לילית פוקדת הרוח המכשכש ביונק עד שתבוא אמו
משפטים · ׳וכי ימכר איש את בתו לאמה׳ - סבא דמשפטים: סודות הגלגול והנשמה · מאמר 3 · פיסקה 292 · דף קיא ע"ב
לשון הזוהר
וְהַאי יָנּוֹקָא דִּיְלִידַת, כַּד אָתַאת הַהִיא חַיַּיבְתָּא, פְּקִידַת לֵיהּ לְהַהוּא רוּחָא, דְּאִיהוּ חִבּוּרָא בִּישָׁא, קָלָא דְּנָחָשׁ, דִּמְכַּשְׁכְּשָׁא בָּהּ, וְאִיהוּ מְחַיְיכָא בִּינּוֹקָא, עַד דְּאָתַת הַהִיא חַיַּיבְתָּא, כְּאִתְּתָא דְּפָקִידַת בְּרָא לְאִתְּתָא אַחֲרָא, וּמְפַטְפֶטֶת לֵיהּ וְחַיְּיכַת לֵיהּ, בְּפִטְפּוּטָא עַד דְּתֵיתֵי אִמֵּיהּ. כַּךְ עָבְדָא הַאי רוּחָא. וּזְמָנִין סַגִּיאִין, דְּאִיהוּ שְׁלִיחָא דְּהַהִיא חַיַּיבְתָּא, וְקַטְלָא לֵיהּ, הֲדָא הוּא דִּכְתִּיב, ׳וּמִיַּד עוֹשְׁקֵיהֶם כֹּחַ׳ (קהלת ד, א). וְלָא כְּמָה דְּאַתּוּן אַמְרִין. אֶלָּא הַהוּא כֹּחַ דְּהַהוּא רוּחָא, וְעַל דָּא, תְּרִין זִמְנִין כְּתִיב בְּהַאי קְרָא, ׳וְאֵין לָהֶם מְנַחֵם׳. חַד מִלִּילִית חַיַּיבְתָּא, וְחַד מֵהַהוּא רוּחָא. אִי סָבָא, הַשְׁתָּא אִית לָךְ רְחִימִין, וְאַתְּ מִשְׁתָּעֵי, כְּמַאן דְּלָא חָמִית אִינּוּן מַגִּיחֵי קְרָבָא, הָא כֻּלְּהוּ בִּשְׁלָמָא עִמָּךְ. הַשְׁתָּא מִכָּאן וּלְהָלְאָה, לָא אַעְדֵּי מִנַּאי מָאנֵי קְרָבָא בְּדִיל לְאַדְכְּרָא שְׁמִי.
תרגום
וְהַתִּינוֹק הַזֶּה שֶׁיּוֹלֶדֶת, כְּשֶׁבָּאָה אוֹתָהּ רְשָׁעִית (לילי"ת), מַפְקִידָה אוֹתוֹ אֵצֶל אוֹתָהּ הָרוּחַ שֶׁהוּא חִבּוּר רַע, קוֹל הַנָּחָשׁ שֶׁמְּכַשְׁכֵּשׁ בָּהּּ, וְהוּא צוֹחֵק בַּיַּנּוּקָא, עַד שֶׁבָּאָה אוֹתָהּ הָרְשָׁעִית (לילי"ת) כְּמוֹ אִשָּׁה שֶׁפּוֹקֶדֶת בֵּן לְאִשָּׁה אַחֶרֶת, וּמְפַטְפֶּטֶת לוֹ וְצוֹחֶקֶת לוֹ בְּפִטְפּוּט עַד שֶׁתָּבֹא אִמּוֹ. כָּךְ עוֹשָׂה אוֹתָהּ הָרוּחַ. וּפְעָמִים רַבּוֹת שֶׁהוּא שָׁלִיחַ שֶׁל אוֹתָהּ הָרְשָׁעִית, וְהוֹרֶגֶת אוֹתוֹ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וּמִיַּד עֹשְׁקֵיהֶם כֹּחַ וְלֹא כְּמוֹ שֶׁאַתֶּם אוֹמְרִים, אֶלָּא אוֹתוֹ כֹּחַ שֶׁל אוֹתָהּ רוּחַ׳ (קהלת ד, א). וְעַל זֶה פַּעֲמַיִם כָּתוּב בַּפָּסוּק הַזֶּה ׳וְאֵין לָהֶם מְנַחֵם׳ - אֶחַד מִלִּילִית הָרְשָׁעָה, וְאֶחָד מֵאוֹתָהּ הָרוּחַ. אֵי זָקֵן, עַתָּה יֵשׁ לְךְ אוֹהֲבִים, וְאַתָּה מְדַבֵּר כְּמִי שֶׁלֹּא רָאָה אִלּוּ הַיּוֹצְאִים לִקְרָב, הֲרֵי כֻּלָּם בְּשָׁלוֹם עִמְּךְ. עַתָּה מִכָּאן וּלְהָלְאָה לֹא
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: והאי ינוקא דילידת, כד אתאת ההיא חייבתא, פקידת ליה לההוא רוחא, דאיהו חבורא בישא, קלא דנחש, דמכשכשא בה, ואיהו מחייכא בינוקא, עד דאתת ההיא חייבתא, כאתתא דפקידת ברא לאתתא אחרא, ומפטפטת ליה וחייכת ליה, בפטפוטא עד דתיתי אמיה. כך עבדא האי רוחא. וזמנין סגיאין, דאיהו שליחא דההיא חייבתא, וקטלא ליה, הדא הוא דכתיב, ׳ומיד עושקיהם כח׳ (קהלת ד, א). ולא כמה דאתון אמרין. אלא ההוא כח דההוא רוחא, ועל דא, תרין זמנין כתיב בהאי קרא, ׳ואין להם מנחם׳. חד מלילית חייבתא, וחד מההוא רוחא. אי סבא, השתא אית לך רחימין, ואת משתעי, כמאן דלא חמית אינון מגיחי קרבא, הא כלהו בשלמא עמך. השתא מכאן ולהלאה, לא אעדי מנאי מאני קרבא בדיל לאדכרא שמי.
התרגום: והתינוק הזה שיולדת, כשבאה אותה רשעית (לילי"ת), מפקידה אותו אצל אותה הרוח שהוא חבור רע, קול הנחש שמכשכש בה, והוא צוחק בינוקא, עד שבאה אותה הרשעית (לילי"ת) כמו אשה שפוקדת בן לאשה אחרת, ומפטפטת לו וצוחקת לו בפטפוט עד שתבא אמו. כך עושה אותה הרוח. ופעמים רבות שהוא שליח של אותה הרשעית, והורגת אותו. זהו שכתוב ׳ומיד עשקיהם כח ולא כמו שאתם אומרים, אלא אותו כח של אותה רוח׳ (קהלת ד, א). ועל זה פעמים כתוב בפסוק הזה ׳ואין להם מנחם׳ - אחד מלילית הרשעה, ואחד מאותה הרוח. אי זקן, עתה יש לך אוהבים, ואתה מדבר כמי שלא ראה אלו היוצאים לקרב, הרי כלם בשלום עמך. עתה מכאן ולהלאה לא
מן המפרשים
הסולם: והאי ינוקא דילידת וכו': וילד הזה שהיא מולידה, כשבאה המרשעת ההיא, לילית, היא פוקדת את הרוח, שבא מחבור הרע של קול הנחש, הדופק בה, והוא, הרוח, מצחק עם הילד עד שבאה המרשעת ההיא לילית, כאשה הפוקדת בן של אשה אחרת, ומפטפטת עמו ומצחקת…