ראש הפסוק על החיים וסופו על המתים - יצר הרע השובב
משפטים · ׳וכי ימכר איש את בתו לאמה׳ - סבא דמשפטים: סודות הגלגול והנשמה · מאמר 3 · פיסקה 207 · דף קו ע"ב
לשון הזוהר
הַשְׁתָּא אִית לְאִסְתַּכְּלָא, אִי עַל חַיָּיא אָמַר קְרָא, אוֹ עַל מֵתַיָּיא אָמַר קְרָא. דְּהָא רֵישָׁא דִּקְרָא, לָאו אִיהוּ סֵיפָא. וְסֵיפָא, לָאו אִיהוּ רֵישָׁא. רֵישָׁא דִּקְרָא, אַחְזֵי עַל חַיָּיא. וְסוֹפֵיהּ אַחְזֵי עַל מֵתַיָּיא. אֶלָּא, קְרָא (ס"א רישא דקרא) אָמַר, בְּעוֹד דְּבַר נָשׁ אִיהוּ בְּחַיּיוֹ, וְהָכִי הוּא, ׳וַיֵּלֶךְ שׁוֹבָב בְּדֶרֶךְ לִבּוֹ׳, בְּגִין דְּיֵצֶר הָרַע דְּבֵיהּ, תַּקִּיף וְאִתְתָּקַּף בֵּיהּ, וְעַל דָּא אָזִל שׁוֹבָב, וְלָא בָּעֵי לְאָתָבָא בִּתְיוּבְתָּא.
תרגום
עַכְשָׁו יֵשׁ לְהִתְבּוֹנֵן, אִם עַל הַחַיִּים אוֹמֵר הַכָּתוּב, אוֹ שֶׁעַל הַמֵּתִים אוֹמֵר הַכָּתוּב, שֶׁהֲרֵי רֹאשׁ הַפָּסוּק אֵינוֹ סוֹף, וְהַסּוֹף אֵינוֹ רֹאשׁ - רֹאשׁ הַכָּתוּב מַרְאֶה עַל הַחַיִּים, וְסוֹפוֹ מַרְאֶה עַל הַמֵּתִים. אֶלָּא שֶׁהַפָּסוּק (רֹאשׁ הַפָּסוּק) אוֹמֵר, בְּעוֹד שֶׁהָאָדָם הוּא בְּחַיָּיו, וְכָךְ הוּא - ׳וַיֵּלֶךְ שׁוֹבָב בְּדֶרֶךְ לִבּוֹ׳ (ישעיה נז, יז) - מִשּׁוּם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ יֵצֶר הָרָע חָזָק וּמַחֲזִיק בּוֹ, וְלָכֵן הוֹלֵךְ שׁוֹבָב וְלֹא רוֹצֶה לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: השתא אית לאסתכלא, אי על חייא אמר קרא, או על מתייא אמר קרא. דהא רישא דקרא, לאו איהו סיפא. וסיפא, לאו איהו רישא. רישא דקרא, אחזי על חייא. וסופיה אחזי על מתייא. אלא, קרא (ס"א רישא דקרא) אמר, בעוד דבר נש איהו בחייו, והכי הוא, ׳וילך שובב בדרך לבו׳, בגין דיצר הרע דביה, תקיף ואתתקף ביה, ועל דא אזל שובב, ולא בעי לאתבא בתיובתא.
התרגום: עכשו יש להתבונן, אם על החיים אומר הכתוב, או שעל המתים אומר הכתוב, שהרי ראש הפסוק אינו סוף, והסוף אינו ראש - ראש הכתוב מראה על החיים, וסופו מראה על המתים. אלא שהפסוק (ראש הפסוק) אומר, בעוד שהאדם הוא בחייו, וכך הוא - ׳וילך שובב בדרך לבו׳ (ישעיה נז, יז) - משום שיש בו יצר הרע חזק ומחזיק בו, ולכן הולך שובב ולא רוצה לשוב בתשובה.
מן המפרשים
הסולם: השתא אית לאסתכלא וכו': עתה יש להסתכל. אם על חיים מדבר הכתוב, או על מתים מדבר הכתוב, כי תחילת הכתוב אינו סופו, וסופו אינו כתחילתו. בתחלת הכתוב, מראה על חיים, שאומר וילך שובב וגו'. וסופו מראה על מתים, שאומר ואשלם נחומים לו…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: