נישואי אלמנה שלישית - חרב קשה ושיתוף רע לעצמו
משפטים · ׳וכי ימכר איש את בתו לאמה׳ - סבא דמשפטים: סודות הגלגול והנשמה · מאמר 3 · פיסקה 152 · דף קג ע"ב
לשון הזוהר
מַאן דְּאִית לֵיהּ בְּנִין מְאִתְּתֵיהּ קַדְמִיתָא, וְאָעִיל הַאי לְגוֹ בֵּיתֵיהּ, הַהוּא יוֹמָא אִתְדַּבָּק בְּחַרְבָּא קַשְׁיָא דְּמִתְהַפְּכָא, בְּגִין תְּרֵין סִטְרִין. חַד, דְּהָא תְּרֵין דָּחַת לוֹן לְבַר, וְהַשְׁתָּא אִיהוּ תְּלִיתָאָה. וְתוּ, מָאנָא דְאִשְׁתָּעֲבֶּד (נ"א דאשתתף) בֵּיהּ אַחֵר, הֵיךְ יֵיתֵי אִיהוּ לְמֵיהַב בֵּיהּ רוּחָא דִּילֵיהּ, וְיִשְׁתַּתַּף בַּהֲדָהּ, וְיִתְדַּבַּק בָּהּ. לָאו דְּאִיהִי אֲסוּרָא, אֲבָל וַדַּאי שִׁתּוּפָא בִּישָׁא אִיהוּ לְגַרְמֵיהּ. (כדאמרן) רַבִּי לְוִיטַס אִישׁ כְּפַר אוֹנוֹ, הֲוָה חַיִיךְ וּמִתְלוֹצֵץ עַל אִתְּתָא דָּא, כַּד חָמֵי מַאן דְּאִזְדַּוָּג בַּהֲדָהּ, וַהֲוָה אָמַר, ׳וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרוֹן כְּתִיב, מַאן דְּאִתְדַּבְּקָת בֵּיהּ בְּאִישׁ אַחֲרוֹן, חִיּוּכָא אִיהִי לְבָתַר׳ (משלי לא, כה).
תרגום
מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ בָּנִים מֵאִשְׁתּוֹ הָרִאשׁוֹנָה וּמַכְנִיס אֶת זוֹ לְתוֹךְ בֵּיתוֹ, אוֹתוֹ הַיּוֹם הוּא נִדְבָּק בְּחֶרֶב קָשָׁה שֶׁמִּתְהַפֶּכֶת בִּשְׁבִיל שְׁנֵי צְדָדִים. אֶחָד - שֶׁהֲרֵי שְׁנַיִם הִיא דָּחֲתָה הַחוּצָה, וְעַכְשָׁו הוּא הַשְּׁלִישִׁי. וְעוֹד - כְּלִי שֶׁהִשְׁתַּעְבֵּד (שֶׁהִשְׁתַּתֵּף) בּוֹ אַחֵר, אֵיךְ הוּא יָבֹא לָתֵת בָּהּּ רוּחוֹ שֶׁלוֹ וְיִשְׁתַּתֵּף עִמָּהּ וְיִדְבַּק בָּהּּ? לֹא שֶׁהִיא אֲסוּרָה, אֲבָל וַדַּאי שִׁתּוּף רַע הוּא לְעַצְמוֹ (כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ). רַבִּי לְוִיטַס אִישׁ כְּפַר אוֹנוֹ הָיָה צוֹחֵק וּמִתְלוֹצֵץ עַל הָאִשָּׁה הַזּוֹ, כְּשֶׁרָאָה מִי מִזְדַּוֵּג עִמָּהּ, וְהָיָה אוֹמֵר, ׳וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרוֹן כָּתוּב׳ (משלי לא, כה) - מִי שֶׁנִּדְבֶּקֶת בּוֹ בְּאִישׁ אַחֲרוֹן, אַחַר כָּךְ הִיא צְחוֹק.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: מאן דאית ליה בנין מאתתיה קדמיתא, ואעיל האי לגו ביתיה, ההוא יומא אתדבק בחרבא קשיא דמתהפכא, בגין תרין סטרין. חד, דהא תרין דחת לון לבר, והשתא איהו תליתאה. ותו, מאנא דאשתעבד (נ"א דאשתתף) ביה אחר, היך ייתי איהו למיהב ביה רוחא דיליה, וישתתף בהדה, ויתדבק בה. לאו דאיהי אסורא, אבל ודאי שתופא בישא איהו לגרמיה. (כדאמרן) רבי לויטס איש כפר אונו, הוה חייך ומתלוצץ על אתתא דא, כד חמי מאן דאזדוג בהדה, והוה אמר, ׳ותשחק ליום אחרון כתיב, מאן דאתדבקת ביה באיש אחרון, חיוכא איהי לבתר׳ (משלי לא, כה).
התרגום: מי שיש לו בנים מאשתו הראשונה ומכניס את זו לתוך ביתו, אותו היום הוא נדבק בחרב קשה שמתהפכת בשביל שני צדדים. אחד - שהרי שנים היא דחתה החוצה, ועכשו הוא השלישי. ועוד - כלי שהשתעבד (שהשתתף) בו אחר, איך הוא יבא לתת בה רוחו שלו וישתתף עמה וידבק בה? לא שהיא אסורה, אבל ודאי שתוף רע הוא לעצמו (כמו שבארנו). רבי לויטס איש כפר אונו היה צוחק ומתלוצץ על האשה הזו, כשראה מי מזדוג עמה, והיה אומר, ׳ותשחק ליום אחרון כתוב׳ (משלי לא, כה) - מי שנדבקת בו באיש אחרון, אחר כך היא צחוק.
מן המפרשים
הסולם: מאן דאית ליה וכו': מי שיש לו בנים מאשה הראשונה, ומכניס אשה הזו לתוך ביתו, ביום ההוא, הוא מתדבק בחרב הקשה המתהפכת, משום ב' טעמים, א', כי כבר דחתה ב' אנשים לחוץ, ועתה הוא השלישי. ועוד, הכלי שנשתתף בה אחר, איך יבא הוא לתת בו הרוח…