ממלכת הזוהר › זוהר › משפטים › מאמר 3: ׳וכי ימכר איש את בתו לאמה׳ - סבא דמשפטים: סודות הגלגול והנשמה › פיסקה 218 (קז ע"א)

פגם מחנה דוד - שקוץ בני עמון וטעם לך לבדך חטאתי

משפטים · ׳וכי ימכר איש את בתו לאמה׳ - סבא דמשפטים: סודות הגלגול והנשמה · מאמר 3 · פיסקה 218 · דף קז ע"א

לשון הזוהר

וְעַל דָּא ׳בִּדְבַר אוּרִיָּה הַחִתִּי׳, דְּשִׁקּוּץ בְּנֵי עַמּוֹן אִתְגַּבָּר עַל מַחֲנִה אֱלֹהִים, דְּמַשִּׁרְיָתָא דְּדָוִד, דִּיּוּקְנָא מַמָּשׁ דִּלְעֵילָּא הֲווֹ. וּבְהַהוּא שַׁעֲתָא דְּפָגִים דָּוִד מַשִּׁרְיָתָא דָּא, פָּגִים לְעֵילָּא מַשִּׁרְיָתָא אַחֲרָא. וְעַל דָּא אָמַר דָּוִד, ׳לְךָ לְבַדְּךָ חָטָאתִי׳ (תהילים נא, ו). לְבַדְּךָ, וְלָא לְאַחֲרָא. דָּא הֲוָה הַהוּא חוֹבָה דְּחָב לְגַבֵּיהּ. וְדָא הוּא בִּדְבַר אוּרִיָּה. וְדָא הוּא ׳בְּחֶרֶב בְּנֵי עַמּוֹן׳.

תרגום

וְעַל זֶה ׳בִּדְבַר אוּרִיָּה הַחִתִּי׳, שֶׁשִּׁקּוּץ בְּנֵי עַמּוֹן הִתְגַּבֵּר עַל מַחֲנֵה אֱלֹהִים, שֶׁמַּחֲנוֹת דָּוִד הָיוּ מַמָּשׁ דְּיוֹקָן שֶׁלְּמַעְלָה, וּבְאוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁפָּגַם דָּוִד מַחֲנֶה זֶה, פָּגַם לְמַעְלָה מַחֲנֶה אַחֵר. וְעַל זֶה אָמַר דָּוִד, ׳לְךְ לְבַדְּךְ חָטָאתִי׳. לְבַדְּךְ וְלֹא לְאַחֵר. זֶה הָיָה אוֹתוֹ הַחֵטְא שֶׁחָטָא אֵלָיו. וְזֶהוּ בִּדְבַר אוּרִיָּה, וְזֶהוּ ׳בְּחֶרֶב בְּנֵי עַמּוֹן׳.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ועל דא ׳בדבר אוריה החתי׳, דשקוץ בני עמון אתגבר על מחנה אלהים, דמשריתא דדוד, דיוקנא ממש דלעילא הוו. ובההוא שעתא דפגים דוד משריתא דא, פגים לעילא משריתא אחרא. ועל דא אמר דוד, ׳לך לבדך חטאתי׳ (תהילים נא, ו). לבדך, ולא לאחרא. דא הוה ההוא חובה דחב לגביה. ודא הוא בדבר אוריה. ודא הוא ׳בחרב בני עמון׳.

התרגום: ועל זה ׳בדבר אוריה החתי׳, ששקוץ בני עמון התגבר על מחנה אלהים, שמחנות דוד היו ממש דיוקן שלמעלה, ובאותה שעה שפגם דוד מחנה זה, פגם למעלה מחנה אחר. ועל זה אמר דוד, ׳לך לבדך חטאתי׳. לבדך ולא לאחר. זה היה אותו החטא שחטא אליו. וזהו בדבר אוריה, וזהו ׳בחרב בני עמון׳.

מן המפרשים

אור החמה: אתגבר על מחנה אלהים דמשריתא דדוד וגומר מקרא מלא בדברי הימים כי לעת יום ביום יבואו על דוד לעוזרו עד למחנה גדול במחנה אלהים:

הסולם: ועל דא בדבר וכו': ועל כן כתוב, בדבר אוריה החתי, ולא באוריה עצמו, כי כבר היה חייב מיתה מטעם מורד במלכות כנ"ל. והיינו, כי גרם, ששקוץ בני עמון נתגבר על מחנה אלקים של מחנה דוד, שהיה ממש הצורה של מעלה. של צבאות המלכות העליונה.…

לכל המפרשים על פיסקה זו