ממלכת הזוהר › זוהר › משפטים › מאמר 3: ׳וכי ימכר איש את בתו לאמה׳ - סבא דמשפטים: סודות הגלגול והנשמה › פיסקה 214 (קז ע"א)

וינחם דוד את בת שבע אשתו - עדות שהיא בת זוגו האמיתית

משפטים · ׳וכי ימכר איש את בתו לאמה׳ - סבא דמשפטים: סודות הגלגול והנשמה · מאמר 3 · פיסקה 214 · דף קז ע"א

לשון הזוהר

דְּאִלְמָלֵא לָאו הָכִי, וּבְאִסוּרָא הֲוָה, לָא שַׁבְקָה קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְגַבֵּיהּ. וְהַיְינוּ דִּכְתִּיב ׳לְסַהֲדוּתָא,׳ (שמואל ב יב כד) ׳וַיְנַחֵם דָּוִד אֵת בַּת שֶׁבַע אִשְׁתּוֹ׳. סַהֲדוּתָא דְּאִשְׁתּוֹ הִיא, וַדַּאִי אִשְׁתּוֹ, וּבַת זוּגוֹ הֲוַת, דְּאִזְדַּמְּנַת לְגַבֵּיהּ, מִיּוֹמָא דְּאִתְבְּרִי עָלְמָא. (ורזא דמלתא מלכותא דלעילא דאיהו אתעביד רגלה רביעא למרכבתא עלאה ואתקרי בת שבע על אבן אחת שבע עיניים) הָא סַהֲדוּתָא דְּלָא חָב דָּוִד חוֹבָה דְּבַת שֶׁבַע כִּדְקָאמְרַן.

תרגום

שֶׁאִלְמָלֵא לֹא כָּךְ וְזֶה הָיָה בְּאִסּוּר, לֹא הָיָה מַשְׁאִיר אוֹתָהּ הקב"ה בְּיָדוֹ. וְהַיְנוּ שֶׁכָּתוּב לְעֵדוּת, ׳וַיְנַחֵם דָּוִד אֵת בַּת שֶׁבַע אִשְׁתּוֹ׳ (שמואל ב יב, כד) - עֵדוּת שֶׁאִשְׁתּוֹ הִיא, וַדַּאי אִשְׁתּוֹ, וּבַת זוּגוֹ הָיְתָה שֶׁהִזְדַּמְּנָה אֵלָיו מִיּוֹם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם. (וְסוֹד הַדָּבָר מַלְכוּת שֶׁל מַעְלָה שֶׁהוּא נעשה רֶגֶל רְבִיעִית לַמֶּרְכָּבָה הָעֶלְיוֹנָה, ונקראבתשבע, עלאבן אחתשבעהעינים) הֲרֵי עֵדוּת שֶׁלֹּא חָטָא דָוִד אֶת חֵטְא בַּת שֶׁבַע כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: דאלמלא לאו הכי, ובאסורא הוה, לא שבקה קודשא בריך הוא לגביה. והיינו דכתיב ׳לסהדותא,׳ (שמואל ב יב כד) ׳וינחם דוד את בת שבע אשתו׳. סהדותא דאשתו היא, ודאי אשתו, ובת זוגו הות, דאזדמנת לגביה, מיומא דאתברי עלמא. (ורזא דמלתא מלכותא דלעילא דאיהו אתעביד רגלה רביעא למרכבתא עלאה ואתקרי בת שבע על אבן אחת שבע עיניים) הא סהדותא דלא חב דוד חובה דבת שבע כדקאמרן.

התרגום: שאלמלא לא כך וזה היה באסור, לא היה משאיר אותה הקב"ה בידו. והינו שכתוב לעדות, ׳וינחם דוד את בת שבע אשתו׳ (שמואל ב יב, כד) - עדות שאשתו היא, ודאי אשתו, ובת זוגו היתה שהזדמנה אליו מיום שנברא העולם. (וסוד הדבר מלכות של מעלה שהוא נעשה רגל רביעית למרכבה העליונה, ונקראבתשבע, עלאבן אחתשבעהעינים) הרי עדות שלא חטא דוד את חטא בת שבע כמו שאמרנו.

מן המפרשים

הסולם: דאלמלא לאו הכי וכו': כי אם לא היה כן, ובאיסור היה, לא היה הקב"ה עזב אותה אצלו. והיינו שכתוב לעדות, וינחם דוד את בת שבע אשתו. שזה עדות שהיא אשתו, ודאי אשתו ובת זוגו היתה, שהיא מוכנת לו מיום שנברא העולם. הרי עדות, שלא חטא דוד…

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: