ממלכת הזוהר › זוהר › משפטים › מאמר 3: ׳וכי ימכר איש את בתו לאמה׳ - סבא דמשפטים: סודות הגלגול והנשמה › פיסקה 314 (קיג ע"א)

וישב שלמה על כסאו וידבר בדעתו חכמה נכבדה

משפטים · ׳וכי ימכר איש את בתו לאמה׳ - סבא דמשפטים: סודות הגלגול והנשמה · מאמר 3 · פיסקה 314 · דף קיג ע"א

לשון הזוהר

עָאל תַּמָּן, עַד דְּקָרִיב לְהַהוּא אֲתָר, שַׁוֵּי עִזְקָא קָמַיְיהוּ, וְקָרִיב, וְתַמָּן הֲוָה יָדַע כָּל מַה דְּבָעֵי מֵאִינּוּן חָכְמְתָן נוּכְרָאִין, דְּבָעֵי לְמִנְדַּע. כֵּיוָן דַּהֲווֹ אַמְרִין לֵיהּ כָּל מַה דְּבָעֵי, כְּדֵין הֲוָה רָכִיב עַל הַהוּא נִשְׁרָא, וְתָב לְאַתְרֵיהּ. כֵּיוָן דְּהֲוָה יָתִיב עַל כּוּרְסְיֵיהּ, אִתְיָישַּׁב בְּדַעְתֵּיהּ וַהֲוָה מְמַלֵּל בְּדַעְתֵּיהּ מִלִּין דְּחָכְמְתָא יַקִּירָא. בְּהַהִיא שַׁעֲתָא הֲוָה אָמַר, ׳וְשַׁבְתִּי אֲנִי וָאֶרְאֶה׳, שַׁבְתִּי וַדַּאי מֵהַהוּא אָרְחָא, שַׁבְתִּי מֵהַהִיא חָכְמְתָא, וְאִתְיְישָׁבִת בְּלִבָּאי וּבְדַעְתָּאי. וּכְדֵין ׳וָאֶרְאֶה אֶת כָּל הָעֲשׁוּקִים׳. וְכִי זְעִירִין אִינּוּן בְּעָלְמָא דְאִיהוּ אֲמָר ׳אֶת כָּל הֲעַשׁוּקִים׳ (נ"א סלקא דעתך דכל עשיקין דהוו בעלמא, הוה חמי שלמה מלכא.) אֶלָּא, מַאי עֲשׁוּקִים אִלֵּין דְּהוּא אָמַר. אִינּוּן יְנוֹקִין דְּמֵתִין בְּתּוּקְפָא דְּאִמְּהוֹן, דְּקָא עֲשׁוּקִים מִכַּמָּה סִטְרִין, עֲשׁוּקִים בַּאֲתָר עִלָּאָה דִּלְעֵילָּא, וַעֲשׁוּקִים לְתַתָּא. וְהָא חַבְרַיָּיא אִתְּעָרוּ, וְהָכִי הוּא, אֲבָל סַגִּיאִין אִינּוּן. קוּם סָבָא, אִתְּעַר בְּחֵילָךְ. סָבָא אֵימָא מִילָךְ, דְּוַדַּאי בְּלָא דְּחִילוּ תֵּימָא. לֵית עָשׁוּק כְּאִינּוּן עֲשׁוּקִים, דְּהֲוָה אִיהוּ עָשִׁיק בְּקַדְמִיתָא, אוֹ מִתְּלָתָא לְאָחֳרָא, כְּמָה דִּכְתִיב, ׳פּוֹקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים וְעַל בְּנֵי בָנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים׳ (שמות כ, ה).

תרגום

נִכְנָס לְשָׁם, עַד שֶׁקָּרַב לְאוֹתוֹ מָקוֹם, וְשָׂם טַבַּעַת לִפְנֵיהֶם וְקָרַב, וְשָׁם הָיָה יוֹדֵעַ כָּל מַה שֶּׁרָצָה מֵאוֹתָן חָכְמוֹת זָרוֹת שֶׁרָצָה לָדַעַת. כֵּיוָן שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים לוֹ כָּל מַה שֶּׁרָצָה, אָז הָיָה רוֹכֵב עַל אוֹתוֹ נֶשֶׁר, וְשָׁב לִמְקוֹמוֹ. כֵּיוָן שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב עַל כִּסְאוֹ, הִתְיַשֵּׁב בְּדַעְתּוֹ וְהָיָה מְדַבֵּר בְּדַעְתּוֹ דִּבְרֵי חָכְמָה נִכְבָּדָה. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הָיָה אוֹמֵר, ׳וְשַׁבְתִּי אָנִי וָאֶרְאֶה׳ (קהלת ד, א) - שַׁבְתִּי וַדַּאי מֵאוֹתָהּ דֶּרֶךְ, שַׁבְתִּי מֵאוֹתָהּ חָכְמָה וְהִתְיַשְּׁבָה בְּלִבִּי וּבְדַעְתִּי. וְאָז, ׳וָאֶרְאֶה אֶת כָּל הָעֲשׁוּקִים׳ - (וְכִי מְעַטִּים הֵם בָּעוֹלָם שֶׁהוּא אָמַר ׳אֶת כָּל הָעֲשׁוּקִים׳, '). (הָעֹלָה עַל דַּעְתְּךְ שֶׁכָּל הָעֲשׁוּקִים שֶׁהָיוּ בָּעוֹלָם הָיָה רוֹאֶה שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ?!) אֶלָּא מִי הָעֲשׁוּקִים הַלָּלוּ שֶׁהוּא אָמַר? אוֹתָם הַתִּינוֹקוֹת שֶׁמֵּתִים בְּחֵיק אִמּוֹתֵיהֶם, שֶׁהֲרֵי הֵם עֲשׁוּקִים מִכַּמָּה צְדָדִים - עֲשׁוּקִים בְּמָקוֹם עֶלְיוֹן שֶׁלְּמַעְלָה, וַעֲשׁוּקִים לְמַטָּה. וַהֲרֵי הִתְעוֹרְרוּ הַחֲבֵרִים, וְכָךְ הוּא, אֲבָל רַבִּים הֵם. קוּם זָקֵן, הִתְעוֹרֵר בְּכֹחֲךְ. זָקֵן, אֱמֹר דְּבָרְךְ, שֶׁוַּדַּאי תֹּאמַר בְּלִי פַּחַד. אֵין עָשׁוּק כְּאוֹתָם עֲשׁוּקִים, שֶׁהָיָה הוּא עָשׁוּק בַּהַתְחָלָה, אוֹ מִשְּׁלִישִׁי לְאַחֵר, כַּכָּתוּב ׳פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים וְעַל בְּנֵי בָנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים׳ (שמות לד, ז).

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: עאל תמן, עד דקריב לההוא אתר, שוי עזקא קמייהו, וקריב, ותמן הוה ידע כל מה דבעי מאינון חכמתן נוכראין, דבעי למנדע. כיון דהוו אמרין ליה כל מה דבעי, כדין הוה רכיב על ההוא נשרא, ותב לאתריה. כיון דהוה יתיב על כורסייה, אתיישב בדעתיה והוה ממלל בדעתיה מלין דחכמתא יקירא. בההיא שעתא הוה אמר, ׳ושבתי אני ואראה׳, שבתי ודאי מההוא ארחא, שבתי מההיא חכמתא, ואתיישבת בלבאי ובדעתאי. וכדין ׳ואראה את כל העשוקים׳. וכי זעירין אינון בעלמא דאיהו אמר ׳את כל העשוקים׳ (נ"א סלקא דעתך דכל עשיקין דהוו בעלמא, הוה חמי שלמה מלכא.) אלא, מאי עשוקים אלין דהוא אמר. אינון ינוקין דמתין בתוקפא דאמהון, דקא עשוקים מכמה סטרין, עשוקים באתר עלאה דלעילא, ועשוקים לתתא. והא חברייא אתערו, והכי הוא, אבל סגיאין אינון. קום סבא, אתער בחילך. סבא אימא מילך, דודאי בלא דחילו תימא. לית עשוק כאינון עשוקים, דהוה איהו עשיק בקדמיתא, או מתלתא לאחרא, כמה דכתיב, ׳פוקד עון אבות על בנים ועל בני בנים על שלשים ועל רבעים׳ (שמות כ, ה).

התרגום: נכנס לשם, עד שקרב לאותו מקום, ושם טבעת לפניהם וקרב, ושם היה יודע כל מה שרצה מאותן חכמות זרות שרצה לדעת. כיון שהיו אומרים לו כל מה שרצה, אז היה רוכב על אותו נשר, ושב למקומו. כיון שהיה יושב על כסאו, התישב בדעתו והיה מדבר בדעתו דברי חכמה נכבדה. באותה שעה היה אומר, ׳ושבתי אני ואראה׳ (קהלת ד, א) - שבתי ודאי מאותה דרך, שבתי מאותה חכמה והתישבה בלבי ובדעתי. ואז, ׳ואראה את כל העשוקים׳ - (וכי מעטים הם בעולם שהוא אמר ׳את כל העשוקים׳, '). (העלה על דעתך שכל העשוקים שהיו בעולם היה רואה שלמה המלך?!) אלא מי העשוקים הללו שהוא אמר? אותם התינוקות שמתים בחיק אמותיהם, שהרי הם עשוקים מכמה צדדים - עשוקים במקום עליון שלמעלה, ועשוקים למטה. והרי התעוררו החברים, וכך הוא, אבל רבים הם. קום זקן, התעורר בכחך. זקן, אמר דברך, שודאי תאמר בלי פחד. אין עשוק כאותם עשוקים, שהיה הוא עשוק בהתחלה, או משלישי לאחר, ככתוב ׳פקד עון אבות על בנים ועל בני בנים על שלשים ועל רבעים׳ (שמות לד, ז).

מן המפרשים

אור החמה: שבתי מההיא חכמתא ואתיישבת בלבאי ובדעתאי וכדין ואראה וגו' . ואתיישיבת בלבאי נראה ששלשה פי' מפרש במלת שבתי ואראה שבתי מההוא אורחא כפשוטו שבתי מההיא חכמתא אל החכמה הקדושה הנעלמה ואראה. שבתי אתישיבת בלבאי. כלומר נתיישבתי בלבי…

זוהר הרקיע: (דף קי"ג ע"א) עשוקים באתר עלאה דלעילא וכו'. זה יובן מדף צ"ו כי תחלה אותם הנשמות הם עשוקים מלעילא כד בעאן לנחתא מגו טיקלא ואח"כ הם עשוקים לתתא זמנא אחרא כד מתין בתוקפא דאמהון ואסתלקו מהאי עלמא אינון עשוקים זמנא אחרא ע"י דלילי"ת…

הסולם: עאל תמן עד וכו': נכנס שם עד שקרב לאותו מקום של הזית שם לפניהם את הטבעת, וקרב, ושם היה יודע כל מה שרצה מאלו החכמות הזרות שרצה לדעת. כיון שאמרו לו כל מה שרצה, אז היה רוכב על אותו הנשר ושב למקומו. כיון שישב על כסאו, נתישב בדעתו,…

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: