ממלכת הזוהר › זוהר › נח › מאמר 22: ׳בא אתה וכל ביתך אל התבה׳ - סוד רשות הבעל לכניסת אורח › פיסקה 2 (סז ע"א)

נח נכנס לתבה ברשות בעלה - נקרא כאן שם ה'

נח · ׳בא אתה וכל ביתך אל התבה׳ - סוד רשות הבעל לכניסת אורח · מאמר 22 · פיסקה 2 · דף סז ע"א

לשון הזוהר

אוּף הָכִי (נמי נח) נֹחַ בָּעָא לְאַעָלָא בְּתֵיבוּתָא לְאִתְחַבְּרָא בַּהֲדָהּ, וְלָאו הֲוָה (ליה) יָאוֹת עַד דְּבַעֲלָהּ דְּתֵיבָה יָהַב לֵיהּ רְשׁוּ לְאַעֲלָאָה (בהדה), דִּכְתִיב ׳בֹּא אַתָּה וְכָל בֵּיתְךָ אֶל הַתֵּבָה׳ - וּבְגִין כָּךְ אִקְרֵי הָכָא יהו"ה בַּעֲלָהּ דְּתֵיבָה, וּכְדֵין עָאל נֹחַ וְאִתְחַבַּר בַּהֲדָהּ. וְכֵן אוֹלִיפְנָא דְּלֵית לֵיהּ רְשׁוּ לְאוּשְׁפִּיזָא לְמֵיעָאל לְבֵיתָא אֶלָּא בִּרְשׁוּ בַּעֲלָהּ מָארֵיהּ דְּבֵיתָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳לְבָתַר וַיָּבֹא נֹחַ וְגו'׳.

תרגום

אַף כָּךְ (גַּם נֹחַ) נֹחַ רָצָה לְהִכָּנֵס לַתֵּבָה לְהִתְחַבֵּר עִמָּהּ, וְלֹא הָיָה (לוֹ) רָאוּי עַד שֶׁבַּעַל הַתֵּבָה יִתֵּן לוֹ רְשׁוּת לְהִכָּנֵס (עִמָּהּ), שֶׁכָּתוּב ׳בֹּא אַתָּה וְכֹל בֵּיתְךְ אֶל הַתֵּבָה׳ (בראשית ז, א) - וְלָכֵן נִקְרָא כָּאן ה', הַבַּעַל שֶׁל הַתֵּבָה, וְאָז נִכְנַס נֹחַ וְהִתְחַבֵּר עִמָּהּ. וְכֵן לָמַדְנוּ שֶׁאֵין רְשׁוּת לְאוֹרֵחַ לְהִכָּנֵס לְבַיִת אֶלָּא בִּרְשׁוּת בַּעְלָהּ, בַּעַל הַבַּיִת. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב אַחַר כָּךְ וַיָּבֹא נֹחַ וְגוֹ'

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: אוף הכי (נמי נח) נח בעא לאעלא בתיבותא לאתחברא בהדה, ולאו הוה (ליה) יאות עד דבעלה דתיבה יהב ליה רשו לאעלאה (בהדה), דכתיב ׳בא אתה וכל ביתך אל התבה׳ - ובגין כך אקרי הכא יהו"ה בעלה דתיבה, וכדין עאל נח ואתחבר בהדה. וכן אוליפנא דלית ליה רשו לאושפיזא למיעאל לביתא אלא ברשו בעלה מאריה דביתא, הדא הוא דכתיב ׳לבתר ויבא נח וגו'׳.

התרגום: אף כך (גם נח) נח רצה להכנס לתבה להתחבר עמה, ולא היה (לו) ראוי עד שבעל התבה יתן לו רשות להכנס (עמה), שכתוב ׳בא אתה וכל ביתך אל התבה׳ (בראשית ז, א) - ולכן נקרא כאן ה', הבעל של התבה, ואז נכנס נח והתחבר עמה. וכן למדנו שאין רשות לאורח להכנס לבית אלא ברשות בעלה, בעל הבית. זהו שכתוב אחר כך ויבא נח וגו'

מן המפרשים

כתם פז: בא אתה וכל ביתך אל התיבה ר' יהודה פתח לדוד מזמור ליי' הארץ ומלואה. קודם שיבוא אל כוונת הנדון. יבאר סוד מה בין אמרו לדוד מזמור או מזמור לדוד כי לא נפלו דברי רוח הקדש בדרך מקרה. ואמר כי קבלה בידם כי כשמקדים דוד למזמור הוא היה…

מקדש מלך: ולא הוה יאות וכו' הגם שאלהי"ם אמר לו כבר ובאת אל התיבה לא יאות לו אלא בכח שם הוי"ה שה"ס הדעת שבו שרש הו"ק שסודו זעיר בעלה ולכן היה בן ת"ר שנה בבואו לתיבה:

אור יקר: [סימן טו] וכל בני דאריה לא נטרו ליה, תימא כיון שלא היה בהם מצות מילה אם כן לא טמאוהו, והן אמת שפגמו בדרך אחרת שקלקלו בניאוף אמנם אות ברית עצמו שלא היו נמולים, וע״ד זה כל גוי שיעשה ניאוף לא יאמר בו שפגם אות בריתאחר שלא נימול…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: