ממלכת הזוהר › זוהר › נח › מאמר 8: ׳עשה ה' אשר זמם׳ - קריעת אדרת הכבוד וסוד החדוה בדין הרשעים › פיסקה 7 (סא ע"ב)

דין ברשעים בזמנם מביא חדוה - שלא בזמנם רע לפניו

נח · ׳עשה ה' אשר זמם׳ - קריעת אדרת הכבוד וסוד החדוה בדין הרשעים · מאמר 8 · פיסקה 7 · דף סא ע"ב

לשון הזוהר

וְאִי תֵימָא הָא תָּנִינָן דְּלֵית חֶדְוָה קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כַּד אִיהוּ עָבִיד דִּינָא בְּחַיָּיבַיָא. אֶלָּא תָּא חֲזֵי, בְּשַׁעֲתָא דְּאִתְעֲבִיד דִּינָא בְּחַיָּיבַיָא, חֶדְוָון וְתוּשְׁבְּחָן קַמֵּיהּ עַל דְּאִתְאֲבִידוּ מֵעָלְמָא. וְהָנֵּי מִילֵי כַּד מָטָא הַהוּא זִמְנָא (קיג ב, קכא ב) דְּאוֹרִיךְ לוֹן וְלָא תָאבָן לְגַבֵּיהּ מֵחוֹבַיְיהוּ. אֲבָל אִי אִתְעֲבִיד בְּהוּ דִּינָא עַד לָא מָטָא זִמְנַיְיהוּ, (ועד דלא אשתלים חובייהו, כמא דאת אמר, (בראשית טו טז)׳)׳׳כִּי לא שָׁלֵם עֲוֹן הָאֱמוֹרִי עַד הֵנָּה׳׳, כְּדֵין לֵית חֶדְוָה קַמֵיהּ וּבָאִישׁ קַמֵּיהּ עַל דְּאִתְאֲבִידוּ׳.

תרגום

וְאִם תֹּאמַר, הֲרֵי שָׁנִינוּ שֶׁאֵין חֶדְוָה לִפְנֵי הקב"ה כְּשֶׁהוּא עוֹשֶׂה דִין בָּרְשָׁעִים אֶלָּא? בּא רְאֵה, בְּשָׁעָה שֶׁנַּעֲשֶׂה דִין בָּרְשָׁעִים, חֶדְווֹת וְתִשְׁבָּחוֹת לְפָנָיו עַל שֶׁנֶּאֶבְדוּ מֵהָעוֹלָם. וְהַדְּבָרִים הַלָּלוּ אֲמוּרִים כְּשֶׁמַּגִּיעַ אוֹתוֹ זְמַן שֶׁהִמְתִּין לָהֶם וְלֹא שָׁבוּ אֵלָיו מֵחֲטָאֵיהֶם. אֲבָל אִם נַעֲשֶׂה בָהֶם דִּין עַד שֶׁלֹּא הִגִּיעַ זְמַנָּם, (וְעַד) שֶׁלֹּא נִשְׁלָם חֶטְאָם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳כִּי לֹא שָׁלֵם עֲוֹן הָאֱמוֹרִי עַד הֵנָּה׳ (בראשית טו, טז), אָז אֵין חֶדְוָה לְפָנָיו, וְרַע לְפָנָיו עַל שֶׁנֶּאֶבְדוּ.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ואי תימא הא תנינן דלית חדוה קמי קודשא בריך הוא כד איהו עביד דינא בחייביא. אלא תא חזי, בשעתא דאתעביד דינא בחייביא, חדוון ותושבחן קמיה על דאתאבידו מעלמא. והני מילי כד מטא ההוא זמנא (קיג ב, קכא ב) דאוריך לון ולא תאבן לגביה מחובייהו. אבל אי אתעביד בהו דינא עד לא מטא זמנייהו, (ועד דלא אשתלים חובייהו, כמא דאת אמר, (בראשית טו טז)׳)׳כי לא שלם עון האמורי עד הנה׳, כדין לית חדוה קמיה ובאיש קמיה על דאתאבידו׳.

התרגום: ואם תאמר, הרי שנינו שאין חדוה לפני הקב"ה כשהוא עושה דין ברשעים אלא? בא ראה, בשעה שנעשה דין ברשעים, חדוות ותשבחות לפניו על שנאבדו מהעולם. והדברים הללו אמורים כשמגיע אותו זמן שהמתין להם ולא שבו אליו מחטאיהם. אבל אם נעשה בהם דין עד שלא הגיע זמנם, (ועד) שלא נשלם חטאם, כמו שנאמר ׳כי לא שלם עון האמורי עד הנה׳ (בראשית טו, טז), אז אין חדוה לפניו, ורע לפניו על שנאבדו.

מן המפרשים

כתם פז: והשיב ת"ח בשעתא דעביד דיניא בחייביא וכו' אמר כי מ"ש רז"ל שהב"ה עצב במיתתן של רשעים יובן על זה האופן והוא כי מדתו של הב"ה להאריך אפו לרשעים אולי יזכרו וישובו אל יי' וקוצב להם מדת וזמן כמו שעשה לדור המבול שהמתין להם ק"כ שנה. ואם…

מקדש מלך: והני מילי וכו' כשהגיע זמן שהאריך להם ולא שבו כמ"ש לקמן דף קנ"א וז"ל לא עביד קב"ה דינא בחייבייא עד דאשתנים חובייהו שלא יהיה שום מלמד זכות וכל המדות יסכימו בדין:

הסולם: ואי תימא וכו': ואם תאמר, הרי למדנו, שאין שמחה לפני הקב"ה כשהוא עושה דין ברשעים. אלא בא וראה, בשעה שנעשה דין ברשעים שמחה ורנה לפניו על שנאבדו מהעולם, במה דברים אמורים כשהגיע הזמן שהמתין להם שיעשו תשובה, ולא שבו אליו מחטאם, אבל…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: