אכילת קודש בלילה - זרות הגוף מעולם הזכר היומי
משפטים · ׳וכי ימכר איש את בתו לאמה׳ - סבא דמשפטים: סודות הגלגול והנשמה · מאמר 3 · פיסקה 117 · דף קא ע"ב
לשון הזוהר
וּמִגּוֹ דְּאִיהוּ מֵעָלְמָא דְּנוּקְבָּא, לָא אָכִיל לֵיהּ אֶלָּא בַּלַּיְלָה, דִּכְתִּיב, ׳וּבָא הַשָּׁמֶשׁ וְטָהֵר וְאַחַר יֹאכַל מִן הַקֳּדָשִׁים כִּי לַחְמוֹ הוּא׳ (ויקרא כב, ז). דְּהָא קֹדֶשׁ דְּאִיהוּ מֵעָלְמָא דִּדְכוּרָא, לָא אִתְאֲכִיל אֶלָּא בַּיּוֹם. בְּגִינֵי כַּךְ ׳קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַיהו"ה רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה׳ (ירמיהו ב, ג), (בראשית ל"א ע"ב) ׳שֵׁירוּתָא עִלָּאָה דְּכָל עָלְמָא דִּדְכוּרָא, (נ"ט.) קֹדֶשׁ אִיהוּ, וּמַה דְּסָלִיק בֵּיהּ, בַּקֹּדֶשׁ יִשְׂרָאֵל הֲוָה, וּבְגִינִי כַּךְ קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַיהו"ה רִאשִׁית תְּבוּאָתֹה׳.
תרגום
וּמִתּוֹךָ שֶׁהוּא מֵעוֹלַם הַנּוּקְבָּא, לֹא אוֹכֵל אוֹתוֹ אֶלָּא בַּלַּיְלָה, שֶׁכָּתוּב ׳וּבָא הַשֶּׁמֶשׁ וְטָהֵר וְאַחַר יֹאכַל מִן הַקֳּדָשִׁים כִי לַחְמוֹ הוּא׳ (ויקרא כב, ז) - שֶׁהֲרֵי קֹדֶשׁ שֶׁהוּא מֵעוֹלַם הַזָּכָר לֹא נֶאֱכָל אֶלָּא בַּיּוֹם. מִשּׁוּם כָּךְ ׳קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַה' רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה׳, רֵאשִׁית עֶלְיוֹנָה שֶׁל כָּל עוֹלַם הַזָּכָר הִיא קֹדֶשׁ, וּמַה שֶּׁעוֹלֶה בּוֹ, בַּקֹּדֶשׁ הָיָה יִשְׂרָאֵל, וּמִשּׁוּם כָּךְ ׳קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַה' רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה׳ (ירמיה ב, ג).
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ומגו דאיהו מעלמא דנוקבא, לא אכיל ליה אלא בלילה, דכתיב, ׳ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים כי לחמו הוא׳ (ויקרא כב, ז). דהא קדש דאיהו מעלמא דדכורא, לא אתאכיל אלא ביום. בגיני כך ׳קדש ישראל ליהו"ה ראשית תבואתה׳ (ירמיהו ב, ג), (בראשית ל"א ע"ב) ׳שירותא עלאה דכל עלמא דדכורא, (נ"ט.) קדש איהו, ומה דסליק ביה, בקדש ישראל הוה, ובגיני כך קדש ישראל ליהו"ה ראשית תבואתה׳.
התרגום: ומתוך שהוא מעולם הנוקבא, לא אוכל אותו אלא בלילה, שכתוב ׳ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים כי לחמו הוא׳ (ויקרא כב, ז) - שהרי קדש שהוא מעולם הזכר לא נאכל אלא ביום. משום כך ׳קדש ישראל לה' ראשית תבואתה׳, ראשית עליונה של כל עולם הזכר היא קדש, ומה שעולה בו, בקדש היה ישראל, ומשום כך ׳קדש ישראל לה' ראשית תבואתה׳ (ירמיה ב, ג).
מן המפרשים
אור החמה: ובג"כ קדש ישראל לה' וגומר הביא ראיה איך עלמא דדכורא ונשמות הצדיקים הזכרים אתזנו מקדש עליון ולזה הביא פסוק קדש ישראל וגומר כי הנה מציאות מדרגת נשמות ישראל הוא מן הקדש ההוא ולכן מזונם משם הוא וז"א קדש ישראל וגו' כי הוא עצמו קדש…
הסולם: ומגו דאיהו מעלמא וכו': ומשום שהיא מעולם הנקבה, אינה אוכלת אותו אלא בלילה, שאז שליטת הנוקבא שהיא המלכות, שכתוב, ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים כי לחמו הוא. כי קדש שהוא מעולם הזכר, אינו נאכל אלא ביום. שאז שליטת הזכר שהוא ז"א.…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: