נמרוד ומקימי המגדל - יציאה מרשות עליונה לרשות אחרת
נח · ׳ויהי כל הארץ שפה אחת׳ - בניין המגדל ושורשי הפירוד והדין · מאמר 42 · פיסקה 4 · דף עד ע"ב
לשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, נִמְרוֹד מַה כְּתִיב בֵּיהּ ׳וַתְּהִי רֵאשִׁית מַמְלַכְתּוֹ בָּבֶל׳. דְּהָא מִתַּמָּן נְטַל לְאִתְאַחֲדָא בִּרְשׁוּ אָחֳרָא. וְהָכָא ׳וַיִּמְצְאוּ בִּקְעָה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר׳ מִתַּמָּן נְטָלוּ בְּלִבַּיְיהוּ לְאֲפָקָא מֵרְשׁוּתָא עִלָּאָה לִרְשׁוּ אָחֳרָא: ׳וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנָה לָנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַּשָּׁמַיִם וְנַעֲשֶׂה לָנוּ שֵׁם׳. רַבִּי חִיָּיא פָּתַח ׳וְהָרְשָׁעִים כַּיָּם נִגְרָשׁ וְגו'׳ (ישעיהו נז, כ). וְכִי אִית יָם נִגְרָשׁ. אִין, דְּכַד יַמָּא נַפְקָא מִתִּקּוּנֵיהּ וְאָזִיל (בלא הבלא) בְּלָא חַבָּלָא, כְּדֵין נִגְרַשׁ וְאִתְתְּרַךְ מֵאַתְרֵיהּ, כְּמַאן דְּרָוֵי חַמְרָא וְלָא יָתִיב עַל בּוּרְיֵיהּ וְסָלְקָא וְנָחֲתָא. מַאי טַעְמָא בְּגִין ׳כִּי הַשְׁקֵט לא יוּכַל, וְיִגְרְשׁוּ מֵימָיו רֶפֶשׁ וְטִיט׳. דְּמַפְקוּ מֵימוֹי כָּל הַהוּא טִינָא דְיַמָּא וְכָל טִנּוּפָא לְשִׂפְוָותֵיהּ.
תרגום
בֹּא רְאֵה מַה כָּתוּב בְּנִמְרוֹד, ׳וַתְּהִי רֵאשִׁית מַמְלַכְתּוֹ בָּבֶל׳ (בראשית י, י) - שֶׁהֲרֵי מִשָּׁם נָסַע לְהֵאָחֵז בְּרָשׁוּת אַחֶרֶת. וְכָאן, ׳וַיִּמְצְאוּ בִקְעָה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר׳ (בראשית יא, ב) - מִשָּׁם נָסְעוּ בְּלִבָּם לָצֵאת מֵרָשׁוּת הָעֶלְיוֹנָה לְרָשׁוּת אַחֶרֶת. ׳וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם׳ - רַבִּי חִיָּיא פָּתַח, ׳וְהָרְשָׁעִים כַּיָּם נִגְרָשׁ וְגוֹ'׳ (ישעיה נז, כ). וְכִי יֵשׁ יָם נִגְרָשׁ? כֵּן. שֶׁכַּאֲשֶׁר הַיָּם יוֹצֵא מִתִּקּוּנוֹ וְהוֹלֵךְ (בְּלִי הֶבֶל) בְּלִי רַב חוֹבֵל, אָז נִגְרָשׁ וּמִתְגָּרֵשׁ מִמְּקוֹמוֹ, כְּמִי שֶׁשּׁוֹתֶה יַיִן וְלֹא יוֹשֵׁב עַל בֻּרְיוֹ וְעוֹלֶה וְיוֹרֵד. מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם ׳כִּי הַשְׁקֵט לֹא יוּכָל וַיִּגְרְשׁוּ מֵימָיו רֶפֶשׁ וָטִיט׳ - שֶׁמּוֹצִיאִים מֵימָיו כָּל אוֹתוֹ הַטִּיט שֶׁל הַיָּם וְכָל הַטִּנֹּפֶת לִשְׂפָתוֹ.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: תא חזי, נמרוד מה כתיב ביה ׳ותהי ראשית ממלכתו בבל׳. דהא מתמן נטל לאתאחדא ברשו אחרא. והכא ׳וימצאו בקעה בארץ שנער׳ מתמן נטלו בלבייהו לאפקא מרשותא עלאה לרשו אחרא: ׳ויאמרו הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים ונעשה לנו שם׳. רבי חייא פתח ׳והרשעים כים נגרש וגו'׳ (ישעיהו נז, כ). וכי אית ים נגרש. אין, דכד ימא נפקא מתקוניה ואזיל (בלא הבלא) בלא חבלא, כדין נגרש ואתתרך מאתריה, כמאן דרוי חמרא ולא יתיב על בורייה וסלקא ונחתא. מאי טעמא בגין ׳כי השקט לא יוכל, ויגרשו מימיו רפש וטיט׳. דמפקו מימוי כל ההוא טינא דימא וכל טנופא לשפוותיה.
התרגום: בא ראה מה כתוב בנמרוד, ׳ותהי ראשית ממלכתו בבל׳ (בראשית י, י) - שהרי משם נסע להאחז ברשות אחרת. וכאן, ׳וימצאו בקעה בארץ שנער׳ (בראשית יא, ב) - משם נסעו בלבם לצאת מרשות העליונה לרשות אחרת. ׳ויאמרו הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים ונעשה לנו שם׳ - רבי חייא פתח, ׳והרשעים כים נגרש וגו'׳ (ישעיה נז, כ). וכי יש ים נגרש? כן. שכאשר הים יוצא מתקונו והולך (בלי הבל) בלי רב חובל, אז נגרש ומתגרש ממקומו, כמי ששותה יין ולא יושב על בריו ועולה ויורד. מה הטעם? משום ׳כי השקט לא יוכל ויגרשו מימיו רפש וטיט׳ - שמוציאים מימיו כל אותו הטיט של הים וכל הטנפת לשפתו.
מן המפרשים
כתם פז: ויאמרו הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים. ר' חייא פתח והרשעים כים נגרש כי השקט לא יוכל יביא הפתיחה על אלה הרשעים ולפי דרכו ילמד כי טבע הרשעים בפחזות לשונם לשית בשמים פיהם ולשונם תהלך בארץ ע"ד מ"ש והתקצף וקלל במלכו ובאלהיו…
אור החמה: שמא קדישא שם בן ד': עיר מלכות שם אדנ"י. מגדל יסוד המייחד שתי השמות ושם בן ד' והנה ע"י *נ' צ"ל שתי השמות שם בן ד' יקוק ע"י כו': ההיכל שהוא שם אדנ"י בכח המייחד שהוא היסוד:
רמ"א: לרשו אחרא לרשו אחרא. עיין במנחת יהודה דף קכ"ב וקכ"ג (פ"ט) :
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: