והמשכילים יבינו
סוד ספר הזוהר עץ החיים לתלמידי חכמים בגאלה
והמשכילים יבינו מצד הבינה - זה עץ החיים שהוא ספר הזוהר
יהו"ה בָּדָד יַנְחֶנּוּ וְאֵין עִמּוֹ אֵל נֵכָר. וְהַמַּשְׂכִּילִים יָבִינוּ - מִצַּד הַבִּינָה, המשכילים - היינו הצדיקים שלהם נשמה מבינה דאצילות 'יבינו' - מצד הבינה, שֶׁהוּא עֵץ הַחַיִּים, מוחין דז"א, בעבור אותם 'משכילים' בִּגְלָלָם נֶאֱמַר (דניאל יב) ׳וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹּהַר הָרָקִיעַ (דניאל יב, ג)׳ - בְּחִבּוּר זֶה שֶׁלְּךְ, שֶׁהוּא סֵפֶר הַזֹּהַר, מִזֹּהַר הָאֵם הָעֶלְיוֹנָהאימא דאצילות שהיא ממדרגת בינה שנקראת תְּשׁוּבָה. בְּאֵלֶּה לֹא צָרִיךְ נִסָּיוֹן, שכל ענין הניסיון הוא רק בעץ הדעת ולא בעץ החיים, וּמִשּׁוּם שֶׁעֲתִידִים יִשְׂרָאֵל לִטְעֹם מֵעֵץ הַחַיִּים, שקודם לכן עסקו בפשטות התורה השייך לעולם היצירה והעשייה ששם יש אחיזה לקליפות, אבל המשכילים עתידין לטעום מצד עומק הסוד שהוא מצד עץ החיים שבאצילות שם אין אחיזה לקליפות ש שֶׁהוּא סֵפֶר הַזֹּהַר הַזֶה, יֵצְאוּ בוֹ מֵהַגָּלוּת, וְיִתְקַיֵּם בָּהֶם (דברים לב) ׳ה (דברים לב, יב)' - בָּדָד יַנְחֶנּוּ וְאֵין עִמּוֹ אֵל נֵכָר׳. שלא יהא עוד קטרוג על ישראל.
בלשון הזוהר
(דניאל יב י) ׳וְהַמַשְׂכִּילִים יָבִינוּ- מִסִּטְרָא דְּבִינָה, דְּאִיהוּ אִילָנָא דְּחַיֵּי, בְּגִינַיְיהוּ אִתְּמַר,׳ (דניאל יב ג) ׳וְהַמַשְׂכִּילִים יַזְהִירוּ כְּזוֹהַר הָרָקִיעַ׳ - בְּהַאי חִבּוּרָא דִּילָךְ דְּאִיהוּ סֵפֶר הַזֹּהַר, מִן זוֹהֲרָא דְּאִימָא עִלָּאָה תְּשׁוּבָה. בְּאִלֵּין לָא צָּרִיךְ נִסָּיוֹן, וּבְגִין דַּעֲתִידִין יִשְׂרָאֵל לְמִטְעַם מֵאִילָנָא דְּחַיֵּי, דְּאִיהוּ הַאי סֵפֶר הַזֹּהַר, יִפְּקוּן בֵּיהּ מִן גָּלוּתָא בְּרַחֲמֵי. וְיִתְקַיֵּים בְּהוֹן, (דברים לב יב) ׳יהו"ה בָּדָד יַנְחֶנּוּ וְאֵין עִמּוֹ אֵל נֵכָר׳.
עץ טוב ורע איסור והיתר טומאה וטהרה לא ישלוט עוד על ישראל
וְעֵץ טוֹב וָרָע, שֶׁהוּא אִסּוּר וְהֶתֵּר, טֻמְאָה וְטָהֳרָה, לֹא שׁוֹלֵט יוֹתֵר עַל יִשְׂרָאֵל,[וכפי שבדור המדבר אכלו מן המן ולא היה שייך בזה דיני בשר וחלב ודם שחיטה ובדיקה ושאר דיני איסור והיתר, כן יהא לעת"ל מצד עולם התיקון, וכן מצד כאשר תסתלק רוח הטומאה לא יצטרכו לדיני טומאה דמת ואוהל ושרצים ונבלות ונדה ומצורע וכו', וכל ענינים אלו יהיו רק יתפרשו רק מצד עומק וגובה הסוד שבהם], שֶׁהֲרֵי פַּרְנָסָתֵנוּחיותנו לֹא תִהְיֶה אֶלָּא מִצַּד עֵץ הַחַיִּים, שֶׁאֵין שָׁם לֹא קֹשִׁי מִצַּד הָרָע, שמאל דרע - יהל אור, וְלֹא מַחֲלֹקֶתמצד ׳מֵרוּחַ הַטֻּמְאָה׳ ימין דרע - יהל אור, (זכריה יג, ב), שֶׁכָּתוּב ׳וְאֶת רוּחַ הַטֻּמְאָה אַעֲבִיר מִן הָאָרֶץוהנהגת היחוד באותו הזמן תהא של טובה עד שהכל יראו ׳ (זכריה יג, ב).
בלשון הזוהר
וְאִילָנָא דְּטוֹב וָרָע, דְּאִיהוּ אִיסוּר וְהֶיתֵּר טוּמְאָה וְטָהֳרָה, לָא שַׁלְטָא עַל יִשְׂרָאֵל יַתִּיר, דְּהָא פַּרְנָסָה דִּילָן לָא לִיהֱוִי, אֶלָּא מִסִּטְרָא דְּאִילָנָא דְּחַיֵּי, דְּלֵית תַּמָּן לָא קַשְׁיָא מִסִּטְרָא דְּרַע, וְלָא מַחֲלוֹקֶת ׳מֵרוּחַ הַטוּמְאָה׳, דִּכְתִּיב, ׳וְאֶת רוּחַ הַטוּמְאָה אַעֲבִיר מִן הָאָרֶץ׳ (זכריה יג, ב).
תלמידי חכמים יתפרנסו רק מצד הטוב ולא מערב רב האוכלים טומאה
שֶׁלֹּא יִתְפַּרְנְסוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מֵעַמֵּי הָאָרֶץכפי שהיה בגלות שפרנסתם מצד עמי הארץ אֶלָּא מִצַּד הַטּוֹב, שֶׁאוֹכְלִים טָהֳרָה, כָּשֵׁר, הֶתֵּר, וְלֹא מֵעֵרֶב רַב שֶׁאוֹכְלִים טֻמְאָה, פָּסוּל, אִסּוּר. שֶׁהֵם טְמֵאִים, שֶׁמְּטַמְּאִים עַצְמָם בְּנִדָּה שִׁפְחָה גּוֹיָה זוֹנָה, מִשּׁוּם שֶׁהֵם בְּנֵי לִילִית, שֶׁהִיאאחוזה בכל הופעותיה ב נִדָּה שִׁפְחָה גּוֹיָה זוֹנָה,ועי"כ אותם עמי הארצות חוֹזְרִים לְשָׁרְשָׁם, וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר (ישעיה יד) ׳כִּי מִשֹּׁרֶשׁ נָחָשׁ יֵצֵא צֶפַע כפי שנאמר על חזקיה שיצא מאחז והרבה להכות בפלישתים, ופרי השורש יהא שרף המדלג במהירות כעוף המעופף, וכן יהא לעת"ל שהשורש יחזור למקורו ביתר שאת ועוז. (ישעיה יד, כט)׳.
בלשון הזוהר
דְּלָא יִתְפַּרְנְסוּן תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מֵעַמֵּי הָאָרֶץ, אֶלָּא מִסִּטְרָא דְּטוֹב, דְּאָכְלִין טָהֳרָה כָּשֵׁר הֵיתֶּר, וְלָא מֵעֵרֶב רַב, דְּאָכְלִין טוּמְאָה פָּסוּל אִיסוּר, דְּאִינּוּן מְסָאֲבִין, דִּמְסָאֲבִין גַּרְמַיְיהוּ בְּנִדָּה שִׁפְחָה גּוֹיָה זוֹנָה. בְּגִין דְּאִינּוּן בְּנוֹי דְּלִילִית, דְּאִיהִי, נִדָּה שִׁפְחָה גּוֹיָה זוֹנָה חַזְרִין לְשָׁרְשַׁיְהוּ. וְעָלַיְיהוּ אִתְּמַר, ׳כִּי מִשֹּׁרֶשׁ נָחָשׁ יִצֵּא צֶּפַע׳ (ישעיהו יד, כט).
בזמן שעץ טוב ורע שולט לחכמים אין אלא מה שנותנים החולין
וּבִזְמַן שֶׁעֵץ טוֹב וָרָע שׁוֹלֵט, שֶׁהוּא חֻלִּין שֶׁל טָהֳרָה וְחֻלִּין שֶׁל טֻמְאָה, הֵם חֲכָמִים שֶׁדּוֹמִים לְשַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים, אֵין לָהֶם אֶלָּא מַה שֶּׁנּוֹתְנִים לָהֶם אוֹתָם חֻלִּין, כְּמוֹ יוֹם הַשַּׁבָּת שֶׁאֵין לוֹ אֶלָּא מַה שֶּׁמְּתַקְּנִים לוֹ בִּימוֹת הַחֹל. וּבִזְמַן שֶׁשּׁוֹלֵט עֵץ הַחַיִּים, נִכְפֶּה עֵץ טוֹב וָרָע, וְלֹא יִהְיֶה לְעַמֵּי הָאָרֶץ, רַק מַה שֶּׁנּוֹתְנִים לָהֶם תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, וְנִכְפִּים תַּחְתֵּיהֶם, וּכְאִלּוּ לֹא הָיוּ בָעוֹלָם.
בלשון הזוהר
וּבְזִמְנָא דְּאִילָנָא דְּטוֹב וָרָע שַׁלְטָא, דְּאִיהוּ חוּלִין דְּטַהֲרָה, וְחוּלִין דְּטוּמְאָה. אִינּוּן חֲכָמִים דְּדַמְיָין לְשַׁבָּתוֹת וְיוֹם טוֹב, לֵית לוֹן אֶלָּא מַה דְּיָהֲבִין לוֹן אִינּוּן חוּלִין. כְּגַוְונָא דְּיוֹם הַשַּׁבָּת, דְּלֵית לֵיהּ, אֶלָּא מַה דִּמְתַקְּנִין לֵיהּ בְּיוֹמֵי דְּחוֹל. וּבְזִמְנָא דְּשַׁלְטָא אִילָנָא דְּחַיֵּי, אִתְכַּפְיָיא אִילָנָא דְּטוֹב וָרָע, וְלָא יְהֵא לְעַמֵי הַאָרָצּוֹת, אֶלָּא מַה דְּיָהֲבִין לוֹן תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, וְאִתְכַּפְיָין תְּחוֹתַיְיהוּ, וּכְאִלּוּ לָא הֲווֹ בְּעָלְמָא.
איסור והיתר טומאה וטהרה לא עובר מעמי הארץ עד ימות המשיח
וְכֵן אִסּוּר וְהֶתֵּר, טֻמְאָה וְטָהֳרָה, לֹא עוֹבֵר מֵעַמֵּי הָאָרֶץ, שֶׁמִּצִּדָּם אֵין בֵּין גָּלוּת לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ (אֲלֵיהֶם) אֶלָּא שִׁעְבּוּד מַלְכֻיּוֹת בִּלְבַד, שֶׁהֵם לֹא טוֹעֲמִים מֵעֵץ הַחַיִּים, וְצָרִיךְ לָהֶם מִשְׁנָה בְּאִסּוּר וְהֶתֵּר, טֻמְאָה וְטָהֳרָה. אֶלָּא יִהְיוּ מְבֻזִּים לִפְנֵי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים כְּמוֹ חֹשֶׁךְ לִפְנֵי הָאוֹר, שֶׁעֵרֶב רַב הֵם עַמֵּי הָאָרֶץ, הֵם חֲשׁוּכִים. וְלֹא נִקְרְאוּ יִשְׂרָאֵל, אֶלָּא עֲבָדִים מְכוּרִים לְיִשְׂרָאֵל, מִשּׁוּם שֶׁהֵם כִּבְהֵמוֹת, וְכָךְ פֵּרְשׁוּהָ.
בלשון הזוהר
וְהָכִי אִיסוּר וְהֶיתֵּר, טוּמְאָה וְטַהֲרָה, לָא אִתְעַבָּר מעַמֵּי הָאָרֶץ. דְּמִסִּטְרַיְיהוּ לֵית בֵּין גָּלוּתָא לִימוֹת הַמָשִׁיחַ (לגבייהו) אֶלָּא שִׁעְבּוּד מַלְכִיּוֹת בִּלְבַד דְּאִינּוּן לָא טַעֲמִין מֵאִילָנָא דְּחַיֵּי, וְצָּרִיךְ לוֹן מַתְנִיתִין בְּאִיסוּר וְהֵיתֵר טוּמְאָה וְטָהֳרָה. אֶלָּא יִהוֹן מְבוּזִים קֳדָם תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, כְּגַוְונָא דַּחֲשׁוֹכָא קַמֵּי נְהוֹרָא, דְּעֵרֶב רַב אִינּוּן עַמֵּי הָאָרֶץ אִינּוּן חֲשׁוּכִין. וְלָא אִתְקְרִיאוּ יִשְׂרָאֵל, אֶלָּא עַבְדִּין זְבִינִין לְיִשְׂרָאֵל, בְּגִין דְּאִינּוּן כִּבְעִירִין. וְהָא אוּקְמוּהָ.
וישראל נקראו אדם - צאני צאן מרעיתי אלו עמי הארץ אדם אתם החכמים
וְיִשְׂרָאֵל נִקְרְאוּ אָדָם. וּמִנַּיִן שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם בְּהֵמָה וְאָדָם? זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וְאַתֵּן צֹאנִי צֹאן מַרְעִיתִי אָדָם אַתֶּם׳ (יחזקאל לד, לא). ׳וְאַתֵּן צֹאנִי צֹאן מַרְעִיתִי׳ - הֵם עַמֵּי אֲרָצוֹת טוֹבִים מִצַּד הַטּוֹב. ׳אָדָם אַתֶּם׳ - תַּלְמִידֵי חֲכָמִים.
בלשון הזוהר
וְיִשְׂרָאֵל אִתְקְרִיאוּ אָדָם, וּמִנַיִן דְּאִית בְּהוֹן בְּעִירָא וְאָדָם. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (יחזקאל לד לא). ׳וְאַתֵּן צֹּאנִי צֹּאן מַרְעִיתִי אָדָם אַתֶּם׳. ׳וְאַתֵּן צֹּאנִי צֹּאן מַרְעִיתִי׳ - אִינּוּן עַמֵּי הָאָרֶץ, טָבִין, מִסִּטְרָא דְּטוֹב. ׳אָדָם אַתֶּם׳ - תַּלְמִידֵי חֲכָמִים.
עמי אלו עמי הארץ ישראל אלו תלמידי חכמים - ובני ישראל יוצאים ביד רמה
וּבְפָסוּק זֶה גַּם רָמוּז לוֹ, ׳לוּ עַמִּי שׁוֹמֵעַ לִי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ'׳ (תהלים פא, יד) '. אַחַר שֶׁאָמַר עַמִּי, לָמָּה אָמַר יִשְׂרָאֵל? אֶלָא עַמִּי - עַמֵּי הָאֲרָצוֹת. יִשְׂרָאֵל - תַּלְמִידֵי חֲכָמִים וּבִגְלָלוֹ נֶאֱמַר ׳וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל יצְאִים בְּיָד רָמָה׳ (שמות יד, ח).
בלשון הזוהר
וּבִקְרָא דָּא נָמֵי רָמִיז לֵיהּ, ׳לוּ עַמִּי שׁוֹמֵעַ לִי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ'׳ (תהילים פא, יד). בָּתַר דְּאָמַר עַמִּי, אֲמַאי קָאָמַר יִשְׂרָאֵל. אֶלָּא עַמִּי - עַמֵּי הָאָרֶץ. יִשְׂרָאֵל - תַּלְמִידֵי חֲכָמִים. וּבְגִינַיְיהוּ אִתְּמַר ׳וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל יוֹצְּאִים בְּיָד רָמָה׳ (שמות יד, ח).
כמו שחלקם הקבה בהר סיני כך יחלקם בגאלה האחרונה בכבוד
כְּמוֹ שֶׁחִלְּקָם הקב"ה בְּהַר סִינַי, כָּךְ חִלְּקָם בַּגְּאֻלָּה הָאַחֲרוֹנָה, שֶׁיִּשְׂרָאֵל שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם ׳וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם׳ (שם יג, יח) - מִצַּד עֵץ הַחַיִּים, שֶׁהֵם חֲמִשִּׁים שְׁנוֹת יוֹבֵל, נֶאֱמַר בָּהֶם ׳הֵמָּה יַעֲלוּ בָהָר׳ (שם יט, יג) - וּבָהֶם ׳וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים הַהֹלֵךְ לִפְנֵי מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל׳ (שם יד, יט) - וְלָהֶם נֶאֱמַר ׳וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים׳ (שם יט, ד) - שֶׁהֵם עַנְנֵי כָבוֹד, ׳וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי׳ (שמות יט, ד) - ׳וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל יֹצְאִים בְּיָד רָמָה׳ (שמות יד, ח) - כָּךְ יוֹצִיא אֶת הַתַּלְמִידֵי חֲכָמִים בְּכָל הַכָּבוֹד הַזֶּה.
בלשון הזוהר
כְּגַוְונָא דְּפָלִיג לוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּטוּרָא דְּסִינַי, הָכִי פָּלִיג לוֹן בְּפוּרְקָנָא בַּתְרַיְיתָא, דְּיִשְׂרָאֵל דְּאִתְּמַר בְּהוֹן, ׳וַחֲמוּשִׁים עָלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְּרָיִם׳ (שמות יג, יח) - מִסִּטְרָא דְּאִילָנָא דְּחַיֵּי, דְּאִינּוּן נ' שְׁנִין דְּיוֹבְלָא. אִתְּמַר בְּהוֹן, ׳הֵמָּה יַעֲלוּ בָהָר׳ (שמות יט, יג) - וּבְהוֹן ׳וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים הַהוֹלֵךְ לִפְנֵי מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל׳ (שמות יד, יט) - וְלוֹן אִתְּמַר ׳וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים׳ (שמות יט, ד) - דְּאִינּוּן עֲנָנֵי כָּבוֹד - ׳וָאָבִיא אֶתְכֶם אֵלָי׳ - ׳וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל יוֹצְּאִים בְּיָד רָמָה׳ - הָכִי יָפִיק לְתַּלְמִידֵי חֲכָמִים, בְּכָל הַאי יְקָר.
כמו שעמדו בתחתית ההר כך יהיו תלמידי חכמים רוכבים בגאלה האחרונה
וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יט יז) ׳בְּעַמֵּי הָאָרֶץ מִצַּד הַטּוֹב,׳ (שם) ׳וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר׳ - כָּךְ יִהְיֶה בַיְצִיאָה הָאַחֲרוֹנָה תַּחַת תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, כְּעֶבֶד שֶׁהוֹלֵךְ לְרַגְלֵי סוּס בְּעָלָיו, וּכְמוֹ שֶׁאָמַר לָהֶם בְּתַחְתִּית הָהָר: אִם תְּקַבְּלוּ תוֹרָתִי - מוּטָב, וְאִם לָאו - שָׁם תְּהֵא קְבוּרַתְכֶם. כָּךְ יִהְיֶה בִּיצִיאַת גְּאֻלָּה אַחֲרוֹנָה: אִם תְּקַבְּלוּ עֲלֵיכֶם תַּלְמִידֵי חֲכָמִים בִּיצִיאַת הַגָּלוּת, כְּאָדָם שֶׁרוֹכֵב עַל סוּס וְעֶבֶד שֶׁמְּשַׁמְּשׁוֹ - מוּטָב. וְאִם לֹא - שָׁם תְּהֵא קְבוּרַתְכֶם בַּגָּלוּת.
בלשון הזוהר
וּכְגַוְונָא דְּאִתְּמַר בְעַמֵי הָאָרֶץ מִסִּטְרָא דְּטוֹב, ׳וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר׳ (שמות יט, יז) - הָכִי יְהוֹן בְּמַפְּקָנָא בַּתְרַיְיתָא, תְּחוֹת תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, כְּעַבְדָא דְּאָזִיל לְרַגְלַיָּא דְּסוּסְיָא דְּמָארֵיהּ. וּכְגַוְונָא דְּאָמַר לוֹן ׳בְּתַחְתִּית הָהָר׳, אִם תְּקַבְּלוּ תּוֹרָתִי מוּטָב, וְאִם לָאו שָׁם תְּהֵא קְבוּרַתְכֶם. הָכִי יִימָּא בְּמַפְּקָנוּ פּוּרְקָנָא בַּתְרַיְיתָא, אִם תְּקַבְּלוּן עֲלֵיכוֹן תַּלְמִידֵי חֲכָמִים בְּמַפְּקָנוּ דְּגָלוּתָא, כְּאָדָם דְּרָכִיב עַל סוּסְיָא, וְעַבְדָא דִּמְשַׁמֵּשׁ לֵיהּ מוּטָב. וְאִם לָאו תַּמָּן תְּהֵא קְבוּרַתְכֶם, בְּגָלוּתָא.
אליהו ורועה הנאמן
סוד השבועה להזדרז לגאלה מצער ערב רב
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.