צבאות השמים מכירים לשון קודש בלבד - ולכן חדלו לבנות
נח · ׳הן עם אחד ושפה אחת לכולם׳ - חכמת הדורות, בלבול הלשון ואחדות המגינה · מאמר 44 · פיסקה 4 · דף עה ע"ב
לשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, דְּהָא מִלָּה (דא) דְּאָמְרֵי תַּתָּאֵי בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, כֻּלְהוּ חֵילֵי שְׁמַיָא יָדְעֵי בֵּיהּ וְאִתְתַּקְפֵי בֵּיהּ. וְלִישַׁן אָחֳרָא לָא יָדְעִין וְלָא אִשְׁתְּמוֹדְעֵי בֵּיהּ. וְעַל דָּא אִלֵּין כֵּיוָן דְּאִתְבַּלְבָּל לִישָׁנָא דִלְהוֹן, מִיָּד ׳וַיַּחְדְּלוּ לִבְנוֹת הָעִיר׳. דְּהָא אִתְבַּר חֵילַיְיהוּ וְלָא יָכִילוּ לְמֶעְבַּד מִדֵּי בִּרְעוּתָא דִלְהוֹן.
תרגום
בֹּא רְאֵה, שֶׁהֲרֵי דִּבּוּר (זֶה) שֶׁאוֹמְרִים הַתַּחְתּוֹנִים בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, כָּל צִבְאוֹת הַשָּׁמַיִם יוֹדְעִים בּוֹ וּמַחֲזִיקִים בּוֹ, וְלָשׁוֹן אַחֶרֶת אֵינָם יוֹדְעִים וְלֹא מַכִּירִים בָּהּ. וְעַל זֶה, כֵּיוָן שֶׁהִתְבַּלְבְּלָה לְשׁוֹנָם שֶׁל אֵלֶּה, מִיָּד - ׳וַיַּחְדְּלוּ לִבְנֹת הָעִיר׳, שֶׁהֲרֵי נִשְׁבַּר כֹּחָם וְלֹא יָכְלוּ לַעֲשׂוֹת דָּבָר בָּרָצוֹן שֶׁלָּהֶם.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: תא חזי, דהא מלה (דא) דאמרי תתאי בלשון הקדש, כלהו חילי שמיא ידעי ביה ואתתקפי ביה. ולישן אחרא לא ידעין ולא אשתמודעי ביה. ועל דא אלין כיון דאתבלבל לישנא דלהון, מיד ׳ויחדלו לבנות העיר׳. דהא אתבר חילייהו ולא יכילו למעבד מדי ברעותא דלהון.
התרגום: בא ראה, שהרי דבור (זה) שאומרים התחתונים בלשון הקדש, כל צבאות השמים יודעים בו ומחזיקים בו, ולשון אחרת אינם יודעים ולא מכירים בה. ועל זה, כיון שהתבלבלה לשונם של אלה, מיד - ׳ויחדלו לבנת העיר׳, שהרי נשבר כחם ולא יכלו לעשות דבר ברצון שלהם.
מן המפרשים
כתם פז: ת"ח דהא מלה דא דאמרי תתאי בלשון הקדש כלהו חיל שמיא ידעי ביה וכו' אמר כי מכאן ראיה לדבר שאין מלאכי השרת יודעים ומכירים שאר לשונות שמיד שאמר הב"ה נרדה ונבלה שם שפתם וכו' מיד כתיב ויחדלו לבנות העיר כי שם בלל יי' שפת כל הארץ.…
הסולם: ת"ח דהא מלה וכו': בוא וראה כי הדבר, דהיינו ההשבעה שאומרים התחתונים בלשון הקודש, כל צבאות השמים יודעים בו, ומתחזקים בו, דהיינו שמקבלים תוספת כח ולשון אחר אינם יודעים ואינם מכירים בו, ועל כן, הללו, כיון שנתבלבל הלשון שלהם, מיד,…