וידעת את אשר תעשה לו - הלב שלא סבל מה שקיבל
משפטים · ׳וכי ימכר איש את בתו לאמה׳ - סבא דמשפטים: סודות הגלגול והנשמה · מאמר 3 · פיסקה 232 · דף קח ע"א
לשון הזוהר
הַשְׁתָּא אִית לְאִסְתַּכְּלָא, דְּכֵיוָן דְּאוֹמֵי לֵיהּ דָּוִד, אֲמַאי קַטְלֵיהּ, דְּאִתְחָזֵי דְּהָא אוֹמָאָה דָּא בַּעֲלִילָה הֲוָה, דְּהָא לִבָּא וּפוּמָא לָא הֲווֹ כַּחֲדָא. אֶלָּא וַדַּאי דָּוִד לָא קַטְלֵיהּ, וְהָא יְדִיעָא, כָּל שַׁיְיפִין דְּגוּפָא מְקַבְּלִין כֹּלָּא, וְלִבָּא לָא מְקַבְּלָא אֲפִילּוּ כְּחוּטָא דְּנֵימָא דְּשַׂעֲרָא. דָּוִד מַלְכָּא לִבָּא הֲוָה, וְקָבִּיל מַה דְּלָא אִתְחָזֵי לֵיהּ לְקַבְּלָא, וּבְגִין כָּךְ, ׳וְיָדַעְתָּ אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה לוֹ׳ (מלכים א ב, ט) כְּתִיב. וְתוּ, דְּהָא אִילָנָא גָּרִים לְמֶהֱוֵי נָטִיר וְנוֹקֵם כְּחִוְיָא.
תרגום
עַכְשָׁו יֵשׁ לְהִתְבּוֹנֵן, שֶׁכֵּיוָן שֶׁדָּוִד נִשְׁבַּע לוֹ, לָמָּה הָרַג אוֹתוֹ, שֶׁנִּרְאֶה שֶׁשְּׁבוּעָה זוֹ הָיְתָה בַּעֲלִילָה, שֶׁהֲרֵי הַלֵּב וְהַפֶּה לֹא הָיוּ כְאֶחָד? אֶלָּא וַדַּאי דָּוִד לֹא הָרַג אוֹתוֹ, וַהֲרֵי יָדוּעַ, כָּל אֵיבְרֵי הַגּוּף מְקַבְּלִים הַכֹּל, וְהַלֵּב לֹא מְקַבֵּל אֲפִלּוּ כְּחוּט שֶׁל נִימָה שֶׁל שַׂעֲרָה. דָּוִד הַמֶּלֶךְ הָיָה הַלֵּב, וְקִבֵּל מַה שֶּׁלֹּא רָאוּי לוֹ לְקַבֵּל, וּמִשּׁוּם כָּךְ, ׳וְיָדַעְתָּ אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה לוֹ׳ (מלכים א ב, ט) - כָּתוּב. וְעוֹד, שֶׁהֲרֵי הָאִילָן גּוֹרֵם לִהְיוֹת נוֹטֵר וְנוֹקֵם כְּנָחָשׁ.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: השתא אית לאסתכלא, דכיון דאומי ליה דוד, אמאי קטליה, דאתחזי דהא אומאה דא בעלילה הוה, דהא לבא ופומא לא הוו כחדא. אלא ודאי דוד לא קטליה, והא ידיעא, כל שייפין דגופא מקבלין כלא, ולבא לא מקבלא אפילו כחוטא דנימא דשערא. דוד מלכא לבא הוה, וקביל מה דלא אתחזי ליה לקבלא, ובגין כך, ׳וידעת את אשר תעשה לו׳ (מלכים א ב, ט) כתיב. ותו, דהא אילנא גרים למהוי נטיר ונוקם כחויא.
התרגום: עכשו יש להתבונן, שכיון שדוד נשבע לו, למה הרג אותו, שנראה ששבועה זו היתה בעלילה, שהרי הלב והפה לא היו כאחד? אלא ודאי דוד לא הרג אותו, והרי ידוע, כל איברי הגוף מקבלים הכל, והלב לא מקבל אפלו כחוט של נימה של שערה. דוד המלך היה הלב, וקבל מה שלא ראוי לו לקבל, ומשום כך, ׳וידעת את אשר תעשה לו׳ (מלכים א ב, ט) - כתוב. ועוד, שהרי האילן גורם להיות נוטר ונוקם כנחש.
מן המפרשים
אור החמה: והא ידיעה. וגומר מקבלים כלא. כל מיני חלאים מעותדים לבוא עליהם אמנם הלב הוא חלק אינו מקבל שום פגם: ה"ג וקביל מה דלא אתחזי ליה לקבלא והיינו החיר ופים הנרמזים במלת נמרצת "נואף "מרצח "רשע "צורר "תועבה ולכך כבולעו כך פולטו וחזרו…
הסולם: השתא אית לאסתכלא וכו': עתה יש להסתכל, כיון שנשבע לו דוד, למה הרגו, שנראה, אשר שבועה הזו היתה בעלילה, כי הלב והפה לא היו שוים. ומשיב, אלא ודאי דוד לא הרגו, והרי ידוע, שכל איברי הגוף מקבלים הכל, והלב אינו מקבל אפילו כחוט השערה.…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: