מחיית דור המבול בגלוי - עצמות נפרדות ואין תחיה לעולם
נח · ׳הנני מביא את המבול מים על הארץ׳ - סוד מי המריבה ודין המבול · מאמר 19 · פיסקה 5 · דף סו ע"א
לשון הזוהר
וְהָכִי נָמֵי אִתְמְחוּן אִלֵּין חַיָּיבַיָא מֵאַרְעָא בְּאִתְגַּלְיָא. וְהֵיךְ אִתְמְחוּן. אֶלָּא דְּהֲווּ נָפְקֵי מַיָיא וְהֲווּ רְתִיחָן מִן תְּהוֹמָא וְסָלְקֵי וְאַעֲבַר מִנַּיְיהוּ מָשְׁכָא. וְכֵיוָן דְּאַעֲבַר מִנַּיְיהוּ מָשְׁכָא הָכִי נָמֵי בִּשְׂרָא וְלָא אִשְׁתְּאָרוּ אֶלָּא בְּגַרְמַיְיהוּ לְחוֹד, לְקַיְימָא דִכְתִיב ׳וַיִּמָּחוּ מִן הָאָרֶץ׳ - וְכָל אִנּוּן גַּרְמֵי אִתְפָּרְדָן דָּא מִן דָּא וְלָא אִשְׁתָּאֲרוּ כְּחֲדָא, וּמִכֹּלָא אִתְעֲבָרוּ מֵעָלְמָא. רַבִּי יִצְחָק אָמַר ׳וַיִּמָּחוּ מִן הָאָרֶץ׳ - מַאי וַיִּמָּחוּ, כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר יִמָּחוּ מִסֵּפֶר חַיִּים. מִכָּאן אוֹלִיפְנָא דְּלֵית לוֹן תְּחִיָּה לְעָלְמִין וְלָא יְקוּמוּן בְּדִינָא.
תרגום
וְכָךָ גַּם נִמְחוּ הָרְשָׁעִים הַלָּלוּ מֵהָאָרֶץ בְּגָלוּי. וְאֵיךְ נִמְחוּ? אֶלָּא שֶׁהָיוּ יוֹצְאִים מַיִם, וְהָיוּ רוֹתְחִים מֵהַתְּהוֹם, וְעוֹלִים וּמַעֲבִירִים מֵהֶם אֶת עוֹרָם. וְכֵיוָן שֶׁהָעֳבַר מֵהֶם הָעוֹר - כָּךְ גַּם הַבָּשָׂר, וְלֹא נִשְׁאֲרוּ אֶלָּא בָּעֲצָמוֹת שֶׁלָּהֶם בִּלְבַד, לְקַיֵּם אֶת מַה שֶּׁכָּתוּב ׳וַיִּמָּחוּ מִן הָאָרֶץ׳ (בראשית ז, כג) - וְכָל אוֹתָם הָעֲצָמוֹת נִפְרְדוּ זוֹ מִזּוֹ וְלֹא נִשְׁאֲרוּ כְּאֶחָד, וּמֵהַכֹּל הָעָבְרוּ מֵהָעוֹלָם. רַבִּי יִצְחָק אָמַר, ׳וַיִּמָּחוּ מִן הָאָרֶץ׳ - מַה זֶּה וַיִּמָּחוּ? כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳יִמָּחוּ מֵאֶרֶץ חַיִּים׳. מִכָּאן לָמַדְנוּ, שֶׁאֵין לָהֶם תְּחִיָּה לְעוֹלָמִים וְלֹא יָקוּמוּ בְּדִין.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: והכי נמי אתמחון אלין חייביא מארעא באתגליא. והיך אתמחון. אלא דהוו נפקי מייא והוו רתיחן מן תהומא וסלקי ואעבר מנייהו משכא. וכיון דאעבר מנייהו משכא הכי נמי בשרא ולא אשתארו אלא בגרמייהו לחוד, לקיימא דכתיב ׳וימחו מן הארץ׳ - וכל אנון גרמי אתפרדן דא מן דא ולא אשתארו כחדא, ומכלא אתעברו מעלמא. רבי יצחק אמר ׳וימחו מן הארץ׳ - מאי וימחו, כמא דאת אמר ימחו מספר חיים. מכאן אוליפנא דלית לון תחיה לעלמין ולא יקומון בדינא.
התרגום: וכך גם נמחו הרשעים הללו מהארץ בגלוי. ואיך נמחו? אלא שהיו יוצאים מים, והיו רותחים מהתהום, ועולים ומעבירים מהם את עורם. וכיון שהעבר מהם העור - כך גם הבשר, ולא נשארו אלא בעצמות שלהם בלבד, לקים את מה שכתוב ׳וימחו מן הארץ׳ (בראשית ז, כג) - וכל אותם העצמות נפרדו זו מזו ולא נשארו כאחד, ומהכל העברו מהעולם. רבי יצחק אמר, ׳וימחו מן הארץ׳ - מה זה וימחו? כמו שנאמר ׳ימחו מארץ חיים׳. מכאן למדנו, שאין להם תחיה לעולמים ולא יקומו בדין.
מן המפרשים
כתם פז: אלא דנפקו מיא והוו רתיחן מן תהומא במ"ש ברותחין קלקלו וברותחין נדונו ואעבר בשרא מניהו כי הוא המבלה את הבשר ולא אשתארן אלא בגרמיהו לחוד לקיימא מה שכתוב וימחו מן הארץ. וא"ת ואם נשארו העצמות עדין לא נימוחו ואת אמרת וימחו לזה אמר…
אור החמה: ר' יצחק אמר וימחו וגו' תנא קמא נמי סבירא ליה הכי ומשמעות דורשים לחוד איכא בינייהו אלא דת"ק ס"ל וימחו מן הארץ הארץ התחתונה כמשמעו ומחיות הרבה אתא לאשמועינן. ור' יצחק קאמר דהא פשיטא ומחייתם מארץ החיים אתא לאשמועינן.
הסולם: והכי נמי וכו': וכמו כן נמחו הרשעים הללו מן הארץ בגלוי, דהיינו דור המבול. ואיך נמחו, אלא שהיו המים יוצאים ועולים מן התהום והם רותחים, והפשיטו מהם את עורם, וכיון שנפשט מהם העור, נפשט מהם אה"כ גם הבשר, ולא נשארו אלא בעצמותיהם…