ממלכת הזוהר › זוהר › נח › מאמר 44: ׳הן עם אחד ושפה אחת לכולם׳ - חכמת הדורות, בלבול הלשון ואחדות המגינה › פיסקה 21 (עו ע"ב)

הכל תלוי בדיבור הפה - עתיד שפה ברורה ומלכות אחת

נח · ׳הן עם אחד ושפה אחת לכולם׳ - חכמת הדורות, בלבול הלשון ואחדות המגינה · מאמר 44 · פיסקה 21 · דף עו ע"ב

לשון הזוהר

אָמַר רַבִּי חִיָּיא אִשְׁתְּמַע דְּכֹלָּא בְּמִלָּה דְפוּמָא תַּלְיָיא. דְּהָא כֵּיוָן דְּאִתְבַּלְבֵּל מִיָּד וַיָּפֶץ יהו"׳ה אֹתָם מִשָּׁם׳. אֲבָל בְּזִמְנָא דְאָתֵי מַה כְּתִיב, (צפניה ג ט) ׳כִּי אָז אֶהֱפֹךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרֹא כֻּלָּם בְּשֵׁם יהו"ה וּלְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד׳ וּכְתִיב, (זכריה יד ט) ׳וְהָיָה יהו"ה לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יהו"ה אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד׳. בָּרוּךְ יהו"׳ה לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן׳:

תרגום

אָמַר רַבִּי חִיָּיא, נִשְׁמָע שֶׁהַכֹּל בְּדִבּוּר הַפֶּה תָּלוּי, שֶׁהֲרֵי כֵּיוָן שֶׁהִתְבַּלְבֵּל, מִיָּד ׳וַיָּפֶץ ה' אֹתָם מִשָּׁם׳ - אֲבָל לֶעָתִיד לָבֹא מַה כָּתוּב? ׳כִּי אָז אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם ה' לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד׳ (צפניה ג, ט), וְכָתוּב - ׳וְהָיָה ה' לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד׳ (זכריה יד, ט) - ׳בָּרוּךְ ה' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן׳ (תהלים פט, נג):

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: אמר רבי חייא אשתמע דכלא במלה דפומא תלייא. דהא כיון דאתבלבל מיד ויפץ יהו"׳ה אתם משם׳. אבל בזמנא דאתי מה כתיב, (צפניה ג ט) ׳כי אז אהפך אל עמים שפה ברורה לקרא כלם בשם יהו"ה ולעבדו שכם אחד׳ וכתיב, (זכריה יד ט) ׳והיה יהו"ה למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה יהו"ה אחד ושמו אחד׳. ברוך יהו"׳ה לעולם אמן ואמן׳:

התרגום: אמר רבי חייא, נשמע שהכל בדבור הפה תלוי, שהרי כיון שהתבלבל, מיד ׳ויפץ ה' אתם משם׳ - אבל לעתיד לבא מה כתוב? ׳כי אז אהפך אל עמים שפה ברורה לקרא כלם בשם ה' לעבדו שכם אחד׳ (צפניה ג, ט), וכתוב - ׳והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד׳ (זכריה יד, ט) - ׳ברוך ה' לעולם אמן ואמן׳ (תהלים פט, נג):

מן המפרשים

אור יקר: אמר רבי חייא וכו׳, הנה רבי יוסי כלל ענין הפירוד, ורבי חייא כלל שהעיקר היה הלשון שהרי לא שלט הפירוד עד שנתבלבל הלשון, ולכך לעתיד תחלה יבואו אל הלשון ואחר כך יתאחדו, ולזה אהפוך אל צמים שפה ברורה ואחר כך לקרוא כולם וכו׳, ואחר…

הסולם: א"ר חייא וכו': אר"ח, משמע שהכל תלוי בדברי הפה, כי כיון שנתבלבל שפתם, מיד ויפץ ה' אותם משם וכו'. אבל לעתיד לבא, מה כתוב, כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' ולעבדו שכם אחד. וכתוב והיה ה' למלך על כל הארץ וגו'.

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: