ממלכת הזוהר › זוהר › נשא › מאמר 14: כי מאיש לוקחה זאת - סוד חסד וצדק בזכר ונוקבא וכהן נשוי › פיסקה 1 (קמה ע"ב)

כי מאיש לוקחה זאת - זאת נכללה באיש חסד זכר וצדק נקבה

נשא · כי מאיש לוקחה זאת - סוד חסד וצדק בזכר ונוקבא וכהן נשוי · מאמר 14 · פיסקה 1 · דף קמה ע"ב

לשון הזוהר

אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, הַיְינוּ רָזָא דְּתָנֵינָן בְּזֹאת, ׳כִּי מֵאִישׁ לֻקֳּחָה זֹּאת׳ (בראשית ב, כג) - וּכְתִיב ׳לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה׳ (בראשית ב, כג) - וְזֹאת אִתְכְּלִילַת בְּאִישׁ, דְּהַיְינוּ חֶסֶד, וְזֹאת נוּקְבָּא. חֶסֶד דְּכַר. וּבְגִין כַּךְ דְּכַר דְּאָתֵי מִסִּטְרָא דְּחִוָּורָא דָּא, אִקְרֵי חֶסֶד. וְזֹאת אִתְקְרֵי צֶדֶק, דְּאַתְיָא מִסְטַר סוּמָקָא, וּבְגִין כַּךְ אִקְרֵי אִשָּׁה. וְהַיְינוּ דִּכְתִּיב ׳וְצִדְקָתוֹ. מַאי וְצִדְקָתוֹ׳. צִדְקָתוֹ דְּחֶסֶד, בַּת זוּגוֹ, דְּאִתְבָּסְמָא דָּא בְּדָא. וּבְגִין כַּךְ תָּנֵינָן, כָּל כֹּהֵן שֶׁאֵין לוֹ בַּת זוּג, אָסוּר בַּעֲבוֹדָה, דִּכְתִּיב ׳וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ׳.

תרגום

אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, הַיְנוּ סוֹד שֶׁשָּׁנִינוּ בְּזֹּאת, ׳כִּי מֵאִישׁ לֻקֳחָה זֹּאת׳ (בראשית ב, כג) - וְכָתוּב ׳לְזֹּאת יִקָּרֵא אִשָּׁה׳ - וְזֹּאת נִכְלְלָה בָּאִישׁ, שֶׁהַיְנוּ חֶסֶד, וְזֹּאת נוּקְבָּא. חֶסֶד זָכָר. וּמִשּׁוּם כָּךְ זָכָר שֶׁבָּא מִצַּד הַלָּבָן הַזֶּה, נִקְרָא חֶסֶד. וְזֹּאת נִקְרֵאת צֶדֶק, שֶׁבָּאָה מִצַּד אָדם, וּמִשּׁוּם כָּךְ נִקְרֵאת אִשָּׁה. וְהַיְנוּ מַה שֶּׁכָּתוּב וְצִדְקָתוֹ. מַה זֶּה וְצִדְקָתוֹ? צִדְקָתוֹ שֶׁל חֶסֶד, בַּת זוּגוֹ, לְהִתְבַּשֵּׂם זֶה בָּזֶה. וּמִשּׁוּם כָּךְ לָמַדְנוּ, כָּל כֹּהֵן שֶׁאֵין לוֹ בַּת זוּג, אָסוּר בָּעֲבוֹדָה, שֶׁכָּתוּב ׳וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ׳.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: אמר רבי אלעזר, היינו רזא דתנינן בזאת, ׳כי מאיש לקחה זאת׳ (בראשית ב, כג) - וכתיב ׳לזאת יקרא אשה׳ (בראשית ב, כג) - וזאת אתכלילת באיש, דהיינו חסד, וזאת נוקבא. חסד דכר. ובגין כך דכר דאתי מסטרא דחוורא דא, אקרי חסד. וזאת אתקרי צדק, דאתיא מסטר סומקא, ובגין כך אקרי אשה. והיינו דכתיב ׳וצדקתו. מאי וצדקתו׳. צדקתו דחסד, בת זוגו, דאתבסמא דא בדא. ובגין כך תנינן, כל כהן שאין לו בת זוג, אסור בעבודה, דכתיב ׳וכפר בעדו ובעד ביתו׳.

התרגום: אמר רבי אלעזר, הינו סוד ששנינו בזאת, ׳כי מאיש לקחה זאת׳ (בראשית ב, כג) - וכתוב ׳לזאת יקרא אשה׳ - וזאת נכללה באיש, שהינו חסד, וזאת נוקבא. חסד זכר. ומשום כך זכר שבא מצד הלבן הזה, נקרא חסד. וזאת נקראת צדק, שבאה מצד אדם, ומשום כך נקראת אשה. והינו מה שכתוב וצדקתו. מה זה וצדקתו? צדקתו של חסד, בת זוגו, להתבשם זה בזה. ומשום כך למדנו, כל כהן שאין לו בת זוג, אסור בעבודה, שכתוב ׳וכפר בעדו ובעד ביתו׳.

לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: