דיבור הרשעים ברוגז - רפש וטיט המטמא את פיהם
נח · ׳ויהי כל הארץ שפה אחת׳ - בניין המגדל ושורשי הפירוד והדין · מאמר 42 · פיסקה 6 · דף עה ע"א
לשון הזוהר
וְלָא עוֹד אֶלָּא דְּכָל רוּגְזָא דִידְהוּ בְּשַׁעֲתָא דְּאָמְרִי מִלָּה מִפּוּמַיְיהוּ הַהוּא מִלָּה רֶפֶשׁ וְטִיט כֻּלְהוּ מַפְקֵי טִנּוּפָא וְגִיעוּלָא מִפּוּמַיְיהוּ לְבַר עַד דְּמִסְתָּאֲבֵי וּמְסָאֲבֵי לוֹן.
תרגום
וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁכָּל רֻגְזָם בְּשָׁעָה שֶׁאוֹמְרִים דִּבּוּר מִפִּיהֶם, אוֹתוֹ הַדִּבּוּר רֶפֶשׁ וָטִיט, כֻּלָּם מוֹצִיאִים טִנֹּפֶת וְגֹעַל מִפִּיהֶם הַחוּצָה עַד שֶׁנִּטְמָאִים וּמְטַמְּאִים אוֹתָם.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ולא עוד אלא דכל רוגזא דידהו בשעתא דאמרי מלה מפומייהו ההוא מלה רפש וטיט כלהו מפקי טנופא וגיעולא מפומייהו לבר עד דמסתאבי ומסאבי לון.
התרגום: ולא עוד, אלא שכל רגזם בשעה שאומרים דבור מפיהם, אותו הדבור רפש וטיט, כלם מוציאים טנפת וגעל מפיהם החוצה עד שנטמאים ומטמאים אותם.
מן המפרשים
הסולם: ולא עוד וכו': עוד אלא שנתמלאו בכעס, בשעה שאמרו הדבר בפיהם. דהיינו בשעה שאמרו הבה נבנה לנו וגו' כי נתכוונו בזה למלאות תאותם (בלהלן באות שמ"ד) וכל גרגרן כועס. דבר ההוא שאמרו. הוא רפש וטיט, שהכתוב אומר עליהם ויגרשו מימיו רפש…