ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו - נדב ואביהוא זנו עיניהם מהאור
משפטים · ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו - זכות נדב ואביהוא וגלוי לעתיד לבא · מאמר 30 · פיסקה 1 · דף קכו ע"א
לשון הזוהר
׳וְאֶל אֲצִילֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳ (שמות כד, א) - דָּא ׳נָדָב וַאֲבִיהוּא׳. ׳לא שָׁלַח יָדוֹ׳ - דְּסָלִיק לוֹן לְבָתַר זִמְנָא, וְלָא אִתְעֲנָשׁוּ הָכָא. רַבִּי יוֹסִי אָמַר, מִלָּה דָּא, לִשְׁבָחָא דִּלְהוֹן, דִּכְתִּיב ׳וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ׳ דְּזָנוּ עֵינֵיהוֹן, מִנְּהִירוּ דָּא. רַבִּי יְהוּדָה אָמַר, אֲכִילָה וַדָּאִית אָכְלוּ, וְזָנוּ גַּרְמַיְיהוּ, וְהָכָא אִתְקְשָׁרוּ לְעֵילָּא, אִי לָא דְּסָטוּ אוֹרְחַיְיהוּ לְבָתַר, כְּמָה דְּאוֹקִימְנָא.
תרגום
׳וְאֶל אֲצִילֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳ (שמות כד, יא) - זֶה ׳נָדָב וַאֲבִיהוּא׳. ׳לֹא שָׁלַח יָדוֹ׳ - שֶׁהֶעֱלָה אוֹתָם לְאַחַר זְמַן, וְכָאן לֹא נֶעֶנְשׁוּ. רַבִּי יוֹסֵי אָמַר דָּבָר זֶה לְשִׁבְחָם, שֶׁכָּתוּב ׳וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ׳ - שֶׁזָּנוּ עֵינֵיהֶם מֵהָאוֹר הַזֶּה. רַבִּי יְהוּדָה אָמַר, אֲכִילָה וַדָּאִית אָכְלוּ וְזָנוּ עַצְמָם, וְכָאן נִקְשְׁרוּ לְמַעְלָה אִם לֹא שֶׁסָּטוּ דַרְכֵיהֶם אַחַר כָּךְ, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַ רְנוּ.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ׳ואל אצילי בני ישראל׳ (שמות כד, א) - דא ׳נדב ואביהוא׳. ׳לא שלח ידו׳ - דסליק לון לבתר זמנא, ולא אתענשו הכא. רבי יוסי אמר, מלה דא, לשבחא דלהון, דכתיב ׳ויאכלו וישתו׳ דזנו עיניהון, מנהירו דא. רבי יהודה אמר, אכילה ודאית אכלו, וזנו גרמייהו, והכא אתקשרו לעילא, אי לא דסטו אורחייהו לבתר, כמה דאוקימנא.
התרגום: ׳ואל אצילי בני ישראל׳ (שמות כד, יא) - זה ׳נדב ואביהוא׳. ׳לא שלח ידו׳ - שהעלה אותם לאחר זמן, וכאן לא נענשו. רבי יוסי אמר דבר זה לשבחם, שכתוב ׳ויאכלו וישתו׳ - שזנו עיניהם מהאור הזה. רבי יהודה אמר, אכילה ודאית אכלו וזנו עצמם, וכאן נקשרו למעלה אם לא שסטו דרכיהם אחר כך, כמו שבא רנו.
מן המפרשים
אור החמה: ור' יוסי פליג ואמר מלה דא לשבחא להרבות מעלות השגתם ועכ"ז נהנו וסבלו כאלו אכלין ולא שלח ידו ירצה שלא הוזקו שרשות היה להם לכל השגה שירצו ויוכלו לסבול שהותר' רצוע' למעלות הנבואה באותה שעה:
הסולם: ואל אצילי בני ישראל: זהו נדב ואביהוא. לא שלח ידו, שהעלה אותם לדין לאחר זמן, ולא נענשו כאן. ר' יוסי אומר דבר זה, לשבחם שכתוב, ויאכלו וישתו, שפירושו, שזנו עיניהם מאור הזה. ר' יהודה אמר אכילה ודאית אכלו וזנו את עצמם, מאור הזה,…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: