבְדַּת כֵּן מַה כְּתִיב, (תהילים קכח ג). ׳בָּנֶיךָ כִּשְׁתִילֵי זֵיתִים׳ - מַהוּ ׳כִּשְׁתִילֵי זֵיתִים׳. מַה זַיִת דָּא, בֵּין בְּסִתְוָוא, בֵּין בְּקַיְיטָא, לָא אִתְאֲבִידוּ טַרְפּוֹי, וְתָדִיר אִשְׁתְּכַח בֵּיהּ חֲשִׁיבוּת יַתִיר עַל שְׁאַר אִילָנִין. כַּךְ בְּנָהָא יִסְתַּלְּקוּן בַּחֲשִׁיבוּ עַל שְׁאַר בְּנֵי עָלְמָא. וְלֹא עוֹד אֶלָּא דְּבַעְלָהּ מִתְבָּרֵךְ בְּכֹלָּא, בְּבִרְכָאן דִּלְעֵילָּא, בְּבִרְכָאן דִּלְתַּתָּא, בְּעוּתְרָא, בִּבְנִין, בִּבְנֵי בְּנִין. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳הִנֵּה כִּי כֵן יְבוֹרַךְ גָּבֶר יְרֵא יהו"ה׳ (תהילים קכח, ד). וּכְתִיב ׳יְבָרֶכְךָ ה' מִצִּיּוֹן וּרְאֵה בְּטוּב׳ (תהילים קכח, ה-ו) יְרוּשָׁלָיִם ׳כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ׳ ׳וּרְאֵה בָּנִים לְבָנֶיךָ שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל׳. (ישראל סבא קדישא)
אליהו קום פתח אתי במצוות - פינחס בן אלעזר בן אהרן אחי
אֵלִיָּהוּ, קוּם פְּתַח אִתִּי בְּמִצְווֹת, שֶׁאַתָּה הוּא עוֹזֵר לִי בְּכָל צַד, שֶׁהֲרֵי עָלֶיךְ נֶאֱמַר בַּתְּחִלָּה, ׳פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן׳ (במדבר כה). וּבֶן אַהֲרֹן הוּא וַדַּאי אָח שֶׁלִּי, אָח לְצָרָה יִוָּלֵד.
בלשון הזוהר
רעיא מהימנא אֵלִיָּהוּ, קוּם אַפְתַּח עַמִּי בְּפִקּוּדִין, דְּאַנְתְּ הוּא עוֹזִר לִי, בְּכָל סִטְרָא. דְּהָא עֲלָךְ אִתְּמַר בְּקַדְמִיתָא, ׳פִּנְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן׳. ׳וּבֶן אַהֲרֹן׳ וַדַּאי אִיהוּ אָח דִּילִי, ׳אָח לְצָּרָה יִוָּלֵד׳ (משלי יז, יז).
מצוה לדון בדיני סוטה - רוח קנאה נמצאת בשני צדדים אמת ושקר
פָּתַח וְאָמַר, מִצְוָה לָדוּן בְּדִינֵי סוֹטָה, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וְעָבַר עָלָיו רוּחַ קִנְאָה וְקִנֵּא וְגוֹ'׳ (במדבר ה, יד). וַדַּאי רוּחַ קִנְאָה נִמְצֵאת בִּשְׁנֵי צְדָדִים, אֶחָד בְּשֶׁקֶר וְאֶחָד בֶּאֱמֶת, בִּגְלַל זֶה, בְּרוּחַ שֶׁקֶר - ׳וְקִנֵּא אֶת אִשְׁתּוֹ, וְהִיא לֹא נִטְמָאָה׳ - וְלָמַדְנוּ, וְעָבַר עָלָיו וְגוֹ', ׳וְקִנֵּא אֶת אִשְׁתּוֹ וְהִיא נִטְמָאָה׳.
בלשון הזוהר
פָּתַח וְאָמַר, פִּקּוּדָא לָדוּן בְּדִינֵי סוֹטָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳וְעָבַר עָלָיו רוּחַ קִנְאָה וְקִנֵּא וְגוֹ'׳ (במדבר ה, יד). וַדַּאי רוּחַ טוּמְאָה מִתְּרֵין סִטְרִין אִשְׁתְּכַח, חַד בְּשִׁקְרָא, וְחַד בִּקְשׁוֹט. בְּגִין דָּא, בְּרוּחַ שִׁקְרָא וְקִנֵּא אֶת אִשְׁתּוֹ, וְהִיא לֹא נִטְמָאָה. וְתָנֵינָא, וְעָבַר עָלָיו וְגוֹ', ׳וְקִנֵּא אֶת אִשְׁתּוֹ וְהִיא נִטְמָאָה׳.
וכי יש אמת ברוח טומאה - ליצר הרע קנאה כשיש לאדם אשת חיל
וְכִי יֵשׁ אֱמֶת בְּרוּחַ טֻמְאָה? אֶלָּא בָּאָדָם מִצַּד עֵץ טוֹב וָרָע, שָׁם יֵצֶר הָרָע, נָחָשׁ. בִּזְמַן שֶׁיֵּשׁ לָאָדָם אִשָּׁה יָפָה בְּכָל מַעֲשִׂים טוֹבִים, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ ׳אֵשֶׁת חַיִל עֲטֶרֶת בַּעְלָהּ׳ (משלי יב, ד) - לַיֵּצֶר הָרָע יֵשׁ קִנְאָה, כְּמוֹ שֶׁלָּמַדְנוּ שֶׁקִּנֵּא אָדָם עַל אִשְׁתּוֹ, עַד שֶׁפִּתָּה אוֹתָהּ וְגָרַם לָהּ מִיתָה. וְלִפְעָמִים שׁוֹלֵט עָלֶיהָ בַּעֲבֵרוֹת וּמְטַמֵּא אוֹתָהּ וְנַעֲשֵׂית נְבֵלָה.
בלשון הזוהר
וְכִי אִית קוּשְׁטָא בְּרוּחַ מִסְאֲבָא. אֶלָּא בְּבַר נָשׁ מִסִּטְרָא דְּאִילָנָא דְּטוֹב וָרָע, תַּמָּן יֵצֶּר הָרָע, נָחָשׁ. בְּזִמְנָא דְּאִית לְבַּר נָשׁ אִתְּתָא שַׁפִּירָא, בְּכָל עוֹבָדִין טָבִין, דְּאִתְּמַר בָּהּ ׳אֵשֶׁת חַיִל עֲטֶרֶת בַּעְלָהּ׳ (משלי יב, ד) - יִצֶּר הָרָע אִית לֵיהּ קִנְאָה, כְּגַוְונָא דְּאַשְׁכַּחְנָא דְּקַנֵּי אָדָם עַל אִנְתְּתֵיהּ, עַד דְּפַתֵּי לָהּ, וְגָרַם לָהּ מִיתָה. וּלְזִמְנִין שַׁלִּיט עָלָהּ בְּחוֹבִין, וּמְסָאַב לָהּ, וְהָא אִתְעָבִידַת נְבֵלָה.
יצר הרע מימין נקרא נחש ומשמאל נקרא כלב ממונה של גיהנום
וְיֵצֶר הָרָע מִצַּד יָמִין שֶׁלּוֹ, דַּרְגַּת יִשְׁמָעֵאל, נִקְרָא נָחָשׁ. וּמִצַּד שְׂמֹאלוֹ דַּרְגַּת עֵשָׂו, סָמָאֵ"ל, נִקְרָא כֶּלֶב, מְמֻנֶּה שֶׁל גֵּיהִנֹּם שֶׁצּוֹוֵחַ הַב הַב. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳לַעֲלוּקָה שְׁתֵּי בָנוֹת הַב הַב׳ (משלי ל, טו). וּבִרְצוֹנוֹ לֶאֱכֹל נְשָׁמָה טְמֵאָה בָּאֵשׁ שֶׁלּוֹ, גֵּיהִנֹּם. ׳וְעָבַר עָלָיו רוּחַ׳ (במדבר ה, יד) - טֻמְאָה ׳וְקִנֵּא אֶת אִשְׁתּוֹ׳ - בֶּאֱמֶת, וְהִיא נִטְמָאָה.
בלשון הזוהר
וְיִצֶּר הָרָע, מִסִּטְרָא דִּימִינָא, דִּילֵיהּ, דַּרְגָּא דְּיִשְׁמָעֵאל, אִתְקְרֵי נָחָשׁ. וּמִסִּטְרָא דִּשְׂמָאלָא, דַּרְגֵּיהּ דְּעֵשָׂו סָמָאֵ"ל, אִתְקְרֵי כֶּלֶב, מְמָנָא דְּגֵיהִנָּם דְּצּווִֹחַ הַב הַב, הֲדָא הוּא דִּכְתִּיב, ׳לַעֲלוּקָה שְׁתֵּי בָנוֹת׳ (משלי ל, טו) הַב הַב - וּבִרְעוּתָא דִּילֵיהּ לְמֵיכַל נִשְׁמְתָא מִסְאֲבָא, בְּנוּרָא דִּילֵיהּ, גֵּיהִנָּם. ׳וְעָבַר עָלָיו רוּחַ קִנְאָה וְקִנֵּא אֶת אִשְׁתּוֹ׳ - בִּקְשׁוֹט, ׳וְהִיא נִטְמָאָה׳.
ובת איש כהן כי תחל לזנות - שם נשרפת הזוהמא ומתלבנת ככסף
וּבִגְלָלָהּ נֶאֱמַר, ׳וּבַת אִישׁ כֹּהֵן׳ (ויקרא כא, ט) - זֶה מִיכָאֵל - ׳כִּי תֵחֵל לִזְנוֹת אֶת אָבִיהָ הִיא מְחַלֶּלֶת בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף׳ - וְשָׁם נִשְׂרֶפֶת אוֹתָהּ זֻהֲמָא, וּמִתְלַבֶּנֶת הִיא מִמֶּנּוּ כְּכֶסֶף שֶׁמִּתְלַבֵּן בָּאֵשׁ, וְאוֹתָהּ עֹפֶרֶת שֶׁל זֻהֲמָא נִשְׂרֶפֶת, וְנַעֲשֵׂית עָפָר וְנֶאֱבֶדֶת.
בלשון הזוהר
וּבְגִינָהּ אִתְּמַר, ׳וּבַת אִישׁ כֹּהֵן׳ (ויקרא כא, ט) - דָּא מִיכָאֵל - ׳כִּי תֵּחֵל לִזְנוֹת אֶת אָבִיהָ הִיא מְחַלֶּלֶת בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף׳ - וְתַמָּן אִתּוֹקְדַת הַהִיא זוּהֲמָא, וְאִתְלַבְּנַת אִיהִי מִנֵּיהּ, כַּכֶּסֶף דְּאִתְלָבַּן בְּנוּרָא, וְהַהִיא עוֹפֶרֶת דְּזוּהֲמָא אִתּוֹקַד, וְאִתְעָבִיד עָפָר, וְאִתְאֲבִיד.
כך ישראל כשמחללים התורה נכנסים בגלות עשו וישמעאל להתלבן ולהיצרף
כְּמוֹ זֶה יִשְׂרָאֵל, כְּשֶׁהֵם מְחַלְּלִים אֶת הַתּוֹרָה, הקב"ה מַכְנִיס אוֹתָם לְגָלוּת בְּנֵי עֵשָׂו וּבְנֵי יִשְׁמָעֵאל שֶׁתַּחַת שִׁעְבּוּדָם, שֶׁדַּרְגָּתָם כֶּלֶ"ב וְנָחָ"שׁ, וְנִדּוֹנִים שָׁם, וּבָהֶם ׳יִתְבָּרְרוּ וְיִתְלַבְּנוּ וִיצֹרְפוּ׳ כִּצְרֹף הַכֶּסֶף וְכִבְחֹן הַזָּהָב. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וּצְרַפְתִּים כִּצְרֹף אֶת הַכֶּסֶף וּבְחַנְתִּים כִּבְחֹן אֶת הַזָּהָב׳ (זכריה יג, ט), עַד שֶׁיִּתְקַיֵּם בָּהֶם - ׳אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ׳ (ישעיה א, יח).
בלשון הזוהר
כְּגַוְונָא דָּא בְּיִשְׂרָאֵל, כַּד אִינּוּן מְחַלְּלִין אוֹרַיְיתָא, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יֵיעוּל לוֹן בְּגָלוּתָא דִּבְנֵי עֵשָׂו וּבְנֵי יִשְׁמָעֵאל, תְּחוֹת שִׁעְבּוּדָא דִּלְהוֹן, דְּדַרְגַּיְיהוּ כֶּלֶ"ב וְנָחָ"שׁ, וְאִתְּדָנוּ תַּמָּן, וּבְהוֹן ׳יִתְבָּרְרוּ וְיִתְלַבְּנוּ וְיִצּוֹרְפוּ׳ כִּצְּרוֹף הַכֶּסֶף וְכִבְחוֹן הַזָּהָב, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳וּצְּרַפְתִּים כִּצְּרֹף אֶת הַכֶּסֶף וּבְחַנְתִּים כִּבְחֹן אֶת הַזָּהָב׳ (זכריה יג, ט), עַד דְּיִתְקַיֵּים בְּהוּ - ׳אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ׳ (ישעיהו א, יח).
ויורהו ה עץ וישלך אל המים - עץ טוב ורע כמו ערב רב
וְעֵץ טוֹב וָרָע, בִּגְלָלוֹ נֶאֱמַר ׳וַיּוֹרֵהוּ ה' עֵץ וַיַּשְׁלֵךְ אֶל הַמַּיִם וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם וְגוֹ'׳ (שמות טו, כה). מִשּׁוּם שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל עִם עֵרֶב רַב, כֻּלָּם הָיוּ עֵץ שֶׁל טוֹב וָרָע, וְעַל זֶה חֶצְיוֹ מָתוֹק מִצַּד יָמִין, וְחֶצְיוֹ מַר מִצַּד שְׂמֹאל. וּבִזְמַן שֶׁעֵרֶב רַב הָיוּ מַחֲטִיאִים אֶת יִשְׂרָאֵל, הָיָה כְּאִלּוּ הָיוּ כֻלָּם מִצַּד הָרָע, וְהַמַּיִם חָזְרוּ לִהְיוֹת מְרִירִים כְּמוֹ אוֹתוֹ עֵץ מַר בַּמַּיִם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וַיָּבֹאוּ מָרָתָה וְלֹא יָכְלוּ לִשְׁתּוֹת מַיִם מִמָּרָה כִּי מָרִים הֵם׳ (שמות טו, כג).
בלשון הזוהר
וְאִילָנָא דְּטוֹב וָרָע, בְּגִינֵיהּ אִתְּמַר, ׳וַיּוֹרֵהוּ יהו"ה עֵץ וַיַּשְׁלֵךְ אֶל הַמַּיִם וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם וְגוֹ'׳ (שמות טו, כה). בְּגִין דַּהֲווֹ יִשְׂרָאֵל עִם עֵרֶב רַב, כֻּלְּהוּ הֲווֹ אִילָנָא דְּטוֹב וָרָע, וְעַל דָּא, חֶצְּיוֹ מָתוֹק מִסִּטְרָא דִּימִינָא. וְחֶצְּיוֹ מַר, מִסִּטְרָא דִּשְׂמָאלָא. וּבְזִמְנָא דְּעֵרֶב רַב הֲווֹ מַחֲטִיאִין לוֹן לְיִשְׂרָאֵל, הֲוִי כְּאִילּוּ הֲווֹ כֻּלְּהוּ מִסִּטְרָא דְּרָע. וּמַיָא אִתְהַדְרָא כֻּלְּהוּ מְרִירִין, כְּהַהוּא עֵץ מַר בְּמַיָּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳וַיָבֹאוּ מָרָתָה וְלֹא יָכְלוּ לִשְׁתּוֹת מַיִם מִמָּרָה כִּי מָרִים הֵם׳ (שמות טו, כג).
עץ מר זה כמו נסיון הסוטה - אם סטתה המים מרים ואם לא ומתקו
וְעֵץ מַר זֶה הוּא כְּמוֹ נִסְיוֹן הַסּוֹטָה. אִם סָטְתָה תַּחַת בַּעְלָהּ, אוֹתָם מַיִם שֶׁמַּשְׁקִים אוֹתָם חוֹזְרִים לִהְיוֹת מְרִירִים, וּבָהֶם צָבְתָה ׳בִטְנָהּ וְנָפְלָה יְרֵכָהּ׳ (במדבר ה, כז) - וְאִם לֹא סָטְתָה, מַה כָּתוּב? ׳וְנִקְּתָה וְנִזְרְעָה זָרַע׳ (במדבר ה, כח) - וּמוֹלִידָה בֵּן. אַף כָּאן וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם.
בלשון הזוהר
וְהַאי עֵץ מַר, אִיהוּ כְּגַוְונָא דְּנִסְיוֹנָא דְּסוֹטָה, אִי סָטַת תְּחוֹת בַּעְלָהּ, אִינּוּן מַיִין דְּאַשְׁקְיָּין לָהּ אִתְהֲדָרוּ מְרִירִין, וּבְהוֹן ׳וְצָּבְתָה בִטְנָהּ וְנָפְלָה יְרֵיכָהּ׳ - וְאִי לָא סָטַת מַה כְּתִיב, ׳וְנִקְּתָה וְנִזְרְעָה זָרַע׳, וְאוֹלִידַת בַּר. אוּף הָכָא וַיִמְתְּקוּ הַמָּיִם.
כך ינסה הקבה את ישראל בגאלה האחרונה - יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים
כְּמוֹ זֶה יַעֲשֶׂה לְנַסּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל בַּגְּאֻלָּה הָאַחֲרוֹנָה, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳יִתְבָּרְרוּ וְיִתְלַבְּנוּ וְיִצָּרְפוּ רַבִּים׳ (דניאל יב, י) - שֶׁהֵם מִצַּד הַטּוֹב, וְעוֹמְדִים בַּנִּסָּיוֹן. ׳וְהִרְשִׁיעוּ רְשָׁעִים׳ - הֵם מִצַּד הָרָע, וְיִתְקַיֵּם בָּהֶם ׳וְאֶל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל לֹא יָבאוּ׳ (יחזקאל יג, ט), וְהוֹרֵג אוֹתָם.
בלשון הזוהר
כְּגַוְונָא דָּא, יִתְעֲבִיד לְנַסְּאָה לוֹן לְיִשְׂרָאֵל בְּפוּרְקָנָא בַּתְרַיְיתָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳יִתְבָּרְרוּ וְיִתְלַבְּנוּ וְיִצָּרְפוּ רַבִּים׳ (דניאל יב, י) - דְּאִינּוּן מִסִּטְרָא דְּטוֹב, וְקַיְימִין בְּנִסְיוֹנָא. ׳וְהִרְשִׁיעוּ רְשָׁעִים׳ אִינּוּן מִסִּטְרָא דְּרַע, וְיִתְקַיֵּים בְּהוֹן ׳וְאֶל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל לֹא יָבֹאוּ׳ (יחזקאל יג, ט) וְקָטִיל לוֹן.
והמשכילים יבינו
סוד ספר הזוהר עץ החיים לתלמידי חכמים בגאלה
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.