ממלכת הזוהר › זוהר › משפטים › מאמר 3: ׳וכי ימכר איש את בתו לאמה׳ - סבא דמשפטים: סודות הגלגול והנשמה › פיסקה 216 (קז ע"א)

רק בדבר אוריה החתי - כוח עבודה זרה שקיבל מחרב בני עמון

משפטים · ׳וכי ימכר איש את בתו לאמה׳ - סבא דמשפטים: סודות הגלגול והנשמה · מאמר 3 · פיסקה 216 · דף קז ע"א

לשון הזוהר

וְקָרָא אָמַר, וְלא נִמְצָא אִתּוֹ דָּבָר, ׳רַק בִּדְבַר אוּרִיָּה הַחִתִּי׳ (מלכים א טו, ה). רַק לְמָעוּטֵי קָא אָתֵי, בִּדְבַר אוּרִיָּה, וְלָא בְּאוּרִיָּה. וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָמַר, ׳וְאוֹתוֹ הָרַגְתָּ בְּחֶרֶב בְּנֵי עַמּוֹן׳, וְכָל חֶרֶב בְּנִי עַמּוֹן, הֲוָה חָקִיק בֵּיהּ חִוְיָא עָקִים, דִּיּוּקְנָא דְּדַרְקוֹן, וְאִיהוּ עֲבוֹדָה זָרָה דִּלְהוֹן. אָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, יָהָבַת חֵילָא לְהַהוּא שִׁקּוּץ. (ד"א דכיון דחרב בני עמון אתגבר ההיא שעתא על אוריה כמה תוקפא תקיף ההוא חויא עקימא) בְּגִין דִּבְשַׁעֲתָא דְּקָטְלוּ בְּנֵי עַמּוֹן לְאוּרִיָּה, וְסַגִּיאִין מִבְּנִי יִשְׂרָאֵל עִמֵּיהּ, וְאִתְגַּבַּר בְּהַהִיא שַׁעֲתָא חֶרֶב בְּנֵי עַמּוֹן, כַּמָּה תֻּקְפָּא אִתְתָּקַּף הַהִיא עֲבוֹדָה זָרָה שִׁקּוּץ.

תרגום

וְהַכָּתוּב אוֹמֵר וְלֹא נִמְצָא אִתּוֹ דָּבָר, ׳רַק בִּדְבַר אוּרִיָּה הַחִתִּי׳ (מלכים א טו, ה) - רַק לְמַעֵט הוּא בָּא. בִּדְבַר אוּרִיָּה, וְלֹא בְּאוּרִיָּה. והקב"ה אָמַר, ׳וְאוֹתוֹ הָרַגְתָּ בְּחֶרֶב בְּנֵי עַמּוֹן׳ (שמואל ב יב, ט) - וְכָל חֶרֶב בְּנֵי עַמּוֹן הָיָה חָקוּק בּוֹ נָחָשׁ עָקֹם, דְּיוֹקָן שֶׁל דַּרְקוֹן, וְהוּא עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלָּהֶם. אָמַר הקב"ה, נָתַתָּ כֹּחַ לְאוֹתוֹ שִׁקּוּץ. (שֶׁכֵּיוָן שֶׁחֶרֶב בְּנֵי עַמּוֹן הִתְגַּבְּרָה אוֹתָהּ שָׁעָה עַל אוּרִיָּה, כַּמָּה חֹזֶק הִתְחַזֵּק אוֹתוֹ נָחָשׁ עָקֹם) מִשּׁוּם שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁהָרְגוּ בְּנֵי עַמּוֹן אֶת אוּרִיָּה, וְעִמּוֹ רַבִּים מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְהִתְגַּבְּרָה בְּאוֹתָהּ שָׁעָה חֶרֶב בְּנֵי עַמּוֹן, כַּמָּה חֹזֶק הִתְחַזְּקָה אוֹתָהּ עֲבוֹדָה זָרָה שִׁקּוּץ.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: וקרא אמר, ולא נמצא אתו דבר, ׳רק בדבר אוריה החתי׳ (מלכים א טו, ה). רק למעוטי קא אתי, בדבר אוריה, ולא באוריה. וקודשא בריך הוא אמר, ׳ואותו הרגת בחרב בני עמון׳, וכל חרב בני עמון, הוה חקיק ביה חויא עקים, דיוקנא דדרקון, ואיהו עבודה זרה דלהון. אמר קודשא בריך הוא, יהבת חילא לההוא שקוץ. (ד"א דכיון דחרב בני עמון אתגבר ההיא שעתא על אוריה כמה תוקפא תקיף ההוא חויא עקימא) בגין דבשעתא דקטלו בני עמון לאוריה, וסגיאין מבני ישראל עמיה, ואתגבר בההיא שעתא חרב בני עמון, כמה תקפא אתתקף ההיא עבודה זרה שקוץ.

התרגום: והכתוב אומר ולא נמצא אתו דבר, ׳רק בדבר אוריה החתי׳ (מלכים א טו, ה) - רק למעט הוא בא. בדבר אוריה, ולא באוריה. והקב"ה אמר, ׳ואותו הרגת בחרב בני עמון׳ (שמואל ב יב, ט) - וכל חרב בני עמון היה חקוק בו נחש עקם, דיוקן של דרקון, והוא עבודה זרה שלהם. אמר הקב"ה, נתת כח לאותו שקוץ. (שכיון שחרב בני עמון התגברה אותה שעה על אוריה, כמה חזק התחזק אותו נחש עקם) משום שבשעה שהרגו בני עמון את אוריה, ועמו רבים מבני ישראל, והתגברה באותה שעה חרב בני עמון, כמה חזק התחזקה אותה עבודה זרה שקוץ.

מן המפרשים

הסולם: וקרא אמר ולא וכו': והכתוב, אומר, ולא נמצא אתו דבר רק בדבר אוריה החתי, רק, בא למעט, בדבר אוריה חטא, ולא חטא באוריה עצמו. והקב"ה אמר ואותו הרגת בחרב בני עמון, וכל חרב מבני עמון היה חקוק בו נחש עקום, צורה של דרקון שהוא עבודה זרה…

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: