גט זמן ליוצא לצבא - דוד עשה בהיתר בבת שבע
משפטים · ׳וכי ימכר איש את בתו לאמה׳ - סבא דמשפטים: סודות הגלגול והנשמה · מאמר 3 · פיסקה 213 · דף קז ע"א
לשון הזוהר
וְאִי תֵּימָא הָא חָב הַהוּא חוֹבָה דְּבַת שֶׁבַע, וְתָנֵינָן, מַאן דְּאָתֵי עַל עֶרְוָה אִתְּתָא בִּרְעוּתָהּ אָסְרָה עַל בַּעְלָהּ, וְחָב לְחַבְרֵיהּ, וְחָב לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. לָאו הָכִי הוּא דְּהַהוּא דְּאַתְּ אָמַר. בְּהֶיתֵּרָא הֲוָה, וְדָוִד דִּילֵיהּ נָקַט, וְגֵט הֲוָה לָהּ מִבַּעְלָהּ, עַד לָא יֵהַךְ לִקְרָבָא, דְּהָכִי הֲוָה מִנְהֲגָא דְּכָל יִשְׂרָאֵל, דְּיַהֲבִין גֵּט זְמַן לְאִתְּתֵיהּ, כָּל דְּנָפִיק חֵילָא. וְכֵן עָבֵד אוּרִיָּה לְבַת שֶׁבַע. וּלְבָתַר דְּעָבַר זְמַן וַהֲוַת פְּטוּרָא לְכֹלָּא, נָטַל לָהּ דָּוִד. וּבְהֶיתֵּרָא עָבַד כָּל מַה דְּעָבַד.
תרגום
וְאִם תֹּאמַר, הֲרֵי חָטָא אוֹתוֹ הַחֵטְא שֶׁל בַּת שֶׁבַע, וְשָׁנִינוּ, מִי שֶׁבָּא עַל אִשָּׁה עֶרְוָה בִּרְצוֹנָה אָסַר אוֹתָהּ עַל בַּעְלָהּ, וְחָטָא לַחֲבֵרוֹ, וְחָטָא לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא - לֹא כָּךְ הוּא. שֶׁהַהוּא שֶׁאַתָּה אוֹמֵר בְּהֶתֵּר הָיָה, וְדָוִד לָקַח אֶת שֶׁלוֹ, וְגֵט הָיָה לָהּ מִבַּעְלָהּ טֶרֶם שֶׁיָּצָא לַקְּרָב, שֶׁכָּךְ הָיָה מִנְהָג שֶׁל כָּל יִשְׂרָאֵל שֶׁנּוֹתְנִים גֵּט זְמַן לְאִשְׁתּוֹ כָּל שֶׁיּוֹצֵא לַחַיִל, וְכָךְ עָשָׂה אוּרִיָּה לְבַת שֶׁבַע, וְאַחַר שֶׁעָבַר זְמַן וְהָיְתָה פְּטוּרָה לַכֹּל, לָקַח אוֹתָהּ דָּוִד, וּבְהֶתֵּר עָשָׂה כָּל מַה שֶּׁעָשָׂה.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ואי תימא הא חב ההוא חובה דבת שבע, ותנינן, מאן דאתי על ערוה אתתא ברעותה אסרה על בעלה, וחב לחבריה, וחב לקודשא בריך הוא. לאו הכי הוא דההוא דאת אמר. בהיתרא הוה, ודוד דיליה נקט, וגט הוה לה מבעלה, עד לא יהך לקרבא, דהכי הוה מנהגא דכל ישראל, דיהבין גט זמן לאתתיה, כל דנפיק חילא. וכן עבד אוריה לבת שבע. ולבתר דעבר זמן והות פטורא לכלא, נטל לה דוד. ובהיתרא עבד כל מה דעבד.
התרגום: ואם תאמר, הרי חטא אותו החטא של בת שבע, ושנינו, מי שבא על אשה ערוה ברצונה אסר אותה על בעלה, וחטא לחברו, וחטא לקדוש ברוך הוא - לא כך הוא. שההוא שאתה אומר בהתר היה, ודוד לקח את שלו, וגט היה לה מבעלה טרם שיצא לקרב, שכך היה מנהג של כל ישראל שנותנים גט זמן לאשתו כל שיוצא לחיל, וכך עשה אוריה לבת שבע, ואחר שעבר זמן והיתה פטורה לכל, לקח אותה דוד, ובהתר עשה כל מה שעשה.
מן המפרשים
אור החמה: ולבתר דעביר זמן ופטורא לכולא. כמו שהאריכו בריש פ' בראשית שאפי' הג' חדשים שצריכה להמתין כדי להבחין בין זרעו של ראשון לזרעו של שני עברו וזהו ופטורא לכולא :
אור יקר: מאן דאתי על אמיה בחלמא יצפה לבינה דכתיב (משלי ב) כי אם לבינה תקרא, הכא אית לאסתכלא אי בגין דאיהי אם יאות רהר״ל למכתב הכי דמאן דחמי אמיה בחלמא יזכה לבינה, אבל רזא עילאה איהר בגין דאתהפך לעילא וסליק מתתא לעילא, ברא הרה בקדמיתא…
הסולם: ואי תימא הא וכו': שואל, ואם תאמר, הרי חטא, חטא ההוא של בת שבע. ולמדנו, מי שבא על ערוה, אסרה על בעלה, ונמצא חוטא לחבירו וחוטא להקב"ה. ומשיב, אינו כן, חטא ההוא שאתה אומר, היה בהתר, ודוד לקח את שלו כי גט היה לה מבעלה עד שלא הלך…