אי-פקידת רוחות שלא זכו - זרות לעולם הקודש בגלגול
משפטים · ׳וכי ימכר איש את בתו לאמה׳ - סבא דמשפטים: סודות הגלגול והנשמה · מאמר 3 · פיסקה 118 · דף קא ע"ב
לשון הזוהר
כַּד רוּחִין פְּקִידַאן, בְּאִינּוּן זִמְנִין דְּפַקְדִין לְבֵי קִבְרֵי, אִינּוּן לָא פַּקְדִין, דְּהָא לָא זָכָאן לְעָלְמָא דְּקֹדֶשׁ, דִּכְתִּיב, ׳וְכָל זָר לֹא יֹאכַל קֹדֶשׁ׳ (ויקרא כב, י). וְאִי לָא זָכָה הַהוּא רוּחָא לְאִתְתַּקְנָא כְּדְקָא יֵאוֹת, כֵּיוָן דְּאַהֲדָר בְּגִלְגּוּלָא, אֲפִילּוּ בְּהַהוּא אֲתָר, בִּתְרוּמָה לָא אָכִיל, וְזָר אִקְרֵי, אֲפִילּוּ לְעָלְמָא תַּתָּאָה וְלָא אָכִיל בָּהּ. עַד הָכָא בְּרָזָא דָּא.
תרגום
כְּשֶׁרוּחוֹת פּוֹקְדוֹת, בְּאוֹתָם זְמַנִּים שֶׁפּוֹקְדִים אֶת בֵּית הַקְּבָרוֹת, אוֹתָם לֹא פוֹקְדִים, שֶׁהֲרֵי לֹא זוֹכוֹת לְעוֹלַם הַקֹּדֶשׁ, שֶׁכָּתוּב ׳וְכָל זָר לֹא יֹאכַל קֹדֶשׁ׳ (ויקרא כב, י) - וְאִם אוֹתָהּ רוּחַ לֹא זָכְתָה לְהִתַּקֵּן כָּרָאוּי, כֵּיוָן שֶׁחָזַר בְּגִלְגּוּל אֲפִלּוּ בְּאוֹתוֹ מָקוֹם, לֹא אוֹכֵל בִּתְרוּמָה, וְנִקְרָא זָר אֲפִלּוּ לָעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן וְלֹא אוֹכֵל בָּהּּ. עַד כָּאן בְּסוֹד זֶה.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: כד רוחין פקידאן, באינון זמנין דפקדין לבי קברי, אינון לא פקדין, דהא לא זכאן לעלמא דקדש, דכתיב, ׳וכל זר לא יאכל קדש׳ (ויקרא כב, י). ואי לא זכה ההוא רוחא לאתתקנא כדקא יאות, כיון דאהדר בגלגולא, אפילו בההוא אתר, בתרומה לא אכיל, וזר אקרי, אפילו לעלמא תתאה ולא אכיל בה. עד הכא ברזא דא.
התרגום: כשרוחות פוקדות, באותם זמנים שפוקדים את בית הקברות, אותם לא פוקדים, שהרי לא זוכות לעולם הקדש, שכתוב ׳וכל זר לא יאכל קדש׳ (ויקרא כב, י) - ואם אותה רוח לא זכתה להתקן כראוי, כיון שחזר בגלגול אפלו באותו מקום, לא אוכל בתרומה, ונקרא זר אפלו לעולם התחתון ולא אוכל בה. עד כאן בסוד זה.
מן המפרשים
אור החמה: כד רוחין פקידאן וגומר ענין פקידת הקברות הנז' כאן נזכר' בפ' שלח לך דף קס"ו : כי רוחין שהם בג"ע הארץ כד רמש ליליא אזלי ופקדין לנפשייהו בבי קברי עד חצות לילה ואז שבים אל ג"ע להשתעשע עם השי"ת ונודע כי פקידה זו אינה ללא צורך כאיש…
הסולם: כד רוחין פקידאן וכו': כשהרוחות פוקדים, באלו הזמנים שפוקדים, בבית הקברות, דהיינו משהחשיך עד חצות לילה (כמ"ש שלח קס"ו:) להם, המתים בלא בנים, אינם פוקדים, כי אינם זוכים לעולם דקדש, שכתוב, וכל זר לא יאכל קדש. ואין לרוחות שלהם שפע…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: