ממלכת הזוהר › זוהר › נח › מאמר 23: ׳לדוד מזמור לה' הארץ ומלואה׳ - התמלאות הארץ בזכות הצדיקים › פיסקה 6 (סז ע"א)

התרבות הרשעים מייבשת הנהר - הצדיק אבד

נח · ׳לדוד מזמור לה' הארץ ומלואה׳ - התמלאות הארץ בזכות הצדיקים · מאמר 23 · פיסקה 6 · דף סז ע"א

לשון הזוהר

וּבְשַׁעֲתָא דְּאַסְגִּיאוּ חַיָּיבִין בְּעָלְמָא כְּדֵין כְּתִיב, ׳אָזְלוּ מַיִם מִנִּי יָם וְנָהָר יֶחרָב וְיָבֵשׁ׳ (איוב יד, יא) - ׳אָזְלוּ מַיִם מִנִּי יָם׳ - דָּא אַרְעָא קַדִּישָׁא דְּאֲמָרָן דְּאִשְׁתַּקְיָא מִשַּׁקְיוּ עִלָּאָה. ׳וְנָהָר יֶחֱרָב וְיָבֵשׁ׳ - הַהוּא עַמּוּדָא חַד דְּקָאִים עֲלָהּ לְאִתְנָהֲרָא מִנֵּיהּ. ׳וְנָהָר יֶחֱרָב וְיָבֵשׁ׳ - כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר ׳הַצַּדִּיק אָבַד׳ (ישעיהו נז, א).

תרגום

וּבְשָׁעָה שֶׁמִּתְרַבִּים הָרְשָׁעִים בָּעוֹלָם, אָז כָּתוּב ׳אָזְלוּ מַיִם מִנִּי יָם וְנָהָר יֶחֱרַב וְיָבֵשׁ׳ (שם יד, יא) - ׳אָזְלוּ מַיִם מִנִּי יָם׳ - זוֹ הָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה שֶׁאָמַרְנוּ שֶׁנִּשְׁקֵית מֵהַשְׁקָאָה עֶלְיוֹנָה. ׳וְנָהָר יֶחֱרַב וְיָבֵשׁ׳ - אוֹתוֹ הָעַמּוּד הָאֶחָד שֶׁעוֹמֵד עָלֶיהָ לִהְיוֹת מוּאֶרֶת מִמֶּנּוּ. ׳וְנָהָר יֶחֱרַב וְיָבֵשׁ׳ - כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳הַצַּדִּיק אָבָד׳ (ישעיה נז, א).

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ובשעתא דאסגיאו חייבין בעלמא כדין כתיב, ׳אזלו מים מני ים ונהר יחרב ויבש׳ (איוב יד, יא) - ׳אזלו מים מני ים׳ - דא ארעא קדישא דאמרן דאשתקיא משקיו עלאה. ׳ונהר יחרב ויבש׳ - ההוא עמודא חד דקאים עלה לאתנהרא מניה. ׳ונהר יחרב ויבש׳ - כמא דאת אמר ׳הצדיק אבד׳ (ישעיהו נז, א).

התרגום: ובשעה שמתרבים הרשעים בעולם, אז כתוב ׳אזלו מים מני ים ונהר יחרב ויבש׳ (שם יד, יא) - ׳אזלו מים מני ים׳ - זו הארץ הקדושה שאמרנו שנשקית מהשקאה עליונה. ׳ונהר יחרב ויבש׳ - אותו העמוד האחד שעומד עליה להיות מוארת ממנו. ׳ונהר יחרב ויבש׳ - כמו שנאמר ׳הצדיק אבד׳ (ישעיה נז, א).

מן המפרשים

אור יקר: ובשעתא דאסגיאו חייבין וכר, אין צריך לשלול הבחינה הא׳ דהיינו שבעה נהרות דהא פשיטא דלית בה, שהרי אינם בה אלא על ידי הצדיקים, אלא אפילו אותה הבחינה האחרת שהם נשמות מיסוד שהם העליונות שעדין לא באו לעולם אין בה, והיינו דלא קאמר אלא…

הסולם: אזלו מים מני ים. זו ארץ הקדושה שאמרנו, דהיינו הנוקבא, ששולתה משיקוי העליון, ועתה אזלו מים ואינם. ונהר יחרב ויבש, הוא אותו העמוד, שהיא עומדת עליו, דהיינו היסוד, שעתה נחרב ונתיבש. כמו שאת אומר, הצדיק אבד שהוא היסוד הנקרא צדיק.

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: