מעשה בעצמות ענקי המבול שסתמו מעיינות תהום ברגליהם
נח · ׳ארבעים יום וארבעים לילה׳ - סוד מלקות המבול ופירוד הזכר מהנקבה במים · מאמר 9 · פיסקה 6 · דף סב ע"א
לשון הזוהר
רַבִּי חִיָּיא וְרַבִּי יְהוּדָה הֲווּ אָזְלֵי בְּאָרְחָא. וּמָטוּ לְגַבֵּי טוּרִין רַבְרְבָן וְאַשְׁכָּחוּ בֵּינֵי טוּרַיָא גַּרְמֵי בְּנֵי נָשָׁא דְּהֲווּ מֵאִנּוּן בְּנִי טוֹפָנָא. וּפָסְעוּ תְּלַת מְאָה פְּסִיעָן בְּגַרְמָא חָדָא. תְּוָוהוּ. אָמְרוּ הַיְינוּ דְּאָמְרוּ חַבְרָנָא דְּאִנּוּן לָא הֲווּ מִסְּתָּפֵי מִדִּינָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כְּמָה דִכְתִיב, ׳וַיֹּאמְרוּ לָאֵל סוּר מִמֶּנּוּ וְדַעַת דְּרָכֶיךָ לֹא חָפָצְנוּ׳ (איוב כא, יד-טו) - מָה עַבְדוּ. הֲווּ סְתִימִין בְּרַגְלַיְיהוּ מַבּוּעֵי תְהוֹמָא. וּמַיִין נָפְקִין רְתִיחָן וְלָא יָכִילוּ לְמֵיקַם בְּהוּ, עַד דְּהֲווּ נִשְׁמָטִין וּנְפָלוּ בְּאַרְעָא וּמַיְיתִין:
תרגום
רַבִּי חִיָּיא וְרַבִּי יְהוּדָה הָיוּ הוֹלְכִים בַּדֶּרֶךְ, וְהִגִּיעוּ לְהָרִים גְּדוֹלִים, וּמָצְאוּ בֵּין הֶהָרִים עַצְמוֹת בְּנֵי אָדָם שֶׁהָיוּ מֵאוֹתָם בְּנֵי הַמַּבּוּל, וּפָסְעוּ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת פְּסִיעוֹת בְּעֶצֶם אַחַת. תָּמְהוּ. אָמְרוּ, הַיְנוּ מַה שֶּׁאָמְרוּ חֲבֵרֵינוּ שֶׁהֵם לֹא הָיוּ פּוֹחֲדִים מִדִּין הקב"ה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ׳וַיֹּאמְרוּ לָאֵל סוּר מִמֶּנּוּ וְדַעַת דְּרָכֶיךְ לֹא חָפָצְנוּ׳ (איוב כא, יד) - מֶה - עָשׂוּ? הָיוּ סוֹתְמִים בְּרַגְלֵיהֶם אֶת מַעְיְנוֹת הַתְּהוֹם, וּמַיִם רְתוּחִים יוֹצְאִים וְלֹא יָכְלוּ לַעֲמֹד בָּהֶם, עַד שֶׁהָיוּ נִשְׁמָטִים וְנוֹפְלִים בָּאָרֶץ וּמֵתִים.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: רבי חייא ורבי יהודה הוו אזלי בארחא. ומטו לגבי טורין רברבן ואשכחו ביני טוריא גרמי בני נשא דהוו מאנון בני טופנא. ופסעו תלת מאה פסיען בגרמא חדא. תווהו. אמרו היינו דאמרו חברנא דאנון לא הוו מסתפי מדינא דקודשא בריך הוא כמה דכתיב, ׳ויאמרו לאל סור ממנו ודעת דרכיך לא חפצנו׳ (איוב כא, יד-טו) - מה עבדו. הוו סתימין ברגלייהו מבועי תהומא. ומיין נפקין רתיחן ולא יכילו למיקם בהו, עד דהוו נשמטין ונפלו בארעא ומייתין:
התרגום: רבי חייא ורבי יהודה היו הולכים בדרך, והגיעו להרים גדולים, ומצאו בין ההרים עצמות בני אדם שהיו מאותם בני המבול, ופסעו שלש מאות פסיעות בעצם אחת. תמהו. אמרו, הינו מה שאמרו חברינו שהם לא היו פוחדים מדין הקב"ה, כמו שכתוב ׳ויאמרו לאל סור ממנו ודעת דרכיך לא חפצנו׳ (איוב כא, יד) - מה - עשו? היו סותמים ברגליהם את מעינות התהום, ומים רתוחים יוצאים ולא יכלו לעמד בהם, עד שהיו נשמטים ונופלים בארץ ומתים.
מן המפרשים
כתם פז: רבי חייא ורבי יהודה הוו אזלי בארחא ומטו לגבי טורי רברבין וכו' הנה השלמים האלה יעירון יגידון על גודל קומתם של הראשונים ואם הוא גוזמא לפי מה שכתב הרמב"ם ז"ל בפ' מ"ז מחלק שני שהוא כתב שהשאלות והפלגות והגו זמות שהובא מהם בכתבי…
הסולם: רבי חייא וכו': ר"ח ור"י היו הולכים בדרך, והגיעו אל הרים הגדולים, ומצאו בין ההרים עצמות בני אדם, שהיו מאותם של בני המבול. ופסעו שלש מאות פסיעות בתוך עצם אחד. תמהו ואמרו. היינו שאמרו החברים, שהם לא היו יראים מדינו של הקב"ה,…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: